אז זה אומר שאפשר להסתדר בלעדייהם?

אני בטוח שכל מי שטבע חשב שלא יקרה לו כלום

כי הוא יודע לשחות ויש לו שכל בריא.

הים מאוד מפתיע לפעמים (לדוג' מה שהיה עכשיו בכנרת).

גם בים מוכרז צריך להקשיב למציל,

אבל בים לא מוכרז לא יהיה בכלל מציל שיזהיר.

הרבה לא יכולים לזהות לבד את כיוון הגלים,

וכמו שכתבו פה- גם כשהים שקט יכולות להיות מערבולות (אולי בכנרת פחות).

לא צריך דווקא ים סוער כדי לטבוע..   לפעמים הכל שקט ודווקא בגלל זה טובעים.

אם זה מערבולות שלא תשים לב אליהן..  

או לפעמים למים שבאו מהגלים אין איך לחזור אחורה, והכל מתנקז ליד המזח מהצד..

ולכן הסחף שם פשוט אדיר ולא שמים לב.    

הרבה טבעו בגלל זה

בס"ד

נחפשת מישהו שרוצה לחיות חיי תורה וצניעות.. וזה ממש לא מסתדר עם ים מעורב..!

גם אם הוא הולך לפינה בצד, וגם אם הוא לא מסתכל..... חוף/ ים מעורב זה לדעתי פשוט לא לעניין!

אם זה לצורך כיף ובילוי כ-בילוי -> תלוי בהשקפה שלך.

אם זה לצורך ספורט / רפואה = יש היתר (אגרות משה).

תחשבי קדימה. כשתהיו נשואים, הית רוצה ללכת איתו והילדים ביחד לחוף, או שתעדיפי לפצל את המשפחה וכל אחד הולך לבלות במקום (חוף) אחר?

השאלה היתה על גבר - עניתי.

ואז, בפיסקה אחרת, החלפתי נושא. 

ספורט הוא די מוגדר כצורך רפואי (רפואה מונעת)

וחוץ מזה - הא"מ הזה הוא בכלל מאוד מעניין - בגלל הכנסת נושא ההרהור (מכאן נובע שיש ציבורים מסויימים שכן יכולים ומסויימים שלא יכולים ללכת לים מעורב) - והיה לי דיון מרתק עם רב המושב בנושא.

ברשותך, מקרה פרטני, לאחר שניהלתי את הדיון הזה עם הרב שלי (ובנוסף, מציע לך לקרוא את ה"אגרות משה" הספציפי הזה במקור). 

שתי נקודות: החשובה היא שהא"מ מציין נקודה שיש מצב שבו גבר יהיה בחוף מעורב, פרוץ לגמרי - והדבר לא ישפיע עליו כהוא זה. עד כמה שזה נשמע מחוץ לקונצנזוס (ובעיקר בקרב יושבי פורום זה) - מציאות זו תיתיכן בהחלט.

לאור זאת - לא, לא צריך לנסוע יותר רחוק. מה אם עובדים ומטפלים בילדים? כמה רחוק לנסוע? שעתיים נהיגה נשמע סביר? לא"מ זה לא נשמע סביר ועל כן יש לו את ההיתר הזה/

האגרות מושה מציין ספציפית שהייתר הוא לא רק לצורך רפואה - אלא גם לשחייה "סתם". הוא גם מציין שבמקרה ואין חוף מיועד "במיקום נוח" - האדם לא צריך להקריב את צרכיו.

מוזמנת לעיין כאן (אנגלית): Women and Mitzvot

אבל אנחנו לא הולכים לחוף מוכרז

ככה שבדכ בחופים האלו יש דתיים

ואם לא אז אנחנו רחוקים מהם

כשזה חוף מוכרז זאת בעיה

מה ההבדל אצלכם בין מוכרז ללא מוכרז? אם בשניהם יש נשים וגברים? בגלל הבגדי ים?

חוסר צניעות מוחלט

ככה זה כשמגיבים בלי להתעמק

לא הייתי מציע אחד כזה לבחורה שאני מכיר

ראשית, לא שתקת. אז מה זה "תניח לבד"?..

דבר שני, אם כבר נוקטים בסגנון הזה - שלא הייתי נוקט בו ביוזמתי - אז אני חושב שה"ממש טיפשי" זה לומר שדבר כזה אינו עילה לא לרצות.

אכן, על דברים מסויימים יש "אמירות נחרצות" (אני עוד כתבתי מעודן יחסית מבחינת הסגנון. מישהי כתבה פשוט, אם לא על זה - על מה כן..). בת שאינה מבינה שהנושא הזה הוא בסיסי לגמרי, וש"סביר שמי שרוצה רמה דתית סבירה לא תרצה" (ולכך עוד קוראת "אמירה נחרצת"...), אז או שאינה מכירה את המציאות/המשמעות, או את ההלכה ורוחה (לא כפי שכל אחד ממציא לפי רוחו), או את שניהם.

ואני חושב שהכי מטופש, זה לתת ציונים, "אמירות ממש טפשיות".. בוודאי על דבר כזה, שהוא מובן מאליו לרוב-ככל מי שהגיבו כאן. ובוודאי שקצת נלעג לכתוב "בס"ד" הן על צורת הדיבור הזה, והן על התוכן. אני לא חושב שיש לכך סייעתא דשמיא..

חוץ מבחוגים החרדים ואולי הרב יהושע שפירא לא ראיתי אף רב גדול שאוסר סמארטפון לא מסונן.

יש אמירות כמו "ראוי לבחור ישיבה/ אדם ירא שמיים", או "זה *כמו* אין אפוטרופוס.."

אבל אמירה של "אסור להיות עם סמארטפון בלי סינון" לא שמעתי אף פעם.

(זה שלא שמעתי, לא אומר שלא קיימות אמירות כאלה. אבל זה עדיין לא כל כך ברור)

בסמארטפון צריך פעולה אקטיבית כדי לחטוא 

בים מעורב צריך לעצום עיניים כדי לא לחטוא 

לכן אפילו מבחינת הכניסה לניסיון עצמה ים מעורב יותר גרוע

"בוודאות" וכו' - יש הרי גמרא שההולך על שפת הנהר במקום שיש דרך אחרת ללכת בה, נקרא רשע. ושם מדובר על היכן שנשים עוסקות בכביסה, כמובן לבושות לגמרי. קל וחומר לגמרי בנידון זה, עצם ההימצאות שם.

רק החוסר דיוק הפריע לי...

מדובר על מציאות שונה לחלוטין.

[לא חשבתי שמישהו יקיש לכך מה"אין לו דרך אחרת".. המטרה היתה להראות, שמעבר למה שצודק צ"ע - שבוודאי יותר חמור בנידון זה - אפילו עצם השהות אסורה; כמו שרואים לגבי מי שיכול ללכת בדרך אחרת אפילו במציאות הרבה פחות בעייתית]

חס ושלום להסיק כמו שאמרת ב"הוה אמינא"... אלא בוודאי כל מה שחשבת לחלק בין הדברים לחלוטין, הוא נכון.

הרי שם מדובר על נשים לבושות לגמרי, אלא שהסיטואציה יכולה לייצר לא לגמרי בצניעות.

שם מדובר על שחייב ללכת לאיזה מקום. ממתי "חייבים ללכת" לים..

שם מדובר על הולך לדרכו. פה מדובר על נמצא שם.

ולגבי מקומות ברחוב שהולכים לא בצניעות, אז אכן, הולך לדרכו ולא סתם "נמצא שם", זה הכרחי וכו'. [ובד"כ, זה גם לא לגמרי כמו שם].

שאין לו חלק לעולם הבא ה' ישמור..

(אני אישית חושבת שהתשובה היא 'לא', אבל הגיוני בהחלט שיהיו כאלה ברמה דתית שונה שיחליטו כן לפסול על זה)

אז לא צריך סתם "לדון לכף זכות" - אלא פשוט לברר, אם יש ספיקות, לאשורם של דברים.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"