בד"כ תוך כמה חודשים היא עולה עליך בכמה רמות

מנסיון גם שלי וגם של אבא שלי

זאת שאלה רצינית?

לבשל ביחד אצלי זה מתכון לערב מלא מריבות ולא לערב רומנטי (מניסיון, כן?)

אם הוא רוצה לבשל ולהפתיע- שיהנה. אבל גם שיסתדר לבד  אני ממש לא אגלה לו איפה תבלין X ואיפה המחבת החלבי עד הסוף!

והוא דווקא מכין אוכל טוב. סתם מפחד לאלתר אז הולך לפי המתכון ואני צריכה לפתור לו בעיות שצצות כי אין מספיק עגבניות לפי מה שכתוב במתכון (היו רק 10 עגבניות והוא היה צריך 12. רציתי למות מצחוק ועד היום זוכרת לו את זה!!!).... 

טראומה מזה שבסוף אני לא באמת נחה כי הוא לא יודע איפה הדברים וכמה לשים ומה לעשות... אז מה הקטע? תביא, אני אעשה- לי תהיה תרפיה קלה ואתה תהיה עם הילדה

ואפשר לקרוא מתכונים ולעשות מה שכתוב... מה הבעיה

גם לא צריך לשטוף אהבה כלים אחר כך

שזה בגלל טוב

ופה בכלל אין כלים לשטוף

אולי לא הייתה מפוצצת אותי באוכל ממש טעים

אולי זה יפתיע אותך- אבל הרבה מאד נשים לא יודעות לבשל,ולא אוהבות לבשל. 

למה? בדיוק מאותה סיבה שיש גברים שלא אוהבים לבשל או לא יודעים לבשל.

אישה לא נולדת עם אהבת הבישול, זו לא אחת מהתכונות שלה, זה לא משהו שהיא

"אמורה" לדעת וזה לא ה"תפקיד" שלה. 

נכון, בהרבה בתים האישה היא זו שמבשלת- כי יש לה יותר זמן/כוח/כישרון לזה,

אבל זה לא אומר שזה תפקיד שצריך לחול באופן אוטומטי על האישה.

וכשהאישה לא יודעת לבשל, לא אוהבת לבשל או אין לה זמן לבשל אז

בעלה מבשל, קונים הרבה אוכל מוכן או מוצאים פתרונות אחרים. 

זה קורה בלא מעט בתים. וזה נורמטיבי לגמרי.

העובדה שאישה לא יודעת לבשל היא לא פגם, וזה לא הופך אותה בשום צורה 

לאישה פחות טובה. ואם בעיניך זה מוריד ממנה אז מצבך חמור. אתה כנראה

לא מחפש אישה, אלא מחפש סוג של משרתת שתצטיין בכל עבודות הבית. 

אני לא מתווכחת עם העובדה שלנשים יש יותר צורך להעניק לבית,

אבל החשיבה שהם "אמורות" לעשות זאת באמצעות בישול היא לא נכונה.

יש הרבה נשים שלא אוהבות לבשל, כמו שיש הרבה גברים שאוהבים לבשל.

הרגילו אותנו שנשים הם אלו שאמורות לבשל, ולכן זו כבר הופכת להיות

ציפייה מצד הגברים, וזאת ציפייה לא נכונה.

צריך להפסיק לחשוב שאישה שלא יודעת לבשל זה דבר רע,

אין שום הבדל בין אישה שלא יודעת לבשל לבין גבר שלא יודע לבשל.

אתה אומר ש"לא סתם מצטייר לנו שאמהות מבשלות", וזו חשיבה מאד לא נכונה.

החשיבה הזו היא חשיבה שגורמת לגברים לחשוב שאישה שלא יודעת

לבשל היא אישה לא טובה מספיק. 

החשיבה הזאת נובעת מהעובדה שפעם הגברים היו היחידים שיצאו לעבוד, כי

כל העבודות היו מאד פיזיות, והנשים נשארו בבית ולכן הם אלה שדאגו לכל עבודות הבית.

היום המצב מאד שונה, לצערנו כבר אי אפשר לחיות ממשכורת אחת וגם הנשים

יוצאות לעבוד, אבל משום מה עדיין נשארה החשיבה שהם צריכות להמשיך להיות

אלו שעושות את כל מלאכות הבית (במקביל לעבודה...). זה לא משנה כמה "מיוחד"

הבישול של האמהות (לפי דבריך),

הבישול לא צריך ליפול על האישה רק בגלל שהיא אישה, ובמיוחד אם היא לא יודעת או לא

אוהבת לבשל. 

היום הגענו למצב שאישה עושה הכל!!!!!!!!!!!
משרה מלאה- טיפוח הבית ופרנסה.. 
ולגברים תמיד יהיו תלונות. 

אישה זה דבר ענק.. אף גבר בחיים לא יגיע לרמת העשייה של האישה.

 

ב. אבל בכל הנוגע לעבודות המטבח, הפמיניזם צודק.

זה די מציק לי שחשובים שזה התפקיד של האישה. פעם הנשים לא היו יוצאות מהבית אז הן אלו שעשו את זה, אבל היום לנשים יש קריירה ועבודה במשרה מלאה, ככה שכל העניינים האלה צריכים להתחלק באופן שווה. נמאס לי שגברים מחפשים משרתות!

אם כן - אז העיקר שהיא רוצה. לא כ"כ קשה ללמוד את זה תוך כדי הילוך.

אני לא רוצה בכלל להתייחס לזה, כי זה נשמע לי מגוחך בכלל לדון בזה,

וקצת יותר מפליא אותי שאנשים אשקרה הגיבו ברצינות...

אבל אין ספק שאתם עושים לי חשק ללמוד לבשל אוכל טעים חח

אבל סה"כ פתיתים שרופים וסטייק צמיגי זה אכיל

סתם.

בישול הוא ידע נרכש.

כך זה ברוב התרבויות

"אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"

רק שהמצב הוא שלרוב אדם מגיע הביתה רעב\עייף

ולרוב הגבר מגיע אחרי האישה.

לדרוש קורס טווייה

(שולח את הקישור לדף בתפוצה הרגילה לפורום "רבנים ושדכניות שמופתעים כל פעם מחדש מהבררנות ומכך שהם צריכים לשדך אנשים בני יותר משלושים")

בגלל שאמא שלי בשלנית מוצלחת!!!
בשלב שגדלתי הייתה לעקרת בית והבישול בבית תמיד היה התחום שלה.. 
למדתי הכל בבית מלבד לבשל.. 
לאחר שהתחתנתי למדתי לבשל חבל על הזמן (לקחתי מתכונים והנחיות מאמא שלי) 
וזה היה נפלא. 
אני מקבלת מלא מחמאות מבעלי שלדבריו האוכל שלי הכי טעים אפילו יותר מאמא שלו וסבתא שלו.

בקיצור אל תחשוש מזה .. היא תלמד ובגדול.. חבל לפסול ..

כביסה, נניח

 עופות דגים תפוחי אדמה אורז פסטות סלטים שניצלים מה שאתם רוצים..ויוצא מדהיםםם אבל זה לא בהכרח 

שאשה יודעת לבשל מההתחלה אמא שלי לדוגמא לא ידעה לבשל ובדייט (אבא שלי הוא פרסי) אבא שלי שאל

את אמא שלי עם היא יודעת לבשל אז אמא שלי אמרה שכן (כלומר ממחר) ואחרי שהתחתנו אמא שלי תוך כדי 

טלפון עם אמא שלה היתה מקבלת הוראות והיתה מבשלת והיום יש לה אוכל כמו של מסעדהה דברים מטורפים,

והמון נשים לא יודעות וזה ממש בסדר היא תלמד ובסוף אתה תאכל את האוכל שלה כמו משהו שלא אכל שלושה ימים כלום אל תדאג לך על זה...אבל בלי שום קשר,תגידו אתם נורמאלים? יש פה בנים שלא יודעים לבשל?? ממתי

אשה צריכה לעשות את כל העבודות לבד??? אבא שלי ואח שלי למשל הם יודעים (ועושים) לקפל כביסות

לשטוף כלים לנקות תבית הכל הם יודעים ו..להכין אוכללללללללללל!!!!!!!!!! וואי יוצא להם שיא הטעים אז קיצר בחור אל תחתוך, לך על זה ואל תשכח שגם אתה גר בבית ולכן גם אתה צריך לדאוג לו בהצלוחה!

אז הגענו למסקנה שרק נשים אמורות לבשל? 

אני לדוגמא יודע לבשל אחלה.. 

אבל יש דברים שאני מרגיש שזה פשוט לא אני...היסודיות וכו'  נראה שזה שייך לנשים

אבל איך אומרים:  בתחבולות תעשה לך מלחמה 

בתור גבר, נעלבתי.

יש עוד סיבות לזה. הרבה גם בגלל הבלאגן והפיזור דעת שיש לי עם כל המשפחה במטבח.

שונאת לפתוח את המקרר מיליון פעם ולשכוח מה רציתי להוציא. לנפות סוכר. להכין עוגה בשתי קערות נפרדות.. להתעורר לכבות תאש כשהריח כבר שרוף והלחחץץ.. הורג אותי. 

כשאני מאופסת וכשלא מתרוצצים סביבי אולי איהנה מזה.. בינתיים זה לא קורה. 

קייטרינג רק בהתחלה זה סבבה

ביטוי חזק לאהבה משהו כזה...   

לא יודע להגדיר בדיוק

ביטוי חזק לאהבה משהו כזה...   

לא יודע להגדיר בדיוק.

זה מאד יבאס אותי סתם להזמין אוכל..

אבל כן, יש בזה משהו מחבר...  ככה לפחות אני מרגיש.

יש הרבה בנות שלא אוהבות לבשל...

עד שהן פוגשות את גבר החלומות הרעב  

זה נשמע מבאס ברמות...  למה הן ככה? 

ועוד ביומיום שניצל תירס..?  הייתי בורח מהבית חחח

(ה' בשמים, תרחם עלי שלא יהיה ככה אצלי  ) 

גם אני מבשל לפעמים... לא סובל כל כך.

חוץ מזה ככה זה בנישואים לא? כל אחד מקריב בשביל השני במה שהוא טוב בו..

ככה צריך לבוא למערכת זוגיות.. לא עם רשימת זכויות ופטורים.

תקן אותי אם אני טועה

לגבי מה ששאלת, העולם מבין שלכל אחד יש תפקיד מסויים. לא שאסור לשני לפלוש לתחום לפעמים...

אבל בכללי ככה זה הולך.  כשאני נוכח בין הרבה נשים אני שומע אותן מדברות על מתכונים.  כמעט תמיד!

ואצל גברים זה כמעט לא מצוי.

גם אצל גבר דתי או לא זה יותר מסתדר שאשה תבשל...

אם כי הוא צריך ללמוד תורה, ואם כי הוא צריך לפרנס.  

דבר שני, אמרתי, יש בזה איזה מימד של אהבה...

מי שלא רוצה שתהיה בריאה,   אבל לא בבית סיפרי  

למרות שחלק פה טענו שזה פשוט קטע של "לא לסבול"  

אז כאילו יש סיכוי ליפול על אחת כזאת..

עכשיו אני חושב לעצמי, צריך לברר את זה בפגישות? 

תשאל אותה אם היא מתכוונת לבשל בבית (לא דווקא שיודעת עכשיו לבשל)

 או להזמין מקיטרינג

ואני לא חושב שהשרשור יצא מגבולות הדיון.

וכל עוד הפותח או מנהל לא מבקש להפסיק אין בעייה להמשיך.

בקיצור @מבקש אמונה אתה יכול לענות...

תשאל את האוזניים שלך

ברור שאני לא מצפה מאף אחד לסבול בשבילי בדווקא...

אבל נראה לי לחבר את שתי התשובות..

שיהיה לה כיף לבשל, כי כיף לה לעשות טוב לבני משפחתה

איך זה?   

שאת באמת צייתנית. 

"בית בלי בישולים עם האהבה של אמא הוא לא בית".

הקישור האסוציאטיבי שאנחנו עושים בין אוכל לאמא הוא עניין של הרגל. זה לא שלילי, זה לא חיובי, זה גם לא מוכרח. סתם הרגל, והוא גמיש כמו ההגדרה "אוכל של אמא".

ב"ילדים שגדלים בלי דמות אמא" ממש הגזמת. אם המפגש של הילדים עם אמא הוא רק סביב האוכל, אז הבעיה יותר עמוקה.

החלופה היא לא אוכל לא עשוי, אלא שאבא יבשל, אמא תבשל, וגם ילדים יכולים לבשל לעצמם (מגיל מסוים או בהשגחה). כל המלחמה סביב מי יבשל יוצאת מכל פרופורציה.

עדיין האמא אוהבת. גם אם האוכל שלה קצת תפל עם טעם לוואי שרוף. 

תאמינו לי.

סבתא שלי שונאת לבשל, גם כשהיא מבשלת האוכל לא יוצא לה כמו של שפים (אבל היא אופה מעולהה! העוגות שלה מושלמות ) ואפשר למצוא אצלה בעיקר שניצל תירס ופסטה.

לא נרשמו בעיות אצל אבא שלי ואחיו. הם אכלו, שבעו, ואוהבים מאוד את אמא שלהם! 

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.