@כישוף כושל

@נערת טבע

@חלילית אלט

@mp3

@מוריה2

@מעיין=)

@שאג

@הכל מאת ה'

@אחיתופל

@חבוי

@מישהי=)

@ציף

@כמו צמח בר

@כתם דיו

@שיר מזמור

@יום מבולבל

@חותם-צורי

@@סיהרא

@אופטימיסט לנצח

@קפיץ-

@הנסיך הקטן.

@נפתלי הדג

בעז"ה
@מעין=)

אבל@פיתה פיתה מה זה סינדרום?

סינדרום ירושלים – ויקיפדיה

אני רק רוצה שניגע בשגעון שלנו

של ירושלים שלנו

אני אמורה לכתוב כילו על השיגעון הפסיכי לירושלים??

רק שלא אהבתי את הניסוח...

הוא עושה לי קשה ופחות מתאים לי עכשיו במצבי.

אבל אפשר לנסח את זה בצורה אחרת שיגרום לי ול@אחיתופל (לפי התגובה שלך.. שאני מזדהה איתה קצת) ואולי לעוד כמה, שיהיה קל יותר לעשות

(אם יש למישהו שהבין את המשימה טוב יותר ממני רעיון לניסוח- אשמח מאוד!!!)

בכל אופן תודה לך על האתגר!- @פיתה פיתה

אני נראלי אחכה לאתגר של השבוע הזה

הבסיס שלך מעולה

אבל זה תיאור חויות, לא קטע אומנותי.

תעבדי על זה קצת. תרגישי.

בהצלחה

אני רוצה להיות אבן מהכותל,

שורשית,איתנה,מנוסה,יציבה.

אני רוצה להיות סימטא עתיקה ושביל 

מובילה עוזרת מענינית.

אני רוצה להיות ספסל מעץ

מזמינה חמה מנחמת

מרמזת על עוד זקן וזקנה .

אני רוצה להיות עץ ברוש גבוה

שהציץ על מליוני טרליוני אנשים

ומכיר כל כיפה וכל ראש יהודי

אני רוצה להיות גינת ילדות

עם ילדים משחקים

דורות מבורכים והרבה נחת

ירושלמית אמיתית!!

המחשה מלשון שזה ממחיש

למה התכונת?

 אני ירושלמית דורי דורות

דבר ראשון - יש לי סלידה מסימני קריאה. הופך בעיניי כל קטע טוב לקטע של טקס בבית ספר יסודי.

הקטע טוב. מבהיר את ירושלים, מראה אותה בזמנים, ירושלים קיימת נצח. כמה מדהים זה.

אולי צריך להוריד את השורה האחרונה או לשנות אותה, לא להאכיל את הקורא במסר שאת מעבירה

פתאום גם אני רציתי להיות..

ללכת ברחובות העיר העתיקה

ולחשוב, שכאן, סבתא שלי גדלה. 

להגיע אל השער בחומה

ולהיזכר שכאן סבא שלי נלחם

לפני חמישים שנה.

איש יושב ומנגן

חיילים יושבים על ספסל מדברים

שני אנשים עוברים, הולכים. תמיד ממהרים

להתקדם, לפי הפסים

של הרכבת

ולראות איש עם מקל,ושתי ילדות קטנות.

ולראות, ולזכור ולחשוב

על אנשים שחלמו על העיר הזאת אלפיים שנה

להסתכל שוב על האיש עם השיער הלבן והמקל

ולהרגיש ולהבין

שאני זוכה, לראות באמת את התגשמות הנבואה

אבל אתה יותר מידי מספר לנו בפשטות מה קורה לך. 

אולי אני טועה, אבל אני מרגישה את התגשמות הנבואה אחרת.

אני מרגישה את המרצפות מתחת לרגליים שלי, שמתהלכים עליהם המוני אנשים יום יום, לראות ילד מחייך, ככה מרגיש לי.

הקטע שלך הוא יותר - טכנית ככה ירושלים עכשיו.

הבסיס שלך מעולה. אתה כמעט נוגע ברגש. כמעט נוגע בדרך, בשיגעון שמרגישים בירושלים. אבל אתה נעצר. תמשיך, אל תפחד.

תודה שכתבת. תבוא עוד

משום מה לא נמאס לי ממנה

זהו!

בחלומי
אני פוסעת בסמטאותיך
ממששת את אבניך
ונושמת את ריחך המשכר אל ראותי הכמהות.
בליל שפות וצבעים
והמון המון אנשים
ואני מהלכת ומוחי ריק ממחשבות
המואזין מרעיש בקולו
והשופר מריע-מתחרה בו
קול התפילה הדהד בי ושפתי החלו ממלמלות
ואז הקצתי משנתי
ואין חומות ואין קולות
ואין תפילות בבליל שפות
עצמתי עיני
מניחה לאכזבה למלא את כל גופי
ירושלים שלי-
את געגוע

אני זוכרת קטעים קודמים שלך, ממש גדלת. כיף לראות את זה .

שוב- בבקשה להוריד את הסימני קריאה. זה יעשה חסד לשיר שלך.

את ממש מספרת לנו על הדרך של ירושלים, מה שאת מרגישה. תודה

החלום, ולקום פתאום ואין חומות ואין קולות, זה פשוט אדיר ואין לי מילה אחרת.

אני חושבת שהשורה בסוף טיפה הרסה, כי כמו שתחיה אמרה סימני קריאה מורידים את השיר ברוב הפעמים...

הקטע הזה נוגע בשלמות

בע"זה

תנסי לחשוב על ההוספה שלי
בְּסוֹף יוֹם שׁוּק 
אוֹ בְּגֶּשֶׁם שׁוֹטֵף ואבני אלגביש
רגליי מלחכות מִדְרָכָה; 
ליבי מתופף, 
עיניי זוהרות 
וַאֲנִי משוגעת.

ב"ה
תחשבי על זה

תודה.

הדיאלוג בינך לבין ירושלים,

השילוב,

תודה

ב"ה

מהלך אני ברחובות שוקקים

פוסע בדד בסמטאות של העיר

הסמטאות כה צרות אך מלאות ילדים

מחפש מקום מנוח לרגלי הלאות

כתפי דואבים מעומסי זכרונות
חדשים גם ישנים קשים וטובים
זכרונות של אומה 

שגלתה וחזרה

שלא שכחה ערש הולדתה

מקום בו בניה צעדו צדם

ואז אני מגיע ולבי כה דואב
בעת עומדי מול מקום המקדש
ואז אני בוכה
דמעותי לא יוצאות אך ליבי אז שותת
בעת היזכרות בנבואות מן האל
מקום אדם אחד ויחיד

נכנס ביראה מן האחד היחיד

מהלכים בעוז ולעג לרש 

שועלים עם 

זוג רגליים אחד

אני מרגישה שיש לך עוד מה להשתפר,

קצת הזדקקות של הרגש

אבל מעולה. איזה כיף שאתה ממשיך לכתוב

בעז"ה
אם אפשר לשנות אשמח

נ.ב
אני יודע שיש מה להשתפר במיוחד לכתוב אותם ביותר מחמש דקות
אני לא אוהב אותו
האתגר הזה לא טוב לי

ברחובות ירושלים

כך רוחות לוחשות לְזיזים

ישנה חבורה, חבורה של הוזים

שחולמת שהעיר-

תדחוף ת'קירות לשכנים

תתפשט עד דמשק תוך כמה שנים

תצמיח בין לילה עשרות בנינים

ושיהיה בה הכל ומכל המינים

ברחובות ירושלים

כך הרוח לוחשת לשפיץ

ישנה חבורה- החולמת בהקיץ

שרוצה שבשוק--

ימכרו גם כבשים

שנביאים יחלקו שם, עוד כמה ניסים

שמנחה ולבונה יהיו בלי מיסים

ושכל פשוט עם-ידע מה עושים

ברחובות ירושלים

כך רוח נושקת אליי פינה

ישנה חבורת משוגעים בשכונה

שרוצה שימציאו--

חצי שקל חדש

שכהן יסתובב עם רימון על הדש

שקול התורה ישמע בלי חשש

וגם- לא עלינו-לבנות בית מקדש!!

ברחובות ירושלים

כך רוח,

געש,

פראוּת

וחבורה שכזאת, כך עונה ולוחשת-

לו יתהפך חלום למציאות

איזה כיף של שיר

הוא מחויך, מכיל את ירושלים.

ממש ממש אהבתי.

תודה!

על עקב נוגנות לך פסיעותי
בצד אגודל. קמעא-קמעא.

אני מהססת אליך את ליבי
שוכחת ברחובותיך ימיני.

ואת-
רגילה לאסוף אליך
כל מה שיש לבני האדם לתת;
דם, ואש, ותמרות בנינים
מצהלות חתנים ואפרם.

על ראש שמחתך, רק את
חובקת ליבי
משכינה
שלום.

יש כאן דיאלוג עם עיר

איך זה שאת מאלפת ככה את המילים

תודה

אם מגיבים לך את לא יכולה לערוך

אני המשוגע שמתהלך ברחובות

ירושלים שלי וצועק:

את אחיי, את אחיי

אנוכי מבקש את אחיי

ולכלוך של קירות עייפים נדבק

לבגדיי ואני מסתובב ומבקש

את אחיי, את אחיי

תנו לי בחזרה את אחיי

אנוכי מבקש את

אחי מוכר הממתקים ואת

אחי רוקח הגלולות ואת

אחי סוחר הבדים הגסים והישנים

של ירושלים שלי;

ואני מתהולל כשיכור אל מול

שרידיי שנותרו שם בין החומות

וצועק ומבקש:

את אחיי, את אחיי, את אחיי.

שתדעי

יש בזה המון יופי

המון.. חיפוש.

הלוואי שתמצאי

אני ממש אוהבת איך אתה מצייר את ירושלים. ממש עם מכחול

איזה יופי

פוסעת ברחובות

נוגעת בשבילים

והם חרש לוחשים

קולות

שמות

צבעים

נושמת הריחות

בוחנת האנשים

ובמעמקי הזיכרון משתוללים

דמויות

מאורעות

צלילים

והראש רוחש

הלב מבקש

ואת בפנים

חיה

נמצאת

לעולמים

יש לה אהבה יותר גדולה ממני. היא טוענת שיש כמה סוגי אהבות בעולם. ובכל זאת, עדיין קשה לי לקבל את זה שהיא חושבת שהיא הכי יפה בעולם.

העיניים שלה נדלקות כשהיא מדברת עליה (וזה קורה די הרבה), וזה תמיד גורם לי לתהות האם היא ככה מוארת כשהיא מדברת עליי. האם היא מתרגשת כשהיא רואה אותי כמו שהיא מתרגשת אחרי יומיים שהיא לא רואה אותה. האם היא קוראת לי גם מאחורי הגב בשמות כאלה יפים שגורמים לי אפילו להתרגש קצת.

 יצא לנו לריב בשבוע האחרון, ואז שאלתי אותה איך זה יכול להיות שבי היא רואה דברים רעים ובה.. הכל כל כך יפה. איך היא מסוגלת לבכות לי שעות על זה שהמצב אצלה מורכב, וקרוע, וכואב ומדמם. מדמם. וכמה היא יכולה להיות יותר יפה ממה שהיא עכשיו אם רק.. ותרגיש את הלב שלי, איך הוא דופק כשאני מדברת עליה. ועליי לא.

היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי הכי בעולם, אבל אני יודע שיש גם אותה,

(שלא תבינו לא נכון- היא מהממת גם בעיניי, אבל חברה שלי יותר.)

השימוש בפיסוק מעולה

הפסיחות גם טובות

פוגשים פה ירושלים, והיא מעניינת.

מעניין לפגוש את ירושלים שלך

1. אידיאולוגים - לצורך העניין הם אנשים שהיו רוצים להיות טובים או אפילו מאמינים בעצמם בשכל שהם טובים, ומכוח זה הם פוגעים באחר ומגלמים את הרע. אם תשכנעי אותם בשכל שמה שהם עושים הוא רע הם יחזרו בהם

2. קונפליקט פסיכולוגי - מהדוגמאות הקלות, של ילדה שמציקה לילדה אחרת מתוך רגשי קנאה, ועד לדברים פתולוגיים, כמו למשל אדם שפוגע באחרים כי הוא משחזר טראומת ילדות שהיו פוגעים בו (קפטן קניט למשל, מהספרים של רובין הוב).

3. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%9C?wprov=sfla1 - בעיניי אולי לזה התכוונת, ובאמת קשה קצת לכתוב דמויות כאלה כי הן מאוד לא מעוררות הזדהות. הרוע שבהם מגיע מתוך משהו באמת לא אנושי. (פסיכופתיה נרקיסיזם ומקיוואליזם).

4. חולשת אופי - בעיניי זה הכי מעניין. נרקומן שבשביל המנה הבאה מוכר את אמא שלו;

אדם תאוותן שעושה דברים אסורים בידיעה שהם אסורים כי הוא לא מצליח להשתלט על עצמו;

בעל מכה שמרגיש רגשות אשם נוראיים אחרי כל פעם שהוא מכה ולכן הולך לשתות בשביל להעניש את עצמו...

זה מעגלים של הרס עצמי, אבל שם יש יכולת לעורר הזדהות, גם אם לדעת עדיין להוקיע את זה.  

הסוג הראשון לא בטוחה שהבנתי  למה אתה מתכוון.. לאנשים שבאמת מחפשים את הטוב אבל פשוט טועים? או לאנשים שזה לדעתי רוב ה''רעים'' (חוץ מהפתולוגיים שהם אין להם בעיה לייצג את הרע ורע בעיניהם זה ממש סבבה) שמחפשים לעצמם תירוצים.. ואז זה יכול להיראות אדם שמחפש הכי להיות צדיק ופשוט טועה בדרך.. אגב רוב הפעמים זה גם מה שהאדם יחשוב, כדי לא לחיות בדיסוננס קוגניטיבי..

ולגבי סוג 4 כשמדובר בהתמכרויות זה מסתדר לי- נגיד מעגל של בעל שמכה מתוך שכרות או סמים, מתפקח, מתייסר ברגשות אשמה ואז הולך לשתות שוב כדי לשכוח.. אדם כזה באיזשהו מקום אין לו שליטה על עצמו..

בעל מכה כשהוא פיקח לדעתי פחות ירגיש רגשות אשם.. לא כי הוא רע מוחלט אלא שוב כי קשה מאד לחיות עם כזה דיסוננס קוגניטיבי בין המעשים לערכים.. לדעתי עם הזמן אדם כזה מצדיק במידת מה את המעשים שלו.. או כי הוא מסכן ואין לו ברירה או כי היא אשמה וכאלה..

במובן הכי פשוט - כל הספרות השוביניסטית / פטריארכלית, שבה משדכים אישה לגבר ממעמד עשיר חרף רצונה - אם זה ספר פמיניסטי (נניח "גאווה ודעה קדומה") - הדמות ה"רשעה" שם פועלת פשוט מהצדק תרבותי.

אבא פטריארכלי ששולח את הילד שלו לפנימייה כי הוא לא נוהג לפי חוקי נימוס או משהו - פשוט מתנהג כמו שנהוג תרבותית.

אגב, דמויות כאלו יכולות להיות מעניינות במיוחד, כי יש להן פער שהן לא מצליחות לגשר בין המוסכמות לבין המצפון שלהן. הם כל הזמן ישכנעו את עצמם שזה בסדר, שכך צודק, "מה, הם לא יקבלו חינוך?"

-

עולים לי עוד נבלים מהסוג הראשון... בהרבה סדרות וסרטים שראיתי או ספרים שקראתי הרשעות שלהם מתבססת גם על זה

(דוגמה מובהקת - רסקולניקוב מהחטא ועונשו רוצח אישה זקנה כי הוא מגיע למסקנה אידיאולוגית שמותר להרוג אותה, אבל דוסטוייבסקי הגדיר את קווי הדמות שלו כ"אדם שיכול היה להיות צדיק גמור")

אני חושבת שדיברתי על השלישי או הרביעי... כאילו בשלישי אין לאדם ממש בחירה כי זו פשוט מחלת נפש ואני ברוך ה' לא ממש מכירה את זה...

ברביעי כאילו זה משהו שאני מזדהה איתו מלכתחילה רק ביותר קיצוני נקרא לזה...

"כיפה אדומה - הסיפור האמיתי"

רוב הספרים העלילתיים והסרטים שאני מכירה באמת לא מציגים את הדמות הרעה כדמות שאפשר להבין אותה איכשהו, שלא לדבר על הזדהות.. בהרבה סרטי דיסני דומים יש את דמות הנבל שזה דמות באמת שהיא פשוט רוע טהור..

הרבה יותר קל לכתוב ככה, קשה לכתוב על רע אנושי כמשהו קרוב ללב, כי הוא לא.. יותר קל לעשות את זה דיכוטומי ומוחלט, יש אותנו הטובים, ויש את הם הרעים וזה סוג אנשים אחר...

במציאות מעבר לדיסני, חושבת שיש מקרים פתולוגיים של הפרעות אישיות (מרקסיזם, אנטי חברתית..) ואז באמת זה רוע מוחלט ואנשים שהתפיסה שלהם את הרע והטוב היא אחרת משלנו.. שם יותר אפשר לראות ''רוע מוחלט'' ז''א אנשים שיודעים שהם הרע ולא אכפת להם מזה והם לא מתחרטים.. זה מיעוט של אנשים, רוב האנשים שעושים דברים רעים אם לחשוב איך הם נראים בפנים, לדעתי אין שם תחושה של זדוניות או דווקא כדרך חיים (במקרים ספציפיים אולי כן, כמו כולנו) בבחירה להיות גנב נגיד זה לא כי אני רוצה להיות רע ולא אכפת לי, זה כי למה לא, והרבה להפוך חיסרון לאידיאל..

אם לחשוב על הספרים שקראתי שדמות הרע שם כן היתה אנושית, חושבת שבאמת זה התנהלות רגילה של אדם שחי את חייו וזה הרגילות.. יש את מי שנולד לזה (שכונות מצוקה וכאלה), יש את מי שנפגע ונוצרה טראומה, יש את מי שזו הדרך היעילה שהוא מצא להתמודד (לא להתמודד) עם החולשות שלו.. אבל בסה''כ אני חושבת שכולם חיים עם עצמם די כמו אנשים רגילים, מקבלים החלטות כמו אנשים רגילים, רק שאיכשהו בדרך היתה סטיה בכיוון של קבלת ההחלטות..

נקודה חשובה בעיני היא זה שלדעתי רוב האנשים חיים יחסית בטוב עם המצפון שלהם. אבל לא כי הם רעים במקור אלא כי הנפש לא יכולה לשאת את זה שהאדם פועל בניגוד מוחלט לערכים ולאמונות שלו על החיים, מה שנקרא- דיסוננס קוגניטיבי. ברגע שיש כזה דיסוננס האדם מתאים או את המעשים לערכים, או את הערכים למעשים.. באיזשהו מידה כן? יכול להיות רגעים שאדם עם מצפון, קורה לכולם.. אבל שהדרך חיים מנוגדת לאמונה זה לא אפשרי לשאת את זה בשפיות..

2. חדמ"ש.

3. לא ממש...

1. ברור, מאוד. מחשבות מה מי שאני כותבת עליו היה עושה בסיטואציה מסויימת שקוראת או איך הוא היה מגיב אם היה רואה אותי עושה את זה... וגם הסתכלות יותר רחבה על דברים, הבנה שלא הכל שחור או לבן ויש עוד צדדים לכל דבר...

2. אני כותבת כבר בערך ארבע שנים על אותן דמויות אז הן גדלות יחד איתי כזה... יש דברים שכתבתי לפני שלוש שנים שאני לא מסוגלת לקרוא כי זה ממש לא אני עכשיו אבל זה כן אני של פעם...

כששואלים אותי על מה אני כותבת אני עונה שעל עצמי כי גם אם זה לא השם שלי שם-עדיין אני כותבת את החיים שלי, הרצונות, החוויות, הפחדים... לכן אני לא מסיימת סיפורים, סוג של כל עוד החיים שלי ברוך ה' ממשיכים-גם הדמויות ימשיכו לחיות...

3. האמת שלא לגמרי הבנתי את השאלה אז כאילו, כנראה שלא...😅

מה שמלווה אותי הוא מה שמלווה את הכתיבה שלי. הכאב ממנו אני ניזון בשביל המשמעות.

המילים השונות כמו כן המסקנות - מתחלפות כל הזמן.

קודם כל המשך בבקשה...

נוגע ומרתק.

תמשיך לכתוב.

מעניין.

מרגיש עמוק

מנסה לרדת לעומק 

שלושת השורות הראשונות נשמעות כתיאורים למהלכים הפנימיים של הגאולה. משהו בשורה האחרונה זורק את הכל לעולם אחר

אגב, @ברוקולי יודעת?

מפתיע שאתה מתלבט על זה 

מעניין 

תמשיכי לכתוב