בד"כ תוך כמה חודשים היא עולה עליך בכמה רמות

מנסיון גם שלי וגם של אבא שלי

זאת שאלה רצינית?

לבשל ביחד אצלי זה מתכון לערב מלא מריבות ולא לערב רומנטי (מניסיון, כן?)

אם הוא רוצה לבשל ולהפתיע- שיהנה. אבל גם שיסתדר לבד  אני ממש לא אגלה לו איפה תבלין X ואיפה המחבת החלבי עד הסוף!

והוא דווקא מכין אוכל טוב. סתם מפחד לאלתר אז הולך לפי המתכון ואני צריכה לפתור לו בעיות שצצות כי אין מספיק עגבניות לפי מה שכתוב במתכון (היו רק 10 עגבניות והוא היה צריך 12. רציתי למות מצחוק ועד היום זוכרת לו את זה!!!).... 

טראומה מזה שבסוף אני לא באמת נחה כי הוא לא יודע איפה הדברים וכמה לשים ומה לעשות... אז מה הקטע? תביא, אני אעשה- לי תהיה תרפיה קלה ואתה תהיה עם הילדה

ואפשר לקרוא מתכונים ולעשות מה שכתוב... מה הבעיה

גם לא צריך לשטוף אהבה כלים אחר כך

שזה בגלל טוב

ופה בכלל אין כלים לשטוף

אולי לא הייתה מפוצצת אותי באוכל ממש טעים

אולי זה יפתיע אותך- אבל הרבה מאד נשים לא יודעות לבשל,ולא אוהבות לבשל. 

למה? בדיוק מאותה סיבה שיש גברים שלא אוהבים לבשל או לא יודעים לבשל.

אישה לא נולדת עם אהבת הבישול, זו לא אחת מהתכונות שלה, זה לא משהו שהיא

"אמורה" לדעת וזה לא ה"תפקיד" שלה. 

נכון, בהרבה בתים האישה היא זו שמבשלת- כי יש לה יותר זמן/כוח/כישרון לזה,

אבל זה לא אומר שזה תפקיד שצריך לחול באופן אוטומטי על האישה.

וכשהאישה לא יודעת לבשל, לא אוהבת לבשל או אין לה זמן לבשל אז

בעלה מבשל, קונים הרבה אוכל מוכן או מוצאים פתרונות אחרים. 

זה קורה בלא מעט בתים. וזה נורמטיבי לגמרי.

העובדה שאישה לא יודעת לבשל היא לא פגם, וזה לא הופך אותה בשום צורה 

לאישה פחות טובה. ואם בעיניך זה מוריד ממנה אז מצבך חמור. אתה כנראה

לא מחפש אישה, אלא מחפש סוג של משרתת שתצטיין בכל עבודות הבית. 

אני לא מתווכחת עם העובדה שלנשים יש יותר צורך להעניק לבית,

אבל החשיבה שהם "אמורות" לעשות זאת באמצעות בישול היא לא נכונה.

יש הרבה נשים שלא אוהבות לבשל, כמו שיש הרבה גברים שאוהבים לבשל.

הרגילו אותנו שנשים הם אלו שאמורות לבשל, ולכן זו כבר הופכת להיות

ציפייה מצד הגברים, וזאת ציפייה לא נכונה.

צריך להפסיק לחשוב שאישה שלא יודעת לבשל זה דבר רע,

אין שום הבדל בין אישה שלא יודעת לבשל לבין גבר שלא יודע לבשל.

אתה אומר ש"לא סתם מצטייר לנו שאמהות מבשלות", וזו חשיבה מאד לא נכונה.

החשיבה הזו היא חשיבה שגורמת לגברים לחשוב שאישה שלא יודעת

לבשל היא אישה לא טובה מספיק. 

החשיבה הזאת נובעת מהעובדה שפעם הגברים היו היחידים שיצאו לעבוד, כי

כל העבודות היו מאד פיזיות, והנשים נשארו בבית ולכן הם אלה שדאגו לכל עבודות הבית.

היום המצב מאד שונה, לצערנו כבר אי אפשר לחיות ממשכורת אחת וגם הנשים

יוצאות לעבוד, אבל משום מה עדיין נשארה החשיבה שהם צריכות להמשיך להיות

אלו שעושות את כל מלאכות הבית (במקביל לעבודה...). זה לא משנה כמה "מיוחד"

הבישול של האמהות (לפי דבריך),

הבישול לא צריך ליפול על האישה רק בגלל שהיא אישה, ובמיוחד אם היא לא יודעת או לא

אוהבת לבשל. 

היום הגענו למצב שאישה עושה הכל!!!!!!!!!!!
משרה מלאה- טיפוח הבית ופרנסה.. 
ולגברים תמיד יהיו תלונות. 

אישה זה דבר ענק.. אף גבר בחיים לא יגיע לרמת העשייה של האישה.

 

ב. אבל בכל הנוגע לעבודות המטבח, הפמיניזם צודק.

זה די מציק לי שחשובים שזה התפקיד של האישה. פעם הנשים לא היו יוצאות מהבית אז הן אלו שעשו את זה, אבל היום לנשים יש קריירה ועבודה במשרה מלאה, ככה שכל העניינים האלה צריכים להתחלק באופן שווה. נמאס לי שגברים מחפשים משרתות!

אם כן - אז העיקר שהיא רוצה. לא כ"כ קשה ללמוד את זה תוך כדי הילוך.

אני לא רוצה בכלל להתייחס לזה, כי זה נשמע לי מגוחך בכלל לדון בזה,

וקצת יותר מפליא אותי שאנשים אשקרה הגיבו ברצינות...

אבל אין ספק שאתם עושים לי חשק ללמוד לבשל אוכל טעים חח

אבל סה"כ פתיתים שרופים וסטייק צמיגי זה אכיל

סתם.

בישול הוא ידע נרכש.

כך זה ברוב התרבויות

"אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"

רק שהמצב הוא שלרוב אדם מגיע הביתה רעב\עייף

ולרוב הגבר מגיע אחרי האישה.

לדרוש קורס טווייה

(שולח את הקישור לדף בתפוצה הרגילה לפורום "רבנים ושדכניות שמופתעים כל פעם מחדש מהבררנות ומכך שהם צריכים לשדך אנשים בני יותר משלושים")

בגלל שאמא שלי בשלנית מוצלחת!!!
בשלב שגדלתי הייתה לעקרת בית והבישול בבית תמיד היה התחום שלה.. 
למדתי הכל בבית מלבד לבשל.. 
לאחר שהתחתנתי למדתי לבשל חבל על הזמן (לקחתי מתכונים והנחיות מאמא שלי) 
וזה היה נפלא. 
אני מקבלת מלא מחמאות מבעלי שלדבריו האוכל שלי הכי טעים אפילו יותר מאמא שלו וסבתא שלו.

בקיצור אל תחשוש מזה .. היא תלמד ובגדול.. חבל לפסול ..

כביסה, נניח

 עופות דגים תפוחי אדמה אורז פסטות סלטים שניצלים מה שאתם רוצים..ויוצא מדהיםםם אבל זה לא בהכרח 

שאשה יודעת לבשל מההתחלה אמא שלי לדוגמא לא ידעה לבשל ובדייט (אבא שלי הוא פרסי) אבא שלי שאל

את אמא שלי עם היא יודעת לבשל אז אמא שלי אמרה שכן (כלומר ממחר) ואחרי שהתחתנו אמא שלי תוך כדי 

טלפון עם אמא שלה היתה מקבלת הוראות והיתה מבשלת והיום יש לה אוכל כמו של מסעדהה דברים מטורפים,

והמון נשים לא יודעות וזה ממש בסדר היא תלמד ובסוף אתה תאכל את האוכל שלה כמו משהו שלא אכל שלושה ימים כלום אל תדאג לך על זה...אבל בלי שום קשר,תגידו אתם נורמאלים? יש פה בנים שלא יודעים לבשל?? ממתי

אשה צריכה לעשות את כל העבודות לבד??? אבא שלי ואח שלי למשל הם יודעים (ועושים) לקפל כביסות

לשטוף כלים לנקות תבית הכל הם יודעים ו..להכין אוכללללללללללל!!!!!!!!!! וואי יוצא להם שיא הטעים אז קיצר בחור אל תחתוך, לך על זה ואל תשכח שגם אתה גר בבית ולכן גם אתה צריך לדאוג לו בהצלוחה!

אז הגענו למסקנה שרק נשים אמורות לבשל? 

אני לדוגמא יודע לבשל אחלה.. 

אבל יש דברים שאני מרגיש שזה פשוט לא אני...היסודיות וכו'  נראה שזה שייך לנשים

אבל איך אומרים:  בתחבולות תעשה לך מלחמה 

בתור גבר, נעלבתי.

יש עוד סיבות לזה. הרבה גם בגלל הבלאגן והפיזור דעת שיש לי עם כל המשפחה במטבח.

שונאת לפתוח את המקרר מיליון פעם ולשכוח מה רציתי להוציא. לנפות סוכר. להכין עוגה בשתי קערות נפרדות.. להתעורר לכבות תאש כשהריח כבר שרוף והלחחץץ.. הורג אותי. 

כשאני מאופסת וכשלא מתרוצצים סביבי אולי איהנה מזה.. בינתיים זה לא קורה. 

קייטרינג רק בהתחלה זה סבבה

ביטוי חזק לאהבה משהו כזה...   

לא יודע להגדיר בדיוק

ביטוי חזק לאהבה משהו כזה...   

לא יודע להגדיר בדיוק.

זה מאד יבאס אותי סתם להזמין אוכל..

אבל כן, יש בזה משהו מחבר...  ככה לפחות אני מרגיש.

יש הרבה בנות שלא אוהבות לבשל...

עד שהן פוגשות את גבר החלומות הרעב  

זה נשמע מבאס ברמות...  למה הן ככה? 

ועוד ביומיום שניצל תירס..?  הייתי בורח מהבית חחח

(ה' בשמים, תרחם עלי שלא יהיה ככה אצלי  ) 

גם אני מבשל לפעמים... לא סובל כל כך.

חוץ מזה ככה זה בנישואים לא? כל אחד מקריב בשביל השני במה שהוא טוב בו..

ככה צריך לבוא למערכת זוגיות.. לא עם רשימת זכויות ופטורים.

תקן אותי אם אני טועה

לגבי מה ששאלת, העולם מבין שלכל אחד יש תפקיד מסויים. לא שאסור לשני לפלוש לתחום לפעמים...

אבל בכללי ככה זה הולך.  כשאני נוכח בין הרבה נשים אני שומע אותן מדברות על מתכונים.  כמעט תמיד!

ואצל גברים זה כמעט לא מצוי.

גם אצל גבר דתי או לא זה יותר מסתדר שאשה תבשל...

אם כי הוא צריך ללמוד תורה, ואם כי הוא צריך לפרנס.  

דבר שני, אמרתי, יש בזה איזה מימד של אהבה...

מי שלא רוצה שתהיה בריאה,   אבל לא בבית סיפרי  

למרות שחלק פה טענו שזה פשוט קטע של "לא לסבול"  

אז כאילו יש סיכוי ליפול על אחת כזאת..

עכשיו אני חושב לעצמי, צריך לברר את זה בפגישות? 

תשאל אותה אם היא מתכוונת לבשל בבית (לא דווקא שיודעת עכשיו לבשל)

 או להזמין מקיטרינג

ואני לא חושב שהשרשור יצא מגבולות הדיון.

וכל עוד הפותח או מנהל לא מבקש להפסיק אין בעייה להמשיך.

בקיצור @מבקש אמונה אתה יכול לענות...

תשאל את האוזניים שלך

ברור שאני לא מצפה מאף אחד לסבול בשבילי בדווקא...

אבל נראה לי לחבר את שתי התשובות..

שיהיה לה כיף לבשל, כי כיף לה לעשות טוב לבני משפחתה

איך זה?   

שאת באמת צייתנית. 

"בית בלי בישולים עם האהבה של אמא הוא לא בית".

הקישור האסוציאטיבי שאנחנו עושים בין אוכל לאמא הוא עניין של הרגל. זה לא שלילי, זה לא חיובי, זה גם לא מוכרח. סתם הרגל, והוא גמיש כמו ההגדרה "אוכל של אמא".

ב"ילדים שגדלים בלי דמות אמא" ממש הגזמת. אם המפגש של הילדים עם אמא הוא רק סביב האוכל, אז הבעיה יותר עמוקה.

החלופה היא לא אוכל לא עשוי, אלא שאבא יבשל, אמא תבשל, וגם ילדים יכולים לבשל לעצמם (מגיל מסוים או בהשגחה). כל המלחמה סביב מי יבשל יוצאת מכל פרופורציה.

עדיין האמא אוהבת. גם אם האוכל שלה קצת תפל עם טעם לוואי שרוף. 

תאמינו לי.

סבתא שלי שונאת לבשל, גם כשהיא מבשלת האוכל לא יוצא לה כמו של שפים (אבל היא אופה מעולהה! העוגות שלה מושלמות ) ואפשר למצוא אצלה בעיקר שניצל תירס ופסטה.

לא נרשמו בעיות אצל אבא שלי ואחיו. הם אכלו, שבעו, ואוהבים מאוד את אמא שלהם! 

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק