כשאני רואה אותה, זה תמיד מהצד
וכמו בין אצבעות פתוחות;
נסיון לחבר את הלבד
אני מתבוננת מגובה מבטם של ילדים
ואם רק יכולתי לברוח;
שברים שברים של נוצות וכדים
לפעמים היא ממהרת ואז הכל מטושטש
ורק נשאר לסגור את העיניים;
מבין התריסים יותא עוד יום מותש
ולפעמים היא משלבת את ידיה, כמו חסומה
וגם אם נפקח עיניים הכל חשוך;
נשימה אחרונה של אבא היוצא למלחמה
דם ועוד דם, ואגם של דמעות
חיבוק אחד של אמא אוהבת;
הנה הוא נחטף אל בין האצבעות הקרות
הנה שם קבצן יושב, מנגן בחצוצרה
ואני מנסה לשלוח זרמים שתבין;
נחמה הנזרקת ומצטלצלת מן היד הצחורה
אך לעיתים, אפילו כשהיא יושבת בצד
נופלת עלי דממה טהורה של שניים
סתם עוד גומיה על היד
וירושלים
(לא הרגיש לי קשור לאתגר לכן כתבתי בנפרד)

