על המחנה נדלק ירח

על המאהל כוכב זורח

והזמן כמו גומי מתמרח

ליל שבת בלי טעם ובלי ריח

והשקט את הלב קורע.

איזו מן שלוה ולא עושים שום דבר

איזו מן שלוה ועוד שבוע עבר.

השבת בכלל אינה עוברת

כבר קראנו את עיתון הערב

שרנו כבר שירי מגל וחרב

כבר תפרנו את החור בגרב

ופתרנו תשבצים בלי הרף

איזו מן שלוה...

אף מכתב ממך עוד לא הגיע

עוד מעט המפקד יופיע ויחזור ודאי שוב להבטיח

בקרוב לרגילה אגיע

שתיקני שוב שניים ביציע.

נוסעים במכונית הישנה, 
לתוך הלילה הרטוב. 
הגשם שוב נהיה כבד, 
ולא רואים ממטר. 
סע לאט. 

צבי אומר שגשמים כאלה מזיקים לחקלאות 
ואני חושב כמה חם בבית, ואיזה מסכנים החיילים - 
ששוכבים עכשיו בבוץ. 
סע לאט, סע לאט. 

ברדיו - החלפון של הגשש, 
פתאום התחילו חדשות. 
הלילה יירד ברד כבד, 
אצלי הלך הוישר. 

צבי אומר שקר לו בראש, תסגור איזה חלון. 
ואני חושב הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים - 
שאוכלים להם ת'לב. 
סע לאט, סע לאט. 

תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים, 
לא יתחילו בלעדינו, 
סע לאט, סע לאט. 

נוסעים במכונית הישנה 
לתוך הלילה הרטוב. 
מחר אני אקום מוקדם, 
תראה יהיה בסדר. 

צבי אומר שקשה לו לנשום ונגמרו לו הטיפות, 
ואני חושב, אני חושב עלייך, ואיך שאת יודעת לפנק - 
אני אוהב אותך. 
סע לאט, סע לאט. 

אתה זוכר שנסענו לאילת, 
ירדנו אל המים. 
כולם היו בראש אחד - 
שרנו ביטלס בקולות. 

נוסעים במכונית הישנה, 
לתוך הלילה הרטוב. 
הגשם שוב נהיה כבד, 
ולא רואים ממטר. 

צבי אומר שגילו כוכב שיש עליו חיים, 
ואני חושב עוד מעט זה עזה, ורק שלא יעוף איזה רימון - 
ונלך לעזאזל. 
סע לאט, סע לאט. 

תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים, 
לא יתחילו בלעדינו, 
סע לאט, סע לאט. 

נוסעים במכונית הישנה לתוך הלילה הרטוב...

כל היום היא רק שותה 
בצהרים וגם בבוקר במיטה 
שותה כוסית ואז לנוח 
אחרי עוד בירה גם לקינוח 
היא לא ידעה ולא אמרו לה 
היא כועסת שכלל לא דאגו לה 
בלי עבודה היא מתייפחת 
היא אבודה ואין לה שום גרוש על התחת 

אז קחי עוד שוט של וויסקי, 
זה בטח יעזור לך 
זה בטח גם יפתור לך 
את כל הבעיות 
אז קחי עוד שוט של וויסקי, 
זה בטח יעלים לך 
זה בטח גם ישלים לך 
את כל מה שחסר 

כל היום היא רק שותה 
בבית קפה ואז בלילה במיטה 
בקבוק זכוכית ריק ופתוח 
מהכבד הורידו לה כבר בניתוח 
שמחת חיים אין לה שום זכר 
על החיים שלה אפשר לכתוב רב מכר 
רואים מזמן היה בה יופי 
לו רק היה מי שישמור לה על האופי 

פזמון: 
אז קחי עוד שוט של וויסקי, 
זה בטח יעזור לך 
זה בטח גם יפתור לך 
את כל הבעיות 
אז קחי עוד שוט של וויסקי, 
זה בטח יעלים לך 
זה בטח גם ישלים לך 
את כל מה שחסר 

החלומות כבר הסתלקו 
אפילו הם כבר לא מאמינים 
התכניות התבלבלו 
בלי כוונה שתלה שדה של אבנים 
לו רק ידעתי מה לומר לה 
לו רק יכולתי לעזור 
אשב איתה כאן כל הלילה 
נרים כוסית בבוא האור 

פזמון: 
אז קחי עוד שוט של וויסקי, 
זה בטח יעזור לך 
זה בטח גם יפתור לך 
את כל הבעיות 
אז קחי עוד שוט של וויסקי, 
זה בטח יעלים לך 
זה בטח גם ישלים לך 
את כל מה שחסר 

לה לה לה לה...

לקחת את ידי בידך ואמרת לי: 
בואי נרד אל הגן. 
לקחת את ידי בידך ואמרת לי: 
דברים שרואים משם - לא רואים מכאן 

ניגנת לי שיר על הגיטרה וקולך רעד 
רוח בי קמה, רוח שרה, והזמן כאילו עמד 
ואני עוד זוכרת כל טעם וריח 
את חלקת השדה לאור הירח 
קול התן מן הואדי וכובד הפרי בבוסתן, 
דברים שרואים משם לא רואים מכאן. 

הייתי לבדי ודרכי אבדה לי 
ובאת, באת לי בזמן. 
הייתי לבדי ודרכי אבדה לי 
דברים שרואים משם לא רואים מכאן. 

נתת לי יד, הראית לי דרך להרבה דברים 
הבאת חיוך יפה כמו פרח וכח להאמין. 
ואני עוד זוכרת את השיר ששרת 
את החלק הטוב מכל מה שאמרת. 
היי, מלאך ושטן, התשוב לעצור את הזמן 
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.

דברי עכשיו ילדה אני שומעת, 
כל העולם מקשיב למלמולך. 
דברי, מלאך שלי, אני יודעת 
שלא תמיד הקשיבו לקולך. 

דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים, 
כל עוד חלב נוטף מחיוכך. 
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך, 
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך. 

עולם חדש וטוב אני אתן לך. 
כבר במבט כחול את מגלה, 
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח 
קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה. 

תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך. 
סיכת פרפר קשורה בשערך. 
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך. 
אני אהיה גדולה גם בשבילך. 

דברו שפתיים יחפות דברו עיניים...

כולם בסך הכל בני אדם הזמן על הכדור פה זמני 
ואם לא אנסה להבין מי אתה אז איך אני אדע מי אני 
מרוב כל השקרים אני הלכתי לחפש את האמת בעצמי 
והוא שומר עליי כן הוא שומר אבל משאיר את הבחירה בידיים שלי 


לא הכל מן אללה 
כי אם לא נקבל אחד את השני 
גם היושב למעלה לא יצילנו מידינו 
לא הכל מן אללה 
כי אם לא נקבל אחד את השני 
גם היושב למעלה לא יצילנו מידינו 

עד מתי נדביק תוויות ניכנע לחשיכת הדעות הקדומות 
I&I קיבוץ גלויות או ג'ונגל מפוצץ בנחשים ואריות 
אני חי בין אלו שאיבדו את התקוות לבין אלו שאיבדו את הראש 
הלוואי נמצא טיפת חמלה לאלו שסובלים כי לא נעים להם לדרוש 

לא הכל מן אללה 
כי אם לא נקבל אחד את השני 
גם היושב למעלה לא יצילנו מידינו 
לא הכל מן אללה 
כי אם לא נקבל אחד את השני 
גם היושב למעלה לא יצילנו מידינו

יש בי עוד כח עכשיו 
כשהלכת חייך לי ירח 
נתן את אורו בחלון 
והלילה כבר לא מפחדת 
לבד להיות ולחלום 
הנה שוב... 

זה אתה שנוגע 
אתה שבורח 
תדע אין לי רגע 
אפילו דקה לחכות 
והשמש היום 
מאירה לי לצאת 
אל הים הגדול 

יש בי עוד כח עכשיו 
רק תניח הכל כבר נחתם ונסגר 
והלב מתרפא 
והגשם נפסק 
אז חוזר שוב הריח 
האביב שוב מגיע ושוב... 

זה אתה שנוגע...

זה לא אומר שאני לא אף פעם 
זה רק עכשיו, אז תחכה 
ואז אבוא כשיעבור הזעם 
ואז אחזור - כשיתבהר. 

זה לא אומר שאני לא חושבת 
עליך בכל יום, כל שעה 
עדיין אין שלווה ואין את השקט 
כי בכל מקום עולה מולי דמותך. 

גם אם קשה לי להגיד מילים יפות מאלה 
גם אם לא מצאתי דרך להגיד שלך 
תדע עכשיו שרק אותך אני אוהבת 
תדע בלב אני תמיד איתך 
תדע אני תמיד, תמיד איתך 

זה לא אומר שכך ואין אחרת 
זו רק סופה ביום חולף 
ואז תראה איך כשתזרח השמש 
אשוב אליך מן הגשם השוטף. 

גם אם קשה לי...

יושבים בחוף אל מול המים 
מול קצף שנשכח בחול 
והנחלים זורמים עדיין 
לב שפועם זוכר הכול 

מה שהיה בילדותנו 
מה שהפכנו להיות 
תקוות גדולות נשאה הרוח 
חזרה שלכת זיכרונות 

וכל דבר אז בי נוגע 
כל נפלאות היום 
אז בואי ועמדי לרגע 
עכשיו קרוב, עכשיו קרוב 

כוכב נופל קרוב אלינו 
ושוב אליו נושאים תפילות 
אור של תקוות עוטף אותנו 
זה לתמיד ולא יחלוף

יום אחד זה יקרה 
בלי שנרגיש, משהו ישתנה 
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו 
ולא יהיה ממה לחשוש. 

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד 
זה יבוא בטוח בעצמו 
כאילו היה שם תמיד 
וחיכה שנבחין בו 

וזה יבוא, אתה תראה 
הידיים הקפוצות יתארכו 
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל 
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל 
להיות שלם עם עצמו 

יום אחד זה יקרה 
בלי שנרגיש, משהו ישתנה 
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו 
ולא יהיה ממה לחשוש 

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד 
זה יבוא בטוח בעצמו 
כאילו היה שם תמיד 
וחיכה שנבחין בו 

וזה יבוא, אתה תראה... 

וזה יבוא, אתה הרי יודע 
לא הכל יטלטל אותנו 
לא הכל יכה 
ומה שייפתח לנו 
מחכה

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים