אז הפרעת אכילה. כמעט לשעבר.
ב"ה התגברתי בלי כדורים.
מדי פעם חוזר הדיכאון. והייאוש.
סף הרגישות שלי עלה לאנשהוא מעל העננים. לטוב ולרע.
הרבה פעמים דברים מגוחכים גורמים לי להתכנסות ובכי.
פעם הייתי מביעה דעה בנחרצות, לא מוותרת על שלי.
היום אני מתקפלת ברגע שמישהוא לא מסכים איתי.
אני לוקחת הערות אישי מאוד, ונפגעת מהר ובשקט.
המון פעמים אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. אני מפחדת לחשוב. לא מצליחה להחליט מה אני רוצה מעצמי. מה אני רוצה או לא רוצה. חוסר הוודאות והפחד ממנו משחקים תפקיד משמעותי מאז הסיפור הזה.
יש דברים שהשתנו לטובה, אני הרבה יותר רגישה...משמעותית. דברים שפוגעים בי, גם בצחוק, אני בחיים לא אגיד למישהי אחרת.
בגדול חזרה לי השמחת חיים ב"ה!!
אבל עדיין יש רגעים של הצטנפות, בדידות חזקה, וחשש מ...כלום בעצם..
מישהו מזדהה?
