אחרים.

אבל מה שאני שומע לא עושה לי חשק להתחתן.

זה רק חלק קטן לעומת העונג לראות את הבן שלך!

ועוד  עם צווים שאני מקבל מבית משפט והמשטרה. זה סיוט.

ואם הגיל שרשמת בכרטיס שלך נכון- אז עם כל הכבוד- תשאירי את הנושא הזה לאנשים שיותר גדולים ממך.

אתה גרוש עם ילד?

אני מתאר את מה שיכול לקרות לי בעתיד, לפי מה שקורה לאחרים.

אם הזוג חי על פי דרך התורה ויש בינהם שיתוף ,הדדיות,חיבור ודיבור מה הסיבה שחלילה יתגרשו??
אני אומרת לך מניסיון שאני רואה אצל זוגות .

לפי מה אתה שולל??
להביא דוגמאות יעזור?

בלי לנסות אפילו? (אני מניחה )

אלו לא הוא ואשתו לעתיד שתבוא...
אלו אנשים אחרים עם אישיות שונה ויכולת אחרת . אי אפשר לקבוע לעצמך לפי אחרים

אבל עושים מאמצים

ילדים (נערים במקרה הזה) יכולים ללמד הרבה .

בגיל הזה אנשים הם בוסר.

ילדים יכולים ללמד הרבה אבל לא בתחום הזה.

כשתגיע לגשר תחצה אותו,

עד אז תתפלל שבעז''ה לא תעמוד בנסיון. 

 

למה יש שיעורי גירושין  (גם סמויים) גבוהים בציבור הדתי?

ואפילו בציבור החרדי יש גירושין, אם כי, בשיעורים פחותים.

בקיצור: קריעת ים סוף.

נכון הנתונים סטטיסטית זוועה. ועדיים הגירושין נמוכים מהנישואין. 

 

יאוש ודיכוי עצמי לא יועילו. לא לך ולא לאף אחד. ובכלל לצאת מנקודת הנחה שתתגרש מעלים את הסיכויים שאכן זה יקרה.

נכון, קריעת ים סוף, ועדיין בסוף הוא נקרע. 

אף אחד לא אמר שזה קל, זה אפילו קשה. ותצטרך להעניק את כל כולך למשימה, אבל עם הרבה רצון טוב והשתדלות תצליח. 

 

אי אפשר להתגרש בלי להתחתן.

ממשיכים להתחתן. 

ויכול להיות שעל כל נישואין יבואו גירושין. 

זה שהם דתיים אומר שאין אצלהם קשיים?
הם עדיין בני אדם !

ללכת עלפיה והם לא שומרים נגיעה פעם בחודש ....
זה מה שמחדש תקשר בין בני הזוג .

שלא מחנכים לזה מגיל צעיר.

מאיפה אתה שואב את השטויות. 

 

נתחיל מזה שבגיל צעיר אין מספיק את הכלים לקבל ולהכיל את השונה, להבין את הדקויות ולרדת לעומקם של דברים. תסביר להם, תנסה. זה לא יעזור הרבה. 

 

בגיל יותר מבוגר כשיש את ההבנה, בגיל שהידע הזה נצרך. בהחלט יש מקום לחינוך, וללמידה. וזה אכן קורה. 

לא יודעת מה אצלך, לחנך ילדים קטנים לא יועיל. בזבוז משאבים. 

 

להרוס משפחות? זה לא יקרה אם תעשה הכל כמו שצריך. אם החיבור טוב ובכלל. להזכיר את הסיבה שהתחתנת עם אותה אחת. 

לא מתגרשים כי זה נוח. ורק במקרים ממש אבודים. 

אם אתה רואה את עצמך שם כנראה אין בך מספיק את הרצון והנכונות. 

בדיוק כמו שאת לא רוצה שאני אגיד על מה שאת אומרת: "שטויות"...

כן, אבל אתה בוחר על מה להסתכל. - נסיונות פעילים

עצם זה שהילד רואה את ההורים זה מספיק (לשני הצדדים , אם ההורים מתנהגים כראוי ולא,לדוג רבים מול הילדים אז הילד לומד מזה ).

זאת הטעות הגדולה.

צריך לדבר על זה ולדבר על זה.

גם בבית וגם בבי"ס.

אני באמת שואלת . מה לדוגמא תגיד לילדים .
זה באמת חשוב . אבל כרגע זה לא יעזור לך ..

אם לא אמרו לי עצמי?

שנגיד לילדים ? אוקי נגיד .
אבל זה מה שיעצור ממך להקים משפחה?

יש הרבה אנשים שסובלים בגלל זה.

 

אבל אל !
ראה תגובתי ברור אבל הזוגות האלו - נסיונות פעילים

זה לא סתם שלא הולך לכ"כ הרבה אנשים.

אבל אם תקבע את חייך לפי חייהם של אחרים ששונים בהמון בהתמודדות שלהם ובמידות ובהכל ממך , אז המצב לא יהיה טוב

אבל אני כן שם לב שמשהו כללי לא תקין אצלנו.

אותך

זה בריא ונצרך, כן יש לפעמים חילוקי דעות. לא סוף העולם

צודקת לא הייתי ברורה .
התכוונתי לריב בקטע של להקניט אחד מההורים או לא לתת לו זכות דיבור ולשלול כל דבר שהוא אומר מול הילד .

ואל תדאגו. כלומר אולי ההורים בבית רבים אבל לא ב'רמות' ... ויש לאחותי חברת ילדות שכבר היא ממש היתה בשלבין מתקדמים של גירוש, היתה אצל ההורים שלה איזה חצי שנה (עם תינוק!) ועכשיו היא מוכנה לחזור.. היא אמרה שהם ידברו ויהיו אבל בהשגחה ובטיפולים..

תגידי להם שלא יוותרו וירימו ידיים ..

מה שיעלה לה אולי אפילו יותר.

אתה לא 'משלם לה'

אתה בסך הכל עוזר לגדל את הילדים ששניכם יצרתם.

ובעזרת ד' תחיה עם אשתך באושר ועושר ולא תצטרכו לחשוב על זה בכלל.

ואיך אני אמור להתנהל אם כל המשכורת שלי תלך על זה?

ואיך ילד כזה יגדל בכלל?

אני לא מנפיץ הזיות.

יש גם את ההיפך המוחלט, שהוא רב יותר, של אנשים שחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה

אני אמרתי שהמדינה גורמת לפירוק של משפחות (בטעות, אני רוצה להאמין)-

ואח"כ לסיוט של בני הזוג שנפרדו.

והמדינה צריכה לתקן את זה.

ויש למדינה כלים לזה.

ולהסתדר אחרי הנישואין.

(זה שבחר להתחתן) גורם לפירוק משפחות. 

ולזה שלא יחזיקו בחיי הנישואין 

 

המדינה לא  מעודדת חיי נישואין.

 

סבבה, תספק להם לחם, גבינה, שכ"ל, ביגוד, חוגים, הוצאות רפואיות, משקפיים, חשמל, גז, טלפון, מים, שכירות, וגם תהיה בבית כי אתה בכל זאת המבוגר האחראי שאמור לדאוג להם.

אתה לא רוצה?

אז לפחות תדאג שלגרושתך תהיה דרך לעשות את זה.

שהמדינה זבל? 

 

אז תשנן את זה לעצמך.. אולי זה יוביל באמת מחאה ציבורית או משהו, תמיד יש תקווה

לא אחרי.

ובלי שום קשר אליה.

אנחנו פשוט חיים. בלי לחשוב יותר מידי.
לו היינו חושבים לא היינו מתחתנים
לא היינו יוצאים מהבית
לא היינו עושים תואר ולומדים ומדברים עם אנשים.

לוקחים סיכונים בחיים כי החיים הם מאוד מסוכנים
וזאת הדרך היחידה לצלוח אותם
באמונה

אשכרה.