באמיתי הם לא כאלה מקצועיים..

 

צריך שהיא תהיה קדושה כזאת מישהי עם נפש חסידית ושמחת חיים מתוך אהבת ה' יתברך

שתבין שהנקודה העיקרית היא א"י ומתוכה נובע הכל ויהיה לה מוכנות להשקיע בשביל זה מסירות נפש ממש

שתהיה חסודה עד מאוד מאוד ולא יזיק אם היא תהיה נאה

ושתהיה מוכנה לכך שבעז"ה אם ה' יתברך יתן אז שאלמד בישיבה במשך כמה שנים טובות

וואי וזה בדיוק!!!
רציני.

אבל בעזרת ה' יתברך אם תהיו קיימים בתור משדכים אני באמת אשמח

בוודאי שעבודת ה' היא הנקודה העיקרית לכל אחד בפני עצמו כאדם פרטי, אבל היא לא הנקודה העיקרית של הדור.

ולמעשה כל המויחין שאתה מקבל בעבודת ה' שלך תלויים בחלק שלך בא"י ועיין ליקוטי מוהר"ן תורה ע"א

והרב חרל"פ במי מרום ח"ו. 
 

ומי יודע מהי הנק העיקרית של הדור? ואולי זו קודם החזרת המלכות לפני כיבוש הארץ? ואולי זה החזרה בתשובה של העם?
הרב חרלפ דבר על דורו שלו. יש הרבה רבנים שטוענים שמאמר הדור עסק בדורו של הרב אבל דורנו שלנו אנו אינו כזה.

של אותה תקופה

 

ולכן אם שונאי ישראל מתנגדים בעיקר להתישבות כנראה ששם זו הנקודה שלהדור

ובעצם אין למה בכלל ללמוד את תורה בהקשר של הגאולה? כי לפי שיטתך כל רב דיבר על השנתיים הספציפיות שלו...

 

ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה  בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת" (מי מרום ח"ו)

 

כשמגיע תורו של אור ישראל להופיע בהדר קדשו, מתחילה רוח התשובה לפעם, ובגלוי ובסתר מכים המה גלי התשובה על הלבבות וחודרים אל תוכם, כל נקיפה לבבית היא נקיפת התשובה. 

שיבת ישראל לארץ קדושתו, כשם שהיא ראשית צמיחת ישועתן כך היא גם ראשית תשובתן כלפי החטא של "וימאסו בארץ חמדה". נעשית ארץ ישראל חמדת וכסיפת הלבבות. נוהרים אליה כל בית ישראל ובאים שמה לקומם הריסותיה ולבנות שממותיה. וסוף סוף ממנה ועל ידה יגיעו גם לתשובה המלאה לשוב באמת ובתמים לכל קדשי ישראל, כאמור בפרשת התשובה: "אם יהיה נדחך בקצה השמים... והביאך אל הארץ... ומל ה' אלקיך את לבבך... " (מי מרום ח"ו קנ )

 

"זהו המצב עכשיו חזרת כל הארץ אלינו. זוהי העובדה של סדר הגאולה: בהיגאל כל הארץ כולה מיד הגויים, תסתדר גם הגאולה של כל העם כולו בשלמותה" (הרצי"ה התורה הגואלת עמ' לד ) 

 

 

זה תואר שני כבר.
אנחנו עוד בראשון.

אשכרה.