נושא שזמן האחרון נתקלתי בו באופן אישי במהלך חיפושי אחרי אשתי הנעדרת עד כה, והוא הנושא של החתונה והכסף.
תמיד חשבתי שמדובר במשהו שאולי קיים בחברה החרדית. אבל נתקלתי באחרונה בסיפורים גם בציבור שלנו. חבר טוב שלי, הגיעו הוריו והורי המאורסת למפגש לקראת החתונה וזה התפוצץ על רקע של כסף. ושמעתי על עוד מקרים כאלה.
יש גם לא מעט בקטע של הדייטים שחויתי אותם בעצמי וגם חברים שלי ספרו לי. כאשר מתברר לבחורה שהבחור לא מספיק עשיר לטעמה היא זורקת אותו. פשוט כך. אם אין לך אמצעים להחזיק רכב אתה פסול לחתונה, אם אין לך כסף להזמין אותה למסעדות או בתי קפה אז אתה פסול (מגיל מסויים כבר אי אפשר לצאת לדייטים בפארקים, כך לפחות לפי חלק מהבנות). היום כשיש גם אבטלה אז בכלל אם אין לך עבודה מסודרת אז חבל לך על הזמן.
יותר ויותר בנות לא מסמיקות כשהן שואלות בדייט כמה אתה מרויח?
נכון שזה אולי פונקציה של גיל כי אני מדבר על בנות מעל גיל 30 ובכל זאת, הגיע הזמן להבין שהכסף הוא לא סיבה לחתונה או אי חתונה. גם עשיר עלול לרדת מנכסיו וגם עני יכול להתעשר. מה שיש היום זה לא מה שיש בעוד שנה, לא לעולם חוסן אנשים מפוטרים, פושים רגל. אז מה יעזור לך שיש לו עכשיו כסף?
מה שחשוב זה האישיות האופי הרמה הדתית וכו'.
חבל שרבנים לא מדגישים את העניין וחבל שיש לגטימציה לדרישה לכסף.
אולי זה יעזור לכתוב כאן ולעורר על העניין.
