מפשט דברי הפוסקים נראה שכל השתתפות בענייני מלחמה אסורה לאישה, גם תפקיד עורפי.

כמו"כ יש בעיה בשירות תחת מפקד גבר.

(עריכה: גיגול פשוט מצא את זה מאמרי רבנים שונים כדוגמא, ניתוח חד ומעולה.)

אם אתה מדבר מתוך הבטן שלך אל תתעטף באצטלא תורנית, ואם אתה מדבר מבחינה תורנית תשקיע מעט זמן כדי ללמוד את הנושא.

אם אתה כותב דברים בעלי משמעות הלכתית מבלי להתייחס בגלוי להלכה אל תתפלא שחושדים אותך בכך.

לגבי המשפט השני, אם עיינת בנושא אתה אמור לדעת שיש הרבה בעיות, וגם אם לשיטתך הן נפתרות, הן עדיין בעיות. 

לגבי טענותיך ההלכתיות - יש כאן יותר דמגוגיה מתוכן ולא אטרח לענות, אני לא רואה את עצמי כמגן ההלכה. רק אציין שמכמה וכמה סוגיות סבוכות יצרת שלושה משפטים זחוחים ובעלי קשרים מעורערים למסורת ההלכתית - נראה שדרכי הפסיקה לא כל כך נהירות לך, או שמא גם הן מצחיקות אותך, כפי שמצחיקה אותך פסיקת גדולי הדורות בעניין גיוס נשים. 

כשאתה לומד אתה צריך לספור בעיקר את מעמדך התורני לעומת מעמדם התורני של הפוסקים, ומתוך כך לגשת לסוגיא.

אני פחות מעוניין לדבר על האופן שבו אני תופס את ההלכה. אני רק אגיד שזה שמישהו אומר משהו לא הופך את זה למחייב...

מקורות? אתה אמרת שמשהו אסור, לכאורה חובת ההוכחה הראשונית עליך... להגיד "הפוסקים אמרו" זה נחמד. אבל זה לא מקור

אני מקווה שאתה לא לומד מקורות כאלו בישיבה שלך...

אתה יכול לתת כמה דוגמאות?

או שיש שם ברשימה שלך רק מרכזניקים?

ומחילה... פספסתי את הרשימה למעלה

כנראה שאני באמת היחיד שחושב שיש תלמידי חכמים מחוץ למרכז...

או שאולי אתה מסכים איתי? מה אתה אומר? יש עוד תלמידי חכמים שם בחוץ? שלא למדו במרכז?

ואל תדאג לי יקירי, אני נהנה.

אבל יש מעט מאוד גדולי הדור ורובם אכן למדו במרכז.

סביר להניח שבדור הבא יהיו גם לא מעט גדולי הדור שלמדו בהר המור ואולי בעוד כמה ישבות.

אין ליבעיה אם תלמידי החכמים של מרכז, יש לי בעיה אם מחיקת כל עולם תורה שלא יוצא משם. אתה חושב שזה מקרי ש10 הרבנים הראשונים שיצאו לך למדו שם (חוץ מאחד, אולי). אני מאמין שלא. זה פשוט אומר שהתורה שלך סגורה ומצומצמת... וכשמצמצמים  את זה כל כך לא ממש קשה להיות בחוץ וממילא כל טענת "גדולי הדור" שלך לא מחזיקה מים.

אני לא הולך על "הקו הליברלי" אני הולך אני מה שאני רואה לנכון (כמו כולם, בקצה. רק שאני מודע לזה). לעיתים "ליברלי", לעיתים "שמרני". בכל מקרה אני לא רלוונטי בדיון (שהחלטת להפסיק...) מה שמשנה זו האמת.

כשחייל דתי לא נמצא במסגרת של ישיבת הסדר וכיו"ב, הוא תמיד מושפע מחבריו לבסיס. בתור רכז דת ראיתי לא מעט מקרים של "עיגול פינות": הפלוגה יוצאת ליום כיף, החייל הדתי משכנע את עצמו שלשמוע הופעה של זמרת או להשתכשך בבריכה עם חיילות זה לא כזה חטא גדול וכו' וכו'

צריך להתמודד עם המציאות בצהל אין מה לעשות. ואגב צהל ממש השתפר בכל מה שנוגע לדת ולחיילים דתיים

ושמע מינה תלת:

א. בצבא יש בעיות.

ב. חובה להישמר מהן.

ג. המלחמה עדיין מצווה.

לגבי בנות, הוויכוח הוא האם ערבוב המינים יוצר את א' וממילא מבטל את ב',

והאם ג' בכלל רלוונטי לגביהן מלכתחילה.

ואידך זיל גמור.

ביחוד כאלו המשרתים ביחידות קרביות שלא במסגרת ההסדר.

המצב היה הרבה יותר טוב אילו גם החרדים היו מתגיייסים ברובם והיה מופסק גיוס הבנות (או לפחות גיוס החובה).

מאז ומעולם בנים היו הלוחמים בכל התרבויות. הם בנויים פיזית למאבק. הם שריריים יותר, יש להם יותר כוח, הם רצים מהר יותר וכו'. רק כשאין ברירה, הבנות משתתפות בזה. ההשפעה על חיי הרוח שלהם היא, כנראה, דומה.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.