לפני אי אילו שנים (החל מכיתה ז עד לפני שנה בערך) אז הסתכלתי ממש על כל האנשים הגדולים (נגיד @נפתלי הדג ו@ענבל וגם @כישוף כושל ו@מאיר. ועוד מלאן אנשים אבל רק בכם אני נזכרת עכשיו)
ואז פתאום בלי ששמתי לב נהייתי גדולה ומפחידה בעצמי
וזה נורא נורא מוזר
ואפילו כמעט כל הגדולים והמפחידים נהיו ממש חברים שלי
ואני אפילו מוכנה להגיד בקול שהם מעריכים אותי [ואת איך שאני כותבת, ושאני כותבת טוב]
הזיית הזיית הזיית
(בכלל העולם הזיית, אבל זה לאקשור)
)כישוף כושל
מישהו מוכן להסביר לי?!!!!
נגיד ואני רוצה להפיץ את דעותיי שם וכו' וכו'...
מה אני אמור לעשות?
מה עכשיו?
חבר אני לכל אשר ייראוך.... 
איך אני מוצא אנשים אני כותב שמות וזה נותן לי רק אנשים מאיזה ראשון או חיפה....
ענבלהפועל זונה
הפועל נותנת
לכל המדינה
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
צריך עצבים של ברזל
🥺
אין ישר מסולם עקום 🪜
(רבו מנחם מנדל מקוצק)
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר