שכשאני מקשיבה, אז כל הגוף שלי מקשיב.
כלומר, אני יודעת להקשיב.

היום, בעודי מכינה לי תה עם חלב, המדריכה שלי מגיעה אלי-
עוצי, הסתכלי עליך מקודם..ראיתי אותך מקשיבה לחברה.
אמאלה. כל הגוף שלך, ההבעות הפנים שלך. כל כולך הקשבת. באמת.
תדעי לך, לא כולם כאלה. אין הרבה כאלה.
המרצה שלי הלכה לקורס שלם של הקשבה. במשך שנה!
ואת, זה בטבעי לך.
הגוף. העיניים. ההבעות. את שם.

נבוכתי ממש. מה אומרים? תודה אני מניחה..אבל.
ואז נזכרתי כשאמרת לי אתזה. אני לא יודעת אם אמרת אתזה מתוך מקום מחמיא, אבל אמרת.

זה האיר לי את הלב.
אני טובה בלהקשיב.)