קטע קטן ולא משמעותי לעלילה

המבאס הוא הסוף

הסרט בעייתיי יותר ממה שזכרתי

סרט הוא חיתוך של סצינות מבויימות האורך סביבות שעה עד שלוש.

דרך איכותית ומעובדת להעביר סיפור כתוב, וגם ערכים.

הוא לא יותר "מציאות" בשום מובן - משעת חינוך בבוקר עם המחנכת.

אם קללות הן המציאות, למה אתה צריך סרט כדי להנכיח אותן?

כשתלמיד מדבר בשיעור, ספר לו מה אתה חושב על יחוסו המשפחתי.

להגן עליהם מהמציאות, ואז מכניסים את המציאות בכוח מהדלת האחורית)

היא בעיקר טכניקה שעשויה לאתר כשלים, למרבית האירוניה...

אמרתי שזה כשל רטורי. אם יש אמת בטענה שהיא 'אד אבסורדום' הרי זה מפני שיש בה משהו שאיננו קשור לגיחוך שבהקצנת הטענה שכנגד. אד אבסורדום לא מוכיח כלום, רק משחק על הרגשות של השומעים בניסיון לטעון שפלוני אמר משהו 'ממש ממש ממש לא סביר', כשהוא בעצם בכלל לא אמר אותו. 

למה לשבות בשבת? אולי פשוט לא נעבוד כל השבוע, ונצפה שהאוכל יקפוץ לנו לצלחת אם נקיש באצבעות כמו מרי פופינס? - זהו אד אבסורדום, כיוון שברור לכל שאין בין הטוען שיש לשבות בשבת לבין הטענה שאולי לא נעבוד בכלל ולוּ כלום. עכשיו, אם תרצה לטעון שהמשק מתחזק יותר כשעובדים שבעה ימים מלאים (מבלי להיכנס כרגע לשאלת נכונות הטענה) - אזי זו הטענה שיש להעלות, ולא טענת האד אבסורדום, שאיננה טוענת דבר, בעצם. 

הוכחה בדרך השלילה – ויקיפדיה

אני חושב שזאת ההגדרה הכי טובה שראיתי בינתיים ^

בהארי פוטר!

ותכלס,

זה באמת לחשים בלטינית שלוגיקנים בקרב מוחות משתמשים בהם

כדי לנטרל את היריב מנשקו

ראיתי המון התייחסויות לאד אבסורדום ככשל,

לא באנציקלופדיות / ספרים / מקורות של לוגיקה,

אבל סתם בהתכתבויות פה ושם, ולא מעט.

דברים כמו אישה שעובדת במקום לא בדיוק מכובד ומשפילה את עצמה בשביל הכסף.

זה לא קיים בעולם? 

אם נעצום את העינייים המציאות הזו תיעלם?

אם נסתיר אותה מאנשים עד גיל מסוים העולם יהיה בסדר?

מצטערת, באמת שאני לא מסוגלת להבין מה טוב בזה שאנשים יצאו לחיים לצבא\שירות לאומי ואז יגלו שהעולם הוא לא מה שסיפרו להם בבית ספר.

באים בסוף....]
אציין שהתגובה נכתבת בלי לקרוא תגובות או בהתאם אליהן, אלא מה שזורם לי כעת מהראש כצופה בסרט [כבוגרת, כילדה שמעתי עליו ואיני זוכרת אם צפיתי בו.]
אז ככה

המסר הכללי של הסרט יפה ומובע בצורה [נעימה?] של
"עשו לך טוב? תעביר אותו הלאה וכך היה שותף ביצירת עולם טוב יותר"

עד כמה צריך להיות חשוף למסר הזה בעזרת מציאות חיים מעוותת?
אני חושבת שהסרט בא להגיד- לפני שאתה משנה ומחפש להפוך את העולם- עזוב אידאלים גדולים, אל תחפש רחוק- תישאר קרוב, 
חפש בסביבתך משהו ראוי לשינוי- ועשה אותו. והשינוי ממילא יבוא ויהפוך את המציאות הקיימת לטובה יותר [כפי שנראה בסרט]. וכן- הנכונות לשלם מחיר על פני "מורשת" שתישאר לטווח רחוק.

לגבי השאלה- האם נכון להסתיר או להחביא מציאות חיים מעוותת מגילאים צעירים?

ובכן , בעיניי- ילד צעיר הוא ילד שעדיין אין לו הכלים להבין דברים בצורה מטאפורית והוא עדיין מפרש דברים כפשוטם- בשונה מהראיה שלנו כבוגרים שמחפשים "מה הדמות הזו באה לייצג" וגם כשלא, אנחנו מבינים שמדובר פה במציאות מעוותת ולא ישרה שיש מה לתקן בה לעיתים.
משום כך- וגם משום תחושת הטהרה הפנימית שילדים מצויים בה [ונכון לומר- גם לגבינו אנו כיהודים עובדי ה', שאמונים עליה בחיינו]
אין לנו יכולת לחשוף אותם למציאות שכזו ללא תיווך מתאים שנעשה בשיקול דעת מקדים.
האם אנחנו יכולים לסמוך על היותם "מעל גיל מצוות" כדי לסנן תכנים?- בעיניי לא.
ממילא
לתת להם לראות תוכן לא מסונן [ויהא אשר יהא, לא מחייב בבעיות צניעות, המדיה "התברכה" במגוון בעיות חינוכיות-אתיות] גובל ברשלנות מסויימת- כי הרי ממה שהסברנו קודם ילד לא יכול לפקח על תכניו ולדעת ממה לצמוח וממה להיזהר, וק"ו שלא יודע לסנן בדרך של בחינת "תוכו אכל קליפתו זרק" שהרבה מבוגרים נוקטים בה.

ילד בוגר- נער- הוא ילד שיש לו הכלים להבין את החוויה גם בתלת ממד [חווייתי- תודעתי- אישי] ולא רק כפשוטו. 
האם נכון לחשוף ילד כזה, אף שהוא בוגר לסצינות בוטות כל כך [שמילא פוגעות בטהרתו]. ולסמוך על "הסינון" והעיבוד שייתבצע אצלו , ללא תיווך? - בעיניי, גם לא. 

תאמרו, ומתי הילד ילמד את המציאות הכואבת בעולם? 
הרי לא לעולם הוא יגדל ב "חממה" ויהיה חשוף במיה זו או אחרת לפגעי הסביבה הלא מתוקנת?

אני אומרת-
כשיש תיווך מתאים, מתוך היכרות ה "יש" אנחנו ממוצעים- בין המציאות הבעייתית לילד, לעולמו ה"מתוקן" [*לכאורה, האמירה "מתוקן" מתייחסת להיעדר קילקול בוטה כל כך כפי הנצפה בסרט]
ומחנכים ילד להביט בעין  מושכלת על המציאות החסרה [בין אצל יהודים טועים ובין אצל אומות העולם, אני חושבת שהוא יוכל להעריך את הבעייתיות גם בלי לטעום ממנה באופן ויזואלי מוחשי ולפגוע בטהרת נפשו.

לשם הדוגמא- אני כילדה וכנערה צעירה עדיין, לצערי ולבושתי נחשפתי לתכנים שלא תמיד יכולתי להכילם ולהבינם, היום אני יודעת שהם הם- אלו שתרמו במישרין או בעקיפין לתפיסות מעוותות שב"ה אינן חלק מתפיסת העולם שלי כיום.
כאשר נתקלתי בספרים כדוגמת "מקימי" עלתה בלבי התהייה הבאה- האם על מנת לדעת מהו ביוב- יש צורך להיחשף אליו?האם כדי ללמוד תפיסת עולם נכונה מהי- יש צורך להעמיק בזו הבעייתית ממילא??

בעיניי התשובה שלילית-
וכשם שהחושך- ניכר מריבוי האור-
כך הבנת מצב מקולקל והיחס הנאות אליו- יתאפשר אך ורק מחינוך נכון אל הבטה נכונה למציאות , מתוך הערכת האור- למציאות המורכבת והחשוכה הזו.
[לשם הדוג'- לא הייתי חושפת את הילדות לצפייה ללא כל חוצץ- מילולי או פיזי [קרי: צינזור] במאורות חשוכות של סמים או בית בושת שהובא בתחילת הסרט, או קולות נפץ ומראות קשים שיהיו בהמשך.

אני לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי כראוי, מהמסר העולה מן הסרט- נכון וחשוב,
אך בנידון לסרט כולו- הייתי מוותרת על כמה סצינות בעייתיות וממירה אותן בהסברה בע"פ מתוך הבנה שדי בראייה אחת פגומה או קריאת מצב לא נכונה מצד הנערה- - כדי לקלקל נפש שעתידה להיתרם בע"ה ולצמוח מכך. [כמו בשאר סרטים שהמסר ויזואלי חזק ונטמע יותר מספר בגלל היחקקות הציור ותרגומו בנפש הצעירה לעיתים באופן לא נכון.

מחיר שנכון לשלם- הוא מחיר שאנחנו מודעים לתוצאה שלו מראש וזאת רק על ידי בקרה ומעקב.
כך אפשר להיות בטוח שהילד או הנער/ה לא יינזקו ונפשם לא תישרט בצורה שהיא "אל חזור"- 
לדוג' ילדי הגרעינים התורניים [או חב"ד, או כל מציאות תורמת אחרת]- המקבלים תיווך תדיר אינם עיוורים לנוכח המציאות הבעייתית מולם- אבל גם לא מתרגשים ממנה בצורה חריפה- מתוך ראיית האור- ההבנה הפשוטה איך לתקן ומה להשפיע- נכונה יותר , בעיניי.

מחיר זה גם לכל החיים. הבנתי נכון.?  כן. אם ראינו משהו והמראה נחקק לנו בתודעה [בלב/ במחשבה....] אנחנו בבעיה. 
[צא ולמד למה הרהורי עבירה קשים יותר מעבירה ] יש הרבה עוצמה ומראות, יותר מאשר לקולות וריחות, בטח כשזה משולב איתם.
אם נראה משהו שנושפע ממנו ולאורך החיים ההשפעה תהיה ניכרת - אם זה דבר לא טוב- הנה המחיר.

ולא ראיתי שדיברת על צינזור אצל אדם בוגר.. צריך גם?

בעיניי צריך , אמנם לא חייב ברמת הילד- אבל כן לסנן וכן לבקר את המראות ואת התוכן הנקלט .
כי גם אנחנו לא חסינים- הגם שיש לנו יותר כלים להבין ולא להיות מושפע לחלוטין לרעה.

מסכימה איתי שמחיר זה לכל החיים אז עדיף לא לראות, אלא אם כן הוא מצונזר..

נכון- וסיפור אמיתי ששיתפתי פה.
ראיתי סרט כלשהוא, שעד היום חקוקה לי תמונה מזוויעה ממנו, נורא ואיום.
אילו הייתי יודעת שזה המחיר, בפירוש לא הייתי רואה את הסרט [למרות המסר]

ושאלה לגבי צנזור. 
לא הבנתי איך את חושבת שאפשר לצנזר סרט. הרי יש שם כמה קטעים עם שיח לא ראוי וכו שקופצים פתאום. מילא שני קטעים ברורים שיודעים, אז אפשר לגמרי. אבל זה לא כך.. יש עוד כמה שקשה לצנזר
לא תמיד יודעים
בדר״כ יודעים את העיקריים
ואנחנו ממש לא נצפה בשביל לבדוק איפה..
אז קצת בעיה
אני מבין שאפשר נניח להראות חלק מהסרט שזה בסדר

לכן- אם אנחנו יודעים את העיקריים שדורשים צינזור- קדימה לצנזר. ולכן נצפה כבוגרים צפייה מקדימה-בסרט, על מנת להחליט אם הוא טוב מספיק [טוב= נקי ובעל מסרים ראויים, ללא אלימות חוצה גבולות וכ'] ונכון להראות אותו לילדים שכמו שכתבתי לא בטוח שיצליחו להבין כראוי ולכן יש חשש שייצרב להם בתודעה משהו שלילי שיכול להשפיע מאד לרעה.

ברגע שיש חשש ולו קטן, שללא תיווך או הסברה הילד ייקח משהו לא טוב מהסרט- גמרנו.

דוגמא מחיי הצעירים- סרט כמו "לשחרר את ווילי" ודומיו [לא עולים לי עוד סרטים אבל מאמינה שהעיקרון ברור] אילו הייתי יודעת או לפחות מקבלת רושם מקדים על הסרט [גיבורים, סיפור מסגרת, עלילה וכו'] לא הייתי מתקרבת.
אין הצר שווה בנזק המלך.

החיים שלנו מלאים התנסויות גם ככה.
למה להתקרב בכח למשהו שאנחנו לא יודעים מה טיבו ? רק כי הוא סרט?

לכן
צפייה מקדימה- כן [או לפפחות, שימוש בביקורת מהימנה]
מאמצים לצינזור- כן.
תיווך- כן. לאורך כל הסרט.

צפייה חופשית לחלוטין - לא.
 

העיקרון שלה היה- 
גם כמבוגר אנחנו נסנן את מה שאנחנו רוצים לראות- על ידי שימוש בביקורת [מי ראה/ טיב הסרט  או התוכן וכו']
 ונשתתמש בתבונה בדברים שנראים לנו. 
תבונה= להפעיל ביקורת, לדעת לפעמעם להוציא את הטוב ולזרוק את הקליפה 

וודאי שנסנן את מה שאנחנו רוצים להראות לילדים.
מה שלא טוב לנו כמבוגרים- וודאי שלא טוב לילדים שעדיין לא יודעים לבקר ולסנן.

נכון לא חייבים להראות את כל הקטעים הבעייתיים לילדות בכיתה ט?

מנסיוני 
ראיתי
שיש עניין כזה- לטייח או סתם, לוותר קצת.... וחבל.
בנפש של ילד חבל לשחק.

אנחנו לא יכולים להתפשר.
א"א לרצות לבנות בילד בסיס טוב 
ומצד שני לערער אותו.

זה לא עובד.

ליראת שמיים- אני חושבת שפה הבעיה.


א"T מצד אחד ללמד יראת שמיים
ומצד שני להכניס בדלת האחורית דברים שהילד לא יודע להתמודד עם הסתירה הזו.

ראיתי אותו ממש מזמן אז לא זכרתי אם הוא בעייתי

לפי האתר imdb יש כמה בעיות איתו

פירוט של הבעיות כאן

בכלופן כדאי להשתמש בפירוט הזה באתר imdb

הוא מאוד יעיל ומפרט באיזה תחומים הסרט בעייתי

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים