"למה לא שפשוט תהיה בנאדם רגיל?
למה לא?"
בשתי שורות אלו מסתכמות לדעתי כול האשליה לשיטה חינוכית כול שהיא בישיבה.
"למה שלא תהיה כמו כולם?
לא חייבים תמיד אבל לפחות קצת?"
זאת הייתה כמו מנטרה בשיחה של שעה וחצי
כאילו אם יגיד זאת מספיק פעמים המילים יממשו את עצמם.
זה מה שאתה מבקש מימני?
להיות בנאדם רגיל נורמלי?
אתה שואל אותי מה רע בלהיות נורמלי?
אין לך בושה?
אז הנה, אין רע
אני מת להיות הכי נורמלי שאוכל,
לבכות רק בגלל מגנים ומתכונות
להיות לחוץ בית כמו אז בחמישית
לפחד ממנו, להיות תלמיד.
שאליקס פיסלים וכאב שוב לא יהיו בלקסיקון
אני פשוט לא מצליח, זה לא אני
ואם כול הכבוד, תגיד תודה שאתה לא יודע הכול
לפחות ככה עוד אתה יכול לישון בלילה
להרגיש נוח לדרוש, לדרוש ש...
אהיה רגיל!
לא להיות תלמיד
לא לקום לתפילה
לא ללמוד גמרא
להיות בנאדם ואם אפשר
רגיל.
כזה שיהיה אפשר עוד שנה לסגור בנילון ולשלוח לעולם עם מדבקה
"בוגר מוצלח"
אבל אני לא כזה, כנראה אני יקרע את הנילון בשניה שתאפשר
ויעולל משהוא נורא כל שהוא עוד עם שמה של הישיבה עלי
או סתם, ממש לא אהיה כרגיל.
