דמות שבוגרת ממך בכמה שנים ואתן בקשר טוב..

לדוג' מישהי גדולה מהחב"ב שלכם או בת מהאולפנה מכיתה אחרת

למה??????

יא בל"ח!!!!!!

אנדרסטנד?

יש לזה יתרונות, אבל גם חסרונות, ונראה לי שבחמישית זה לא כדאי.

שמינית- תלוי באישיות של הבן אדם, יכול להיות שכן יכול להיות שלא. משתנה.

(לא נראה לי שהיא שמיניסטית)

אני חושב שהרגש הזה שאת מתארת הוא רצון טוב ובריא שכולנו חווים בגיל הזה.ואת לא היחידה שמרגישה תחושות כאלה בדיוק.וזה בסדר גמור ולגיטימי.אבל זה לא יכול להיות משו אובססיבי...תדברי עם מישי שקרובה אלייך-מדריכה,חברה טובה,בתדודה שבגיל שלך,שמינסטית שלך וכו'...

ושוב,כמו שאמרו כאן,הגיל הוא פרמטר מאוד חשוב כאן.

יש להורים שלי חברים שיש להם איזה חמש בנים, שניים בסביבות הגיל שלי.

אחד מהם היה פעם חבר שלי (כשהיינו קטנים..)

ואמא שלי ממש בקטע שאני יתחתן עם אחד מהם

והם שיא החמודים, באמת!

אמ..

אפשר לומר שאני אוהבת אותם.

לפי איך שכתבת זה נשמע שאנחנו לא כ"כ באותו מקום כי אני לא חושבת עליהם מלא וזה...

אבל אני מכירה פחות או יותר את התחושה.

ואל תדאגי, את לא היחידה שזה קורה לה...

כולנו אוהבים ואוהבות..

וזה בסדר.

מוזמנת למסר, אני יכולה לנסות לעזור

מעריכה אותך מלא!

אבל כמו שאני לא יחשוב על לגנוב משהו שהוא לא שלי 

כך אני גם לא יחשוב על חברה בגיל הזה כי אני יודע שזה רק יהרוס לי

יש לי משהו ממש דומה

יש לי שכנים משפחה ממש חמודה, ויש להם בן בגיל שלי בערך... הוא ממש חמוד וממש התלהבתי עליו ושמתי לב שאני חושבת עליו המון וכל הזמן מחפשת אותו בשכונה, בבית כנסת ובכל מקום.  אני שמה לב שאני מעניינת אותו, אבל הוא תמיד מנסה להסתיר את זה (דוס טוב), גם את האישיות שלו ממש אהבתי. זה ממש שיגע אותי כי אני חושבת עליו המון ורוצה לדבר איתו אפילו פעם אחת בקטנה אבל אני יודעת שמעצמי אני לא יעשה את זה כי אני יודעת שאני צריכה לשמור על עצמי.

היה יום אחד לא ממזמן שיצא לי לדבר עם חברה טובה על משיכה לבנים וזה, ואז החלטתי לספר לה. (משהו שידעתי שאני צריכה לספר למישהו אבל פחדתי והתביישתי).  למזלי זה היה טוב כי היא לא גרה בכלל לאזור שלי ככה שהיא לא הכירה אותו ואת המשפחה שלו בכלל.

אני ממש ממש ממליצה לך לדבר עם מישהי, אבל שזה יהיה במקום הנכון ובצורה הנכונה וכמובן מישהי שאת סומכת עליה שלא תספר לאף אחת. לי זה עשה ממש טוב וממליצה גם... 

תחשבי אולי חברה טובה, אולי בת דודה או שכנה וגם אם מישהי לא הייתה במצב שלך אני חושבת שהיא תשמח לעזור לך.

בהצלחה!!

קרה לי הרבה, לא נעים לי להגיד פה כי יש מצב שמכירים אותי, אם את רוצה, מוזמנת באישי

עזרתם!! באמת!!

מעריכה בטיירוף

תודה!

אוהבתותכם

תיראי לכולם זה ככה בגיל הזה וזה ממש בסדר אבל תמיד טוב לשתף אז קחי כל מיני רבנים לדוגמא הרב יוני לביא זה בוואספ והוא לא מכיר אותך ואת הילד ההוא ותוכלי לכתוב לו סתם בשביל לפרוק..הוא גם נותן עצות מאוד מועילות אבל אם יש לך מדריכה טובה בתנועת נוער או איזה משהי קרובה מהשכונה או בת מהאולפנה שניראית לך טוב לשיתוף אז זה יהיה ממש מקל כל הפריקה הזאת בהצלחהה נ"ב שמרי תמספר שלו שעוד כמה שנים שיגיע הרגע תוכלי לקבוע איתו דייט

יא בלח"תתת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני בלח"ית אבל בלחי"ת טובה

אני לא בלחי"ת שחולמת כל היום על הבית וחתונה

היה לי תבעיה הזותי עד לפני חודשיים בערך...

אצלי זה היה כבר מהגן....

היינו בגן ביחד ואז כיתות א-ג הבצפר היה מעורב(באותם כיתות)

ואז (כיתות ד-ח) באותו מבנה עד עכשיו...

עצוב מאוד...אבל אי אפשר לומר שאני לא אהבתי אותו

קיצור במשפחה הבלחית מאווד שלי שידחו בינינו עד לעצם היום הזה

הם שכנים צמודים שלנו בביניין...

דלת מול דלת...

קיצור לא נעים וזה

אבל למשפחה ההיא נולדו עוד תאומות והיא עברה דירה....

המלצה שלי- תעשי כאילו זה לא מזיז לך...

ואוו

איזה מרגגש

אפשר לומר לך מזל"ט???????

סתתתם!!!

כל הכבוד לך!!!!!!!!!!

מלחמת עשר השנים

(הרב יוני לביא)

"מה אתה רוצה מאיתנו ריבונו של עולם?! שנבלום את עצמנו בכוח עשר שנים?! שנתנהג כאילו כלום לא קורה איתנו?! ובכלל, כל הכוחות, התחושות, המשיכה הזו שאנחנו מרגישים – איך להתייחס אליהם? זה טמא, מלוכלך, מזיק, כמו שאומרים לנו?! האם התורה לא עושקת מאיתנו את הדבר הנפלא ששמו אהבה?!"

המחסום הגדול ביותר אצל צעירים רבים מלהתחבר ולהזדהות עם דרך החיים של התורה נמצא דווקא (ואני לא מפתיע אתכם, נכון?) בתחום שבינו לבינה. אצל בנים ובנות רבים זהו פצע פתוח שמניב  מתחים, כאבים ותסכולים. יש שאוזרים את האומץ לדבר על זה גלויות, אך רבים עוד יותר שומרים הכול בפנים ו'מתבשלים במיץ' של עצמם. לפעמים נדמה שריבונו של עולם מבקש מאיתנו דבר בלתי אפשרי. ובאמת, מתרחש בדור הזה משהו שלא היה כמותו מעולם. תופעה ששוברת את השיאים של כל הזמנים. מעולם לא היה הפער בין ההתבגרות הגופנית ובין היכולת לממש אותה בצורה כשרה במסגרת של נישואין כדת משה וישראל, גדול יותר. כבר בגיל 11 או 12 מתחיל הנער/ה לחוש שמשהו מיוחד קורה איתו. הגוף משתנה, כוחות חדשים מתגלים, ותחושות כלפי המין השני מתחילות להתעורר.

 מה שקרה בדורות עברו בגילאי 15-16, נעשה מוקדם יותר ויותר מדור לדור, והיום עוד לפני הבר/ת מצווה נושא היחס בין המינים הפך להיות מרכזי כל כך. ומצד שני, גיל הנישואין רק הולך ומתאחר. עד שהצעיר/ה מסיים תיכון, צבא/ישיבה/שירות לאומי/מדרשה, מתחיל ללמוד איזה מקצוע שיוכל לפרנס אותו בחיים ומרגיש בשל לנישואין, הוא כבר דורך עמוק בתוך שנות העשרים שלו. אלא שהתסבוכת עוד לא נגמרה - מצד שלישי, לא היה עוד דור בו אנו מופצצים בכל כך הרבה גירויים ופיתויים כמו הדור שלנו. כבר לא תוכל להימלט מן הרחוב אל הבית כי שם הניסיון קשה עוד יותר. שבע מאות ערוצי כבלים שמרתקים אותך בעבותות של ברזל, ועולה על כולם – האִינְטֶרְחֱטְא, שבהקלקת עכבר עשוי לדרדר אותך למקומות האפלים ביותר. וכולם צועקים ומדברים ושוטפים את המוח ואת הלב רק בדבר אחד – אהבה, תשוקה, מין, יחסים. איך נער נורמאלי יוכל לחיות בעולם כזה, כשמצד רביעי הוא לומד  וקורא ושומע ממחנכיו – "אסור, לא טוב, לא כרגע, תתאפק, זה מזיק". קול פנימי זועק מבפנים: "מה לכל הרוחות רוצה מאיתנו ריבונו של עולם?! שנבלום את עצמנו בכוח עשר שנים?! שנתנהג כאילו כלום לא קורה איתנו?! ובכלל, כל הכוחות, התחושות, המשיכה הזו שאנחנו מרגישים – איך להתייחס אליהם? זה טמא, מלוכלך, מזיק, כמו שאומרים לנו?! האם התורה לא עושקת מאיתנו את הדבר הנפלא הזה – אהבה?!"

מן הפנים אל החוץ

בכישרון מיוחד יודע הסיטרא אחרא לנעוץ את ציפורניו הטמאות דווקא בדבר הקדוש בעולם. החטא הגדול ביותר שלוקה בו התרבות המערבית הוא חילול, השחתה ועיוות של המושג הנעלה מכולם. אהבה! היא הפכה גירוי יצרים שטחי וזול לשיטה ולדרך חיים וגרמה לכולנו להקשר של חטא, טומאה וגסות כשעוסקים בקשר שבין המינים. אתם יכולים לצפות במאות סצנות לוהטות בסרטים, לשמוע שירים ולקרוא קטעים מסוימים בספרים ובעיתונים. תמצאו שם הרבה רומנים, התאהבויות, תשוקות ויחסים. דבר אחד קטן לא תראו אפילו לרגע. מה זו באמת אהבה. האש האדירה שבוערת מבפנים, מתוך השתוקקות של שני חלקי הנשמה הפרודים לחזור ולהתאחד ולהיות שוב לאדם שלם. רק מתוך זה היא הולכת ומתגלה גם ברבדים החיצוניים של הנפש והגוף.

כשאלוקים השקיף על העולם שברא בתום ששת ימי בראשית הוא סיכם את המלאכה במילים "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". אל תתבלבלו - המשיכה המינית, יופי הגוף, התשוקה והרומנטיקה, כולם הם בריאה אלוקית מופלאה שנועדה לבנות את העולם. ובתנאי - שנותנים להם את המקום וההקשר הנכון. הרגישות למין השני היא מתת אלוקים. דבק מיוחד במינו שבבוא היום יוסיף עוצמה וצבע מיוחדים לקשר בין איש לאשתו. לאבד אותם – זו נכות נפשית. לומר שהם שליליים וטמאים – זה בעצמו החטא היותר גדול. התורה לא נגד אהבה. היא בעד. אבל עד הסוף! משחקי האהבה של גיל הנעורים, החברויות, השחנ"שים אל תוככי הלילה, הצחוקים והחלפות המבטים, לא נשקר, יש בהם עונג מיוחד. אבל הם לא הדבר האמיתי. וממילא - הם פוגעים בו. הם מבזבזים כוחות נפשיים חשובים ומקהים את הרגישות הטבעית היקרה שיש בנו למין השני. הם משאירים אנשים שחוקים, מצולקים נפשית שהסיכוי שלהם לפתח אהבה אמיתית בהמשך נעשה קטן יותר ויותר. לוקחים כוח אדיר ומפזרים אותו לרסיסים במקום למקד אותו למטרה האמיתית. יש לכם ספק בזה?! תראו איך נראים אהבה ונישואים בעולם המערבי. על הפנים! גירושין וגירושין אמוציונאליים, בגידות וחוסר אמון בסיסי בתוך הבית, משפחות חד הוריות וזה לא הכול.

כל אחד יודע שבחברה בה נמצאים שני המינים יש מתח מיוחד שמשפיע על האווירה. אנחנו לא לגמרי אנחנו ומשהו בטבעיות הזורמת נפגע בגלל הנוכחות של המין האחר. ההשקעה באיך אני נראה/ית והמחשבות על איך יגיבו למה שאגיד תופסת מקום גדול הרבה יותר מהראוי. החשיפה למודלים של קשר, יחסים ומין שאנו סופגים בתקשורת לכל סוגיה מרעילה אותנו, גורמת לנו לחפש ריגושים, התלהבות, משיכה גופנית, לתת מקום מוגזם לחיצונית.  להתחיל את בניית הקשר מהדברים החיצוניים (היופי, המשיכה הגופנית, הרומנטיקה, הכיף שבביחד) עם סיכוי קלוש להגיע לבפנים, במקום לעשות את זה באופן הנכון. הפוך בדיוק.

לגאול את האהבה         

כולנו נמצאים במלחמה ארוכה וקשה. 'מלחמת עשר השנים'. במלחמה הזו אין צל"שים, עיטורי גבורה וקריאות קרב. היא מתחוללת בשקט ובסתר, בעיקר בתוך הראש והלב של כל אחד ואחת מאיתנו.

איך ייראו בוגרי המלחמה הזו? מה יהיו פניו של הדור שנועד לגאול את האהבה? להכניס חזרה למחוזות הקדושה את הכוח העוצמתי ביותר ביקום? להציל את הדמיון, התשוקה, הרגש והמשיכה המינית מידי הטומאה? איך תיראה הזוגיות העתידית שלהם? איך ייראה כוח האהבה שלהם זה כלפי זו, כלפי הסובבים אותם, וכלפי ריבונו של עולם?

קשה לענות על השאלה הזו. לא נוכל על רגל אחת לתת כלים או להציע כיוונים להתמודדות, אבל ברור שצריכים להתגלות כאן כוחות של גבורה, התאפקות, שליטה, סבלנות ובעיקר מבט עמוק פנימי, אתגר אדיר שלא היו בדורות קודמים. נדרשת התעלות אמיצה מעל שטף החיצוניות במטרה לקדש גם אותה, בסופו של דבר. השאיפה שלנו איננה אהבה ממבט ראשון (שבהכרח מתחילה את הקשר ממקום נמוך), אלא אהבה שתלווה אותנו באש ובמים עד המבט האחרון. עד שהמוות יפריד בינינו. והפעם לא כקלישאה הוליוודית אלא באמת.

פורסם ב"עולם קטן"

מקווה שעזרתיי

כל כך נכון וכל כך אמיתי!!!!!!!!!!! תודה רבה!!!!

מתי זה פורסם?

תודה!

בס"ד

וניסיתי ה-כ-ל,

וזה תיסכל אותי ממש כי ידעתי שהוא ממש דוס,

(ושגם אני בשאיפה כזאת),

ואין מצב שניהיה חברים,

ובעל ואישה זה עוד מלא זמן.

ופשוט זה עבר.

עכשיו אני מסתכלת עליו,

הוא כבר לא כ"כ מרשים כמו שהוא היה,

וזה פשוט עובר.

תנסי לא לחשוב עליו,

אבל קחי את הזמן.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות