בַּנִּמְצָא תָּמִיד
צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ בְּכָל עֵת, הֵן פַּרְנָסָה אוֹ בָּנִים, אוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה חַס וְשָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ וְצָרִיךְ רְפוּאָה וְכוּ', עַל כֻּלָּם יִהְיֶה עִקַּר עֲצָתוֹ רַק לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַאֲמִין בַּה', שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא טוֹב לַכֹּל - הֵן לִרְפוּאָה הֵן לְפַרְנָסָה הֵן לְכָל הַדְּבָרִים. וְיִהְיֶה עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בָּתַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא [אחר הקב"ה], וְלֹא יִרְדֹּף אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת, כִּי רֻבָּן אֵינָן מוֹעִילוׂת כְּלוּם, וּמְעַט דִּמְעַט הַמּוֹעִילוׂת - אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶן וְאֵינוֹ יָכוֹל לְמָצְאָן, אֲבָל לִקְרֹא לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא - זֶה טוֹב וּמוֹעִיל לְכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְזֶה יָכוֹל לִמְצֹא תָּמִיד, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בַּנִּמְצָא תָּמִיד. (ליקוטי עצות, תפלה, כ"ה)

