וגם זה רק מה שלא כתוב בספרים או שקרובי משפחה שלי לא יודעים (בתכלס יצא לנו לשאול רב רק על ענייני נידה וכתמים.. כל השאר כתוב בקיצוש"ע, בפניני הלכה או במוח של אבא/דוד )

לדעתי, את צריכה לשאול שאלות הלכתיות שאינך יודעת מה ההלכה לגביהן. מה שכבר יודעת (כי שאלת כבר פעם בדיוק על זה - לא "היקש" שאולי אינו נכון - או כי למדתם), כבר יודעת.

כך גם, שאלות בסיסיות בתפיסת עולם יהודית, שמתלבטים ולא יודעים איך ומאין לפשוט אותן.

לגבי מה שמעבר להלכה - זה ענין של הרגשה כמה זה טוב לכם, מרומם אתכם. לענ"ד, לא ללחוץ ולא להילחץ בכך. 

שאלות כאלו, צריכות לבוא כי רוצים בכך, ומרגישים טוב עם מי ששואלים אותו. וזה תלוי גם באופי של השואל, במי שהוא קשור אליו, בזמנים שונים, וכד'.

אם מרגיש לך "חנוק", אז תשחררו קצת. לא אם כדאי לקנות ארון למטבח, לא אם עדיף מטפחת לבנה או ורודה, לא אם לקנות לילדים קאפלה או לגו...

יש מינונים שונים לאנשים שונים...

מה זה משנה כמה אנשים אחרים נותנים? השאלה מה טוב לך ומה טוב לכם.

אני חושב שלשים את האצבע על הרב זה לא המקום הנכון. אלא יותר על המקום הזוגי.

על הפער בין כמה את רוצה למול כמה שיש עכשיו- והסיבות לכך.

והשקפה לוקחים מספרים או מאמרים של רבנים שמתחברים להם או רבנים שלהם. 

בתור מי שלא גדלה בבית דתי זה קריטי לדעת מה הלכה ומה נורמה שמקובלת בתת מגזר מסוים, מה קריטי ומה לא, מה חד פעמי ומה אפשר לבחור. 

רב שלנו אומר שהחלטות של יום-יום בן אדם צריך לקבל בעצמו, וזה גם לא הוגן לרב להעמיס עליו יותר מדי.

מצד שני יש קהילות ורבנים שהם בעד ליווי אישי. לא תמיד זה מתאים. לדוגמא היום בהידברות ממליצים לחוזר בתשובה להישאר במקצוע ולעבוד ובעבר היו הרבה רבנים במגזר חרדי שהמליצו לא לעבוד וזה לא התאים. מכירה זוג שבעל התחיל לשמור מצוות ורב שלו גרם לגירושין, מכירה מקרים שמשפיעים רוחניים מאוד לחצו על חתונה עם מישהו מסוים מתוך שיקול של להשאיר את חוזר בתשובה בתת מגזר שלהם ובפועל זה לא הלך. 

ומפילים את האחריות על הרב.

הגישה לא נכונה. ה' נתן לך שכל ושיקול דעת ו- כן, צריך להתאמץ לחשוב, לשקול וגם לקחת אחריות עם התוצאות.

מה רוצים מהרב, מסכן?

שאלות הלכתיות, זה משהו אחר. זה שאלת ידע שחסרה לך, כי אתה לא "מקצועי" בתחום.

אז תשאלו רק על כתמים

אפי' שאלות בשרי חלבי ניתן לשאול באינטרנט

מי שטוב לו- מצויין

מי שלא - גם טוב

(שני הנ'ל- עי' ערך יישוב מסויים בגב ההר)

אך כדאי תמיד שתהיה קביעות עתים לתורה

כ-ל דרך החיים מתוות על פיו

זה ממש לא נוגע רק לשאלות הלכתיות

רב שווה התווית דרך שבה בוחרים לחיות

אולי איו לך את החיבור האישי לרב/נית כך שאת מרגישה ריחוק גם מפסיקותיו?

רב הוא בעייתי עבורו.

זה ממש לא דוגמא שאפשר להסיק ממנה

אבל הוא לא היחיד וזו תופעה לא נדירה למרבה הצער שאנשים שנחשבים לרבנים ונתפסים בעיני הציבור כרבנים מגיעים לשפל כזה

וכל עוד הסיפור לא מתפוצץ והוא נתפס בעיני הציבור כרב עלול להיות בלבול מסוים אצל הפונים אליו

כי בדר"כ שיטות הפיתוי שלו יותר מתוחכמות, הוא מכסה אותם באיצטלה רוחנית או אפילו הלכתית ויש אנשים תמימים שנופלים בפח הזה. והדברים קורים.

לכן גם כשמתיעצים עם רב על הנהגות בחיים - וזה בסדר - צריך לזכור לא להרדים את החושים שלנו.

אם האינסטינקטים שלך מאותתים לך שמשהו בקשר עם הרב או בתשובות שלו או בהתייחסות שלו לא מרגיש לך תקין - אל תעצמי עינים!! אל תשתיקי את עצמך באמירות של "אמונת חכמים"!! תבדקי את זה אולי עם רב יותר גדול ויותר מובהק או עם אנשים חכמים ואוביקטיביים שיעזרו לך להבין מה קורה פה. מה תקין ומה לא.

זה גם מה שבסופו של דבר מפוצץ פרשיות כאלה - שמגיע בנאדם שלא מוכן לקבל בעצימת עינים התנהגות לא תקינה של רב.

ברור שמי שעובר על דברי תורה הוא לא רב.

א-ב-ל אם הוא משמש בפועל כרב קהילה, עונה לשאלות בהלכה, מייעץ לאנשים. רבים פונים אליו ונעזרים בעצותיו והדרכתו. וכעבור זמן מתברר שהבנאדם השתבש והגיע למעשים שלא ייעשו (אולי הוא היה ככה מההתחלה ולא ידעו או שסביר יותר שזה קרה לו עם הזמן). ואנשים תמימים (או למעשה נשים תמימות) נופלים בפח בגלל "אמונת חכמים" או "ציות עיוור"

אני ח"ו לא מוציאה שם רע על ציבור הרבנים

רק רואה לפעמים בחשש גדול איך אנשים נורמטיביים מאבדים את שיקול דעתם ואת ההקשבה לאינטואיציה שלהם כשעומדת מולם דמות במעמד של סמכות כמו רב וזו היתה כוונתי - לעורר בני אדם לא לעצום עיניים! אם לבכם אומר לכם שמשהו לא בסדר - אל תשתיקו את הקול הפנימי הזה! זה עוד לא הופך את הרב לסוטה או עבריין אבל תבדקו, תבררו עם עצמכם או עם מישהו חכם את התחושות שלכם.

כמובן שאם הולכים לרב הגון וישר צריך לקבל את פסיקותיו על זה אני לא חולקת

מה שאמרת "אין זו באמת התייעצות כי מהרגע שהרב אמר את דברו זכות הבחירה שלי נשללת.. הבחירה שלי היא רק האם להביא את הנושא לפניו או לא."

יש חילוק

אם מדובר בעניין הלכתי והרב נותן פסק זה באמת בעייתי לשאול רב אחר (אם כי שגם זה בערבון מוגבל, יש מצבים שזה לא סוף פסוק אבל קשה לפרט ע"ג הפורום את כל האפשרויות)

אם מדובר על שאלות של הנהגה או התייעצות - זכות הבחירה וההחלטה הסופית היא שלך גם אחרי שהתייעצת

א. זכות הבחירה שלך לעולם אינה נשללת. זה הדבר הכי בסיסי ויסודי שה' נתן לנו בתור יצורי אנוש ועוד יותר בתור יהודים-כל מעלתינו- יותר מהמלאכים היא בכח הבחירה שלנו. 

כך שגם אם הרב פוסק לך בענין הלכתי תמיד יש לך יכולת לבחור שלא לעשות מה שהוא אמר. נכון שאם מדובר בענין הלכתי- אז הבחירה שלא לעשות כדבריו היא בחירה לא טובה- אבל כח הבחירה לעולם לא נשלל ממך. 

ב. אני חושבת שקורה הרבה פעמים ששואלים בענין מסוים- לא הלכתי- ומקבלים תשובה שלא כ"כ מתיישבת על הדעת והלב. אז מה שצריך לעשות זה לחזור לרב, ולהגיד לו שזה לא מסתדר לכם. לדבר על זה. הרב הוא לא הקב"ה בעצמו. לפעמים, אם מציגים את הענין באופן קצת שונה- אז כבר התשובה שונה. ואם מציגים את התמונה הכללית בפני הרב- אז גם התשובה שונה. 

ג. תראי, יש אנשים שמתאים להם לשאול רק שאלות הלכתיות נטו, ויש כאלה שמתאים להם גם להתייעץ בעוד נושאים. אין פה דרך אחת שהיא הכי טובה והכי אמיתית. 

הדרך הטובה והאמיתית היא גם הדרך הכי פשוטה- להיות אמיתיים, כנים, לעשות דברים ששלמים איתם - אחרי שיחה ובירור אמיתי שלכם עם עצמכם.

להתנהל בצורה מאולצת - זה לא דרך ואם מה שהרב הורה גורם לכם להתנהל בצורה מאולצת אז יש כאן איזה "קצר" במערכת שלא צריך להיות. ראוי שנחיה את חיינו- בפרט את חיינו הרוחניים והנפשיים- מתוך שמחה וישוב הדעת. לא מתוך צמצום וקטנות שלנו.

זו דעתי לפחות.

שיהיה לכם רק טוב!   

לדוגמא יש ציבורים שרב מחייב אותם לגור במקום מסוים. פעם אספו כסף על משפחה שגרה במרתף במאה שערים ומשלמת על זה בבריאות שלה (כנראה מעדה החרדית ) . באותו כסף היו יכולים לגור בדירה מרווחת בגילו - שכונה מעורבת. אבל רב שלהם אמר...

מכירה גם חוזרים בתשובה שרב אמר רק שכונה חרדית וזה עוד 1000 שקל שאין להם. ואז בא מתח כלכלי וכתוצאה אפילו גירושין או חזרה לאורך חיים חילוני. 

וגם גדול הדור יכול לטעות. אין נבואה בדורנו. יש דוגמאות.

ולהבדיל גם בכל ייעוץ אחר גם אם שילמנו כסף ממש לא כדאי ללכת כעיוורים.

גם צריך להפעיל את הראש. בסדר, אז הרב אמר רק שכונה חרדית, אבל הלו, יש שכונות חרדיות גם בצפון ובדרום. לא חייבים לגור במרתף.

כך שלהאשים את הרב, זה גם לא הוגן וגם לא חכם.

גם כשאדם כבר שואל רב על עניין אישי, ולא הלכתי, צריך שכל ישר לדעת איך לשאול. זה חשוב מאוד! הרב לא נביא, ועונה לפי הצורה בה מציגים לו את העניין. אם יציגו לו עם פרטים חסרים או מעוותים, זו התשובה שיקבלו. 

אבל אני לא חושבת שאם יש משהו בחיים שלך שחונק אותך אז את חייבת ציטוט מהמקורות כדי להפסיק אותו.

במילים אחרות- אם לא טוב לך עם המצב- אז המצב הזה לא צריך להמשיך.

ולא צריך שום מקור בהלכה או במדרש בשביל זה.

אנחנו אישית (יותר נכון בעלי) עברנו משבר די רציני לפני 10 שנים בערך עם רב מסוים.

ומאז, לא נעים להגיד, אנחנו ממש לא מערבים אף אחד בהחלטות שנוגעות לעצמינו.

בוודאי ששואלים רב כשיש שאלה הלכתית, אבל כל מה שנוגע להחלטות לגבי החיים שלנו- אני מאמינה שאנחנו ילדים מספיק גדולים כדי להחליט עם עצמנו, בעזרת התייעצות עם מי שנראה לנו מתאים.

ואנחנו גם ילדים מספיק גדולים כדי לטעות לפעמים, ולהתגבר על זה. 

אגב "עשה לך רב" - בדיוק בגלל זה. שיהיה רב שהוא "לך"- שמתאים לך. 

ולדעתי- הרב הזה לא חיב להיות רב שחי היום...יש הרבה עצות מופלאות לחיים אצל צדיקים שנפטרו זה מכבר , וגם משם אפשר לשאוב כיוון בחיים והתווית דרך, כמו שכתבו פה. 

בכל מקרה- מצב שבו את מרגישה שהחלטות של הרב הן לא טובות לך וחונקות אותך- זה לא מצב בריא.  

[בפרט כשיש קצת "נגיעה אישית"]

הבחורה ששאלה, הרי העידה על עצמה שהם הגיעו מרקע לא דתי, אז טבעי שיש נטיה יפה לרצות ליישר ולהנחות את החיים עפ"י דרכה של תורה - וטבעי שלא יודעים בדיוק מה התחום הנצרך/הכדאי. מה גם, שיש בענין זה גישות ונטיות שונות. וגם תלוי מי האיש, מי הרב, מה טיב הקשר ביניהם.

מה שמאד יפה, שהיא לא הדחיקה את תחושותיה. לא חשבה שאלו פשוט "הרגשות אסורות", אלא רוצה לברר איפה התחושה מצדיקה שינוי ממה שהתרגלה ואיפה לא.

[ולא נכון ש"אם משהו בחיים חונק, אז לא צריך מקור כדי להפסיק אותו".. ומה אם מישהי תרגיש שהלכות נידה "חונקות אותה"?...  וכמו שכתבת גם את, שבוודאי שואלים רב בספק הלכתי; לכן, טוב עשתה האשה הזו, שביררה מה גבולות הגיזרה...]

תפתחו "חוש" במה כדאי להתייעץ ומה שייך לטעם אישי שלכם..

לשאול את הרב שלנו שאלות בעניני טהרה וכשרות אם נתקלים, ורב גדול -שאלות שאנחנו פשוט רוצים את ברכתו (קניית בית לדוגמא).

אני לא שוללת קשר הדוק יותר, בעיניים שלי זה קשר בריא.

אם את מרגישה חנוק יתכן וזה לא בריא, הרי ברור שיש סוגי קשר שאפילו מחשידים כמו כתות למיניהם. תנסי לברר אצל מספיק אנשים מה בדיוק הקשר עם הרב ואם אצליכם זה מוגזם תעצרי ותעשי חושבים. 

כל הכבוד לכם!

היה לנו מקרה דומה עם שאלה שבקשנו ברכה וקצת הכוונה וקיבלנו תשובה אחרת לחלוטין ללכת על משהו אחר והרבה פחות מלהיב.

אני זוכרת שבעלי אמר:"מי שלא מקשיב למה שהרב אומר לו, שלא ילך לשאול מלכתחילה. שאלנו? צריך לעשות לפי מה שהרב אמר. אם לא היינו שואלים, אולי היה בזה ברכה ואולי לא, אם קיבלנו תשובה ואנחנו עושים אחרת זה בטוח יהיה בדיוק ההפך מברכה"

אני מחזקת את ידך, אתם עושים מה שצריך.

אם מרגישים מספיק בטוחים כדי להחליט-אדרבא. עדיף להמנע מלרוץ לשאול את הרב כל דבר, הרי זה ביטול תורה.

אבל, אם החלטנו להתייעץ עם הרב נעשה בדיוק מה שהוא אמר. אם להבדיל-אשלם כסף ליועץ ואח"כ אחליט בעצמי מה לעשות זה די טפשי. במקרה של הרב כדאי להקשיב למה שהוא אומר-הרי התייעצתי איתו כי החלטתי שיש לו תבונה וצדקות שיכוונו אותי טוב, וצריך להקשיב לו בגלל אמונת חכמים.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..