בד"כ תוך כמה חודשים היא עולה עליך בכמה רמות

מנסיון גם שלי וגם של אבא שלי

זאת שאלה רצינית?

לבשל ביחד אצלי זה מתכון לערב מלא מריבות ולא לערב רומנטי (מניסיון, כן?)

אם הוא רוצה לבשל ולהפתיע- שיהנה. אבל גם שיסתדר לבד  אני ממש לא אגלה לו איפה תבלין X ואיפה המחבת החלבי עד הסוף!

והוא דווקא מכין אוכל טוב. סתם מפחד לאלתר אז הולך לפי המתכון ואני צריכה לפתור לו בעיות שצצות כי אין מספיק עגבניות לפי מה שכתוב במתכון (היו רק 10 עגבניות והוא היה צריך 12. רציתי למות מצחוק ועד היום זוכרת לו את זה!!!).... 

טראומה מזה שבסוף אני לא באמת נחה כי הוא לא יודע איפה הדברים וכמה לשים ומה לעשות... אז מה הקטע? תביא, אני אעשה- לי תהיה תרפיה קלה ואתה תהיה עם הילדה

ואפשר לקרוא מתכונים ולעשות מה שכתוב... מה הבעיה

גם לא צריך לשטוף אהבה כלים אחר כך

שזה בגלל טוב

ופה בכלל אין כלים לשטוף

אולי לא הייתה מפוצצת אותי באוכל ממש טעים

אולי זה יפתיע אותך- אבל הרבה מאד נשים לא יודעות לבשל,ולא אוהבות לבשל. 

למה? בדיוק מאותה סיבה שיש גברים שלא אוהבים לבשל או לא יודעים לבשל.

אישה לא נולדת עם אהבת הבישול, זו לא אחת מהתכונות שלה, זה לא משהו שהיא

"אמורה" לדעת וזה לא ה"תפקיד" שלה. 

נכון, בהרבה בתים האישה היא זו שמבשלת- כי יש לה יותר זמן/כוח/כישרון לזה,

אבל זה לא אומר שזה תפקיד שצריך לחול באופן אוטומטי על האישה.

וכשהאישה לא יודעת לבשל, לא אוהבת לבשל או אין לה זמן לבשל אז

בעלה מבשל, קונים הרבה אוכל מוכן או מוצאים פתרונות אחרים. 

זה קורה בלא מעט בתים. וזה נורמטיבי לגמרי.

העובדה שאישה לא יודעת לבשל היא לא פגם, וזה לא הופך אותה בשום צורה 

לאישה פחות טובה. ואם בעיניך זה מוריד ממנה אז מצבך חמור. אתה כנראה

לא מחפש אישה, אלא מחפש סוג של משרתת שתצטיין בכל עבודות הבית. 

אני לא מתווכחת עם העובדה שלנשים יש יותר צורך להעניק לבית,

אבל החשיבה שהם "אמורות" לעשות זאת באמצעות בישול היא לא נכונה.

יש הרבה נשים שלא אוהבות לבשל, כמו שיש הרבה גברים שאוהבים לבשל.

הרגילו אותנו שנשים הם אלו שאמורות לבשל, ולכן זו כבר הופכת להיות

ציפייה מצד הגברים, וזאת ציפייה לא נכונה.

צריך להפסיק לחשוב שאישה שלא יודעת לבשל זה דבר רע,

אין שום הבדל בין אישה שלא יודעת לבשל לבין גבר שלא יודע לבשל.

אתה אומר ש"לא סתם מצטייר לנו שאמהות מבשלות", וזו חשיבה מאד לא נכונה.

החשיבה הזו היא חשיבה שגורמת לגברים לחשוב שאישה שלא יודעת

לבשל היא אישה לא טובה מספיק. 

החשיבה הזאת נובעת מהעובדה שפעם הגברים היו היחידים שיצאו לעבוד, כי

כל העבודות היו מאד פיזיות, והנשים נשארו בבית ולכן הם אלה שדאגו לכל עבודות הבית.

היום המצב מאד שונה, לצערנו כבר אי אפשר לחיות ממשכורת אחת וגם הנשים

יוצאות לעבוד, אבל משום מה עדיין נשארה החשיבה שהם צריכות להמשיך להיות

אלו שעושות את כל מלאכות הבית (במקביל לעבודה...). זה לא משנה כמה "מיוחד"

הבישול של האמהות (לפי דבריך),

הבישול לא צריך ליפול על האישה רק בגלל שהיא אישה, ובמיוחד אם היא לא יודעת או לא

אוהבת לבשל. 

היום הגענו למצב שאישה עושה הכל!!!!!!!!!!!
משרה מלאה- טיפוח הבית ופרנסה.. 
ולגברים תמיד יהיו תלונות. 

אישה זה דבר ענק.. אף גבר בחיים לא יגיע לרמת העשייה של האישה.

 

ב. אבל בכל הנוגע לעבודות המטבח, הפמיניזם צודק.

זה די מציק לי שחשובים שזה התפקיד של האישה. פעם הנשים לא היו יוצאות מהבית אז הן אלו שעשו את זה, אבל היום לנשים יש קריירה ועבודה במשרה מלאה, ככה שכל העניינים האלה צריכים להתחלק באופן שווה. נמאס לי שגברים מחפשים משרתות!

אם כן - אז העיקר שהיא רוצה. לא כ"כ קשה ללמוד את זה תוך כדי הילוך.

אני לא רוצה בכלל להתייחס לזה, כי זה נשמע לי מגוחך בכלל לדון בזה,

וקצת יותר מפליא אותי שאנשים אשקרה הגיבו ברצינות...

אבל אין ספק שאתם עושים לי חשק ללמוד לבשל אוכל טעים חח

אבל סה"כ פתיתים שרופים וסטייק צמיגי זה אכיל

סתם.

בישול הוא ידע נרכש.

כך זה ברוב התרבויות

"אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"

רק שהמצב הוא שלרוב אדם מגיע הביתה רעב\עייף

ולרוב הגבר מגיע אחרי האישה.

לדרוש קורס טווייה

(שולח את הקישור לדף בתפוצה הרגילה לפורום "רבנים ושדכניות שמופתעים כל פעם מחדש מהבררנות ומכך שהם צריכים לשדך אנשים בני יותר משלושים")

בגלל שאמא שלי בשלנית מוצלחת!!!
בשלב שגדלתי הייתה לעקרת בית והבישול בבית תמיד היה התחום שלה.. 
למדתי הכל בבית מלבד לבשל.. 
לאחר שהתחתנתי למדתי לבשל חבל על הזמן (לקחתי מתכונים והנחיות מאמא שלי) 
וזה היה נפלא. 
אני מקבלת מלא מחמאות מבעלי שלדבריו האוכל שלי הכי טעים אפילו יותר מאמא שלו וסבתא שלו.

בקיצור אל תחשוש מזה .. היא תלמד ובגדול.. חבל לפסול ..

כביסה, נניח

 עופות דגים תפוחי אדמה אורז פסטות סלטים שניצלים מה שאתם רוצים..ויוצא מדהיםםם אבל זה לא בהכרח 

שאשה יודעת לבשל מההתחלה אמא שלי לדוגמא לא ידעה לבשל ובדייט (אבא שלי הוא פרסי) אבא שלי שאל

את אמא שלי עם היא יודעת לבשל אז אמא שלי אמרה שכן (כלומר ממחר) ואחרי שהתחתנו אמא שלי תוך כדי 

טלפון עם אמא שלה היתה מקבלת הוראות והיתה מבשלת והיום יש לה אוכל כמו של מסעדהה דברים מטורפים,

והמון נשים לא יודעות וזה ממש בסדר היא תלמד ובסוף אתה תאכל את האוכל שלה כמו משהו שלא אכל שלושה ימים כלום אל תדאג לך על זה...אבל בלי שום קשר,תגידו אתם נורמאלים? יש פה בנים שלא יודעים לבשל?? ממתי

אשה צריכה לעשות את כל העבודות לבד??? אבא שלי ואח שלי למשל הם יודעים (ועושים) לקפל כביסות

לשטוף כלים לנקות תבית הכל הם יודעים ו..להכין אוכללללללללללל!!!!!!!!!! וואי יוצא להם שיא הטעים אז קיצר בחור אל תחתוך, לך על זה ואל תשכח שגם אתה גר בבית ולכן גם אתה צריך לדאוג לו בהצלוחה!

אז הגענו למסקנה שרק נשים אמורות לבשל? 

אני לדוגמא יודע לבשל אחלה.. 

אבל יש דברים שאני מרגיש שזה פשוט לא אני...היסודיות וכו'  נראה שזה שייך לנשים

אבל איך אומרים:  בתחבולות תעשה לך מלחמה 

בתור גבר, נעלבתי.

יש עוד סיבות לזה. הרבה גם בגלל הבלאגן והפיזור דעת שיש לי עם כל המשפחה במטבח.

שונאת לפתוח את המקרר מיליון פעם ולשכוח מה רציתי להוציא. לנפות סוכר. להכין עוגה בשתי קערות נפרדות.. להתעורר לכבות תאש כשהריח כבר שרוף והלחחץץ.. הורג אותי. 

כשאני מאופסת וכשלא מתרוצצים סביבי אולי איהנה מזה.. בינתיים זה לא קורה. 

קייטרינג רק בהתחלה זה סבבה

ביטוי חזק לאהבה משהו כזה...   

לא יודע להגדיר בדיוק

ביטוי חזק לאהבה משהו כזה...   

לא יודע להגדיר בדיוק.

זה מאד יבאס אותי סתם להזמין אוכל..

אבל כן, יש בזה משהו מחבר...  ככה לפחות אני מרגיש.

יש הרבה בנות שלא אוהבות לבשל...

עד שהן פוגשות את גבר החלומות הרעב  

זה נשמע מבאס ברמות...  למה הן ככה? 

ועוד ביומיום שניצל תירס..?  הייתי בורח מהבית חחח

(ה' בשמים, תרחם עלי שלא יהיה ככה אצלי  ) 

גם אני מבשל לפעמים... לא סובל כל כך.

חוץ מזה ככה זה בנישואים לא? כל אחד מקריב בשביל השני במה שהוא טוב בו..

ככה צריך לבוא למערכת זוגיות.. לא עם רשימת זכויות ופטורים.

תקן אותי אם אני טועה

לגבי מה ששאלת, העולם מבין שלכל אחד יש תפקיד מסויים. לא שאסור לשני לפלוש לתחום לפעמים...

אבל בכללי ככה זה הולך.  כשאני נוכח בין הרבה נשים אני שומע אותן מדברות על מתכונים.  כמעט תמיד!

ואצל גברים זה כמעט לא מצוי.

גם אצל גבר דתי או לא זה יותר מסתדר שאשה תבשל...

אם כי הוא צריך ללמוד תורה, ואם כי הוא צריך לפרנס.  

דבר שני, אמרתי, יש בזה איזה מימד של אהבה...

מי שלא רוצה שתהיה בריאה,   אבל לא בבית סיפרי  

למרות שחלק פה טענו שזה פשוט קטע של "לא לסבול"  

אז כאילו יש סיכוי ליפול על אחת כזאת..

עכשיו אני חושב לעצמי, צריך לברר את זה בפגישות? 

תשאל אותה אם היא מתכוונת לבשל בבית (לא דווקא שיודעת עכשיו לבשל)

 או להזמין מקיטרינג

ואני לא חושב שהשרשור יצא מגבולות הדיון.

וכל עוד הפותח או מנהל לא מבקש להפסיק אין בעייה להמשיך.

בקיצור @מבקש אמונה אתה יכול לענות...

תשאל את האוזניים שלך

ברור שאני לא מצפה מאף אחד לסבול בשבילי בדווקא...

אבל נראה לי לחבר את שתי התשובות..

שיהיה לה כיף לבשל, כי כיף לה לעשות טוב לבני משפחתה

איך זה?   

שאת באמת צייתנית. 

"בית בלי בישולים עם האהבה של אמא הוא לא בית".

הקישור האסוציאטיבי שאנחנו עושים בין אוכל לאמא הוא עניין של הרגל. זה לא שלילי, זה לא חיובי, זה גם לא מוכרח. סתם הרגל, והוא גמיש כמו ההגדרה "אוכל של אמא".

ב"ילדים שגדלים בלי דמות אמא" ממש הגזמת. אם המפגש של הילדים עם אמא הוא רק סביב האוכל, אז הבעיה יותר עמוקה.

החלופה היא לא אוכל לא עשוי, אלא שאבא יבשל, אמא תבשל, וגם ילדים יכולים לבשל לעצמם (מגיל מסוים או בהשגחה). כל המלחמה סביב מי יבשל יוצאת מכל פרופורציה.

עדיין האמא אוהבת. גם אם האוכל שלה קצת תפל עם טעם לוואי שרוף. 

תאמינו לי.

סבתא שלי שונאת לבשל, גם כשהיא מבשלת האוכל לא יוצא לה כמו של שפים (אבל היא אופה מעולהה! העוגות שלה מושלמות ) ואפשר למצוא אצלה בעיקר שניצל תירס ופסטה.

לא נרשמו בעיות אצל אבא שלי ואחיו. הם אכלו, שבעו, ואוהבים מאוד את אמא שלהם! 

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.