אני חושבת שהפתרון הוא לחזק את עצמי.

על הדבר הכי קטן שעשיתי.

ולכתוב את זה, ולהגיד את זה לעצמך בקול.

ולתלות איפושהו שיהיה לך מול העיניים- מיטה\ ארון\ אחר.

ובאמת באמת לשנן לעצמך שאת טובה, ושאת הבת של ה' יתברך, ואם ה' יתברך אוהב אותך כמו שאת- בטח שאת יכולה לאהוב את עצמך!

הוא אוהב אותך, אז באיזה "זכות" כביכול את לא אוהבת את עצמך?

ושוב, בעיקר בעיקר לראות בעצמך את הדברים הטובים, הכי קטנים ומובנים מאליהם..

ועוד משהו- כתבת שאת ביקורתית כלפי עצמך.

יש מצב שאת ביקורתית גם כלפי הסביבה?

(כי הרבה פעמים זה קשור אחד לשני..)

סתם תחשבי על הנקודה הזאת...

כפרע, ה' אוהב אותך!!!

אני מצרפת פה קטע מתורה רפ"ב של רבי נחמן- זה מש מדבר על מה שכתבת פה, ומה שכתבתי לקוח ממנו

אז הנה:

זה ארוך, אבל ממש שווה לקרוא

דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת
וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה
וְזֶה בְּחִינַת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ"
הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לָדוּן אֶת הַכּל לְכַף זְכוּת
וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
אַף עַל פִּי כֵן צָרִיך אַתָּה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בּוֹ. מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע
וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע
שֶׁצָּרִיך אַתָּה לְבַקֵּשׁ בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע
כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָשָׁע, אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ מְעַט טוֹב עֲדַיִן
כִּי אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב מִיָּמָיו
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע וְאַתָּה דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה אַתָּה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה
עַל יְדֵי זֶה וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע
עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּהָרָשָׁע עוֹד מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע
עַל יְדֵי זֶה וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ
הַיְנוּ כְּשֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתִסְתַּכֵּל עַל מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ
וְאֵינֶנּוּ שָׁם עַל מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן
כִּי עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְדָנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת
וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ כַּנַּ"ל וְהָבֵן
וְכֵן צָרִיך הָאָדָם לִמְצא גַּם בְּעַצְמוֹ
כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת מְאד מְאד [כַּמְבאָר אֶצְלֵנוּ. כַּמָּה פְּעָמִים]
וַאֲפִילּוּ שכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים
וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם
אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לִפּל מִזֶּה
רַק צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב
כִּי אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב
וְאַף שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב
הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם
הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁגַּם הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת
הוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּפְגָמִים הַרְבֵּה
עִם כָּל זֶה אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִהְיֶה בְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵיזֶה מְעַט טוֹב
כִּי עַל כָּל פָּנִים אֵיך שֶׁהוּא, עַל כָּל פָּנִים הָיָה אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּהַמִּצְוָה וְהַדָּבָר טוֹב שֶׁעָשָׂה
כִּי צָרִיך הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב
כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְלָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב
עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה
בִּבְחִינוֹת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ". כַּנַּ"ל
הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לָדוּן אֲחֵרִים לְכַף זְכוּת אֲפִילּוּ אֶת הָרְשָׁעִים וְלִמְצא בָּהֶם אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת
וְעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתָם בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת
בִּבְחִינַת וְעוֹד מְעַט וְכוּ' וְהִתְבּוֹנַנְתָּ וְכוּ' כַּנַּ"ל
כְּמוֹ כֵן הוּא אֵצֶל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ
שֶׁצָּרִיך לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן
כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִפּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם
רַק אַדְּרַבָּא יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ, וִישַׂמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ
דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב
וּכְמוֹ כֵן צָרִיך לְחַפֵּשׂ עוֹד, לִמְצא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה דָּבָר טוֹב
וְאַף שֶׁגַּם אוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב הוּא גַּם כֵּן מְערָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה
עִם כָּל זֶה יוֹצִיא מִשָּׁם גַּם כֵּן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה
וְכֵן יְחַפֵּשׂ וִילַקֵּט עוֹד הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר
בְּחִינַת מְנַגֵּן בִּכְלֵי זֶמֶר
שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמְּלַקֵּט הָרוּחַ טוֹבָה מִן הָרוּחַ נְכֵאָה עַצְבוּת רוּחַ עַיֵּן שָׁם
[וְהַכְּלָל

[רק שבסוף לא אהיה פסיכולוג..אני עוד צעיר!]

זה מובן מאליו. לכל אחד ישנה ביקורת עצמי. והיא חשובה ומועילה(כל עוד היא אמיתית ונכונה אך מסוייגת ומגודרת היטב.) אבל צריך להזהר ממנה כי כמו שבכול דבר טוב היצר יכול להשתחל ולפגום-אז גם כאן. פה הבעיה העיקרית היא היאוש וכמו שהביאו קודמי בעונים-הרב רבנו נחמן הוא המוקד(כאילו האש שלי-המוקד...לא משנה.)

הביקורת העצמית באה לעזור לנו להשתפר.היא סוג של הכי אוביקטיבית(עוד פעם-כשהיא מגיעה מהמקום הנכון.)

כדי לתת תשובה מלאה ואמיתית(מלב אל לב מה שנאמר..) אני אצטרך לדעת מה היא הביקורת(הכוונה שתתני דוגמא)

אבל אגיד כמה דברים באופן כללי.

אני מבין שמדובר על אובר-ביקורת עצמית מה שכנראה גורם לך לרגשי נחיתות.

ישנם כמה דרכים לפתור את העניין. האחת (שאני אישית אבל ממש אישית לא מחבב) ליודי אמונה שמבהירים למה אנחנו פה ובעצם למה אסור לנו להתייאש.בקצרה-אנחנו צריכים אותך למרות המגרעות שבך.לא שאנחנו משלימים איתם-את/ה צריכ/ה לתקן את המעוות אבל החברה והקב"ה "סלחניים"(מרכאות,סרקזם) ונותנים לך את הזמן להשתפר ולתקן.

הסבל מאובר ביקורת נובע מחוסר מודעות עצמית.אני חלש/ה בכל הכשרונות שלי(אומר על עצמי.) שום דבר לא מושלם בי,אני לא כמו האחרים שעלים עלי כמה וכמה.וכו'.

תרופות: 1. הכי טובה-להתנתק מרשתות חברתיות. בהן אנחנו "מבינים" כמה אנחנו בשפל לעומת השאר,מה שכמובן לא נכון(הסבר על זה אם תצטרכי תגידי בסוף.).כל הראיה גורמת לקנאה(שהיא בעייתית גם מבחינה רוחנית וכמובן נפשית) ולרגשי הנחיתות.

2. כבר אמרתי ספרי אמונה?-יש לשים לב איזה!! הרב נחמן מברסלב-טוב מאוד(אם תצליחי להבין-לא שזה קשה מידי). לא הרב קוק.לא. ספרי מוסר-גם מעולה.אני לא מכיר הרבה אחרים אבל אני מתכוון לאמונה-אמונה בעצמך,מה מטרתך בעולם ולאן צריכים לשאוף. מין הקדמת הרמח"ל למסילת ישרים ופרק א' בספר הנ"ל.

3. התמקדות היתרונות שלך והבנה כי יש על מה לעבוד,מה לשפר וכל אחד אחר גם כן שיפר את עצמו עד שהגיע לרמתו הנוכחית.חוץ מהעובדה שלא כל מה שמיהו מפרסם הוא הדבר הראשון והפעם הראשונה שהוא ניסה לעשותו.כנגד אחד מוצלח אלפים שלא נצלחו.

זה כבר ארוך מידי אז אסיים פה. אם נדרש המשך-רק תבקשי/ו.

לא הלך

זו גם תכונה, ביקורת עצמית .. רק צריך לפתח לכיוון הנכון..

של כל התכונות הטובות שיש בך

שנני אותן, ובכל פעם שיש לך ביקורת על עצמך, עצרי וחשבי כמה את טובה ובעלת תכונות טובות

התמקדי בטוב

(ואני מוסיפה שלפעמים חשובה ביקורת עצמית, אבל בגבול ובמידה)

שכדי ללכת על שביל הזהב (המאוזן) צריך ללכת לצד הקיצוני וככה להתאזן.

רפב - צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת: ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ליקוטי ...

וואו נשמה. נראה לי שכולנו ככה, במידה זו או אחרת. - נוער וגיל ההתבגרות

זה בסוף..

מלא פעמים אני מוצאת את עצמי מסתכלת במראה, ולא אוהבת את עצמי.. לאו דוקא במראה החיצוני, הרבה יותר בפנימי.

אני פשוט שונאת את עצמי..

אבל גם זה לא חייב לבוא לידיי שניאה עצמית, זה יכול לבוא גם כשאתה לא מרוצה מעצמך.

שנה שעברה עשיתי לי תרגיל: כל בור, כשאני קמה, ישר לחשוב: איזה דבר טוב יש היום.

אפילו במובן הכי הכי פשוט: שיעור שאת אוהבת, פגישה עם חברה ועד לרמה הכי פשוטה: קבלת ממתק או אפילו בגד חדש שאת לובשת היום...

זה כבר נותן לך ראייה טובה של יום מעולה על הבוקר.

לא יודעת אם זה קורה גם לך, אבל לי זה בא בדרך כלל עם עצב.

כלומר, שאני קמה בבוקר, ובעצם אין לי למה לקום.

היום יום רגיל, אתמול היה יום רגיל ומחר יהיה יום רגיל... לא שונה.

וזה מתסכל ומאכזב.

בקיצור, חפרתי קצת, אבל אם השיטה של הראייה הטובה תעזור לך: שיהיה בכיף, ואמן שתצליחי להתגבר על זה בתוך שאר "אנטי-טובים עצמנו"...!

אני מוסיפה פה מונולוג שידידה שלחה לי..

 היא רצתה להיות מושלמת
ללא טעויות
ללא תהיות
להיות פשוט כמו שצריך
 
לאט לאט היא הבינה
בדרך הקשה
שאין דבר כזה לא ליפול
 
עם המעברים של חייה 
היא נהייתה יותר היא 
ופחות מעושה
 
זה שקר אחד גדול-
להיות הכל יכול
כי מי שהוא באמת אמיתי
מרוויח את עצמו 
 
ועכשיו כשהיא מגלה חולשה או שתיים,
היא סולחת לעצמה 
 
היא כבר הבינה שלא תבין הכל
וזה בסדר,
היא קיבלה את העובדה שהיא אנושית ויש בה חסר
 
היא טעתה ועוד תטעה בעתיד
והיא תקנא ותפחד ותיפול כנראה
 
אבל זה אומר שהיא חיה
שהיא נושמת 
שהיא פה
שהיא לא סתם עובר אורח,
בובה בחלון ראווה 
 
היא ניסתה ונפלה
והצליחה גם והתקדמה
וגילתה את כל הטוב שבה 
דווקא מתוך הנפילה
 
וזה בדיוק מה שהפך אותה למי שהיא
עם הפגמים, הקשיים והיופי שלה 
היא קיבלה את עצמה
 

באמת לכל בן אדם נורמלי זה קורה שהוא מבקר את עצמו בכל דבר...

אבל תלוי באיזה מידה...

גם לי זה קורה כמה פעמים שאני פשוט לא אוהבת את עצמי בפנימיות בעיקר.

כי באמת קל לנו להחמיא יותר לאחרים, להגיד לבן אדם כמה שהוא בן אדם טוב, כמה שהוא עוזר וגם בחיצוניות כמה שהוא נראה טוב וכו'...

ולפעמים אנחנו שוכחים להגיד לעצמינו דברים טובים ולאהוב את עצמינו...

אבל צריך גם לדעת לאהוב את עצמינו...

להיות ביקורתי לעצמך זה לא דווקא משהו רע...

כולם ביקורתיים כלפי עצמם.. אבל באמת השאלה באיזה מידה זה...

כי יש כל מיני סוגי ביקורתיות.

אם את ביקורתית כלפי עצמך מהקטע שאת אומרת: לא התנהגתי יפה היום לזאת וזאת, לא עזרתי למישהי שצריכה עזרה וכו'... זה לא ביקורתיות רעה כי את מודעת לעצמך ואז את יכולה גם לדעת במה את צריכה להשתפר...

אם הביקורתיות שלך מגיעה מזה שאת אומרת הלוואי שהייתי ככה ולא ככה, איזה כייף לה שהיא ככה...

זה לא ביקורתיות טובה.. (זה סוג של קנאה)

אם הרגשת שאני שופטת אותך אז ממש לא!! רק רציתי להראות את ההבדל בין שני סוגי ביקורתיות... אז אם הרגשת שאני שופטת אותך אז אני מצטערת!! וזאת לא הייתה הכוונה

הכל צריך במידה...

לכולם יש את שני הביקורתיות אבל תלוי באמת עד כמה...

באמת כמו שאמרו פה תנסי למצוא בך את הטוב!!

כי יש בך!! (אני לא מכירה אותך אבל בכל בן אדם יש טוב אין בן אדם שנולד בלי טיפת טוב)

תנסי לראות את עצמך בעין טובה...

תרשמי על דף דברים טובים על עצמך (תכונות, מעשה טוב שעשית, איך היית היום וכו'..)

ואז אולי תצליחי לראות את עצמך בעין טובה...

ותזכרי שיש בך טוב ואת טובה ואין כמוך!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....