היא אורזת תתיק.
לא אכפת לה לאן,העיקר ללכת.לברוח.
היא עצבנית ורוצה לנקום.אבל מפנים עמוק עמוק,
היא מפחדת.
היא מפחדת על איך יגיבו.היא מפחדת שיכעסו.
אבל לבנתיים היא כמו רובוט בלי מחשבות בלי רגשות.בלי מחשבות.
היא אוהבת שמתחננים אליה שתחזור.זה לא קורה הרבה,אבל שזה קורה וואוה איך היא נהנת.
היא מסתכלת בפעם האחרונה על המקום הזה ומשום מה היא לא מתגעגת,והיא לא מרגישה צביטה בלב כמו בסיפורים.
כנירא שזה נכון.היא מנסה לעודד תצמה.
למרות שהיא גם ליודעת מה יהיה ומה יקרה במסע שהיא הולכת לעבור עכשיו.








