אולי זו סוג של בריחה מלהיות ביחד יותר מידי זמן?

אישית מכירה זוג אחד שהבחורה אמרה במפורש שהם לא עושים שבת ביחד כדי לא להתמודד להיות ביחד הרבה זמן לבד, רבים הרבה שלא נדע... 

מה זה בחייאת- בחייך.  מונע את השאלה הבאה חח

(כנראה באתי לתקוף יותר מלשאול...  לא יודע זה ממש מציק לי.

אוף אני רוצה להתחתן אבל עושה רושם שאנשים לא נהנים בכלל)

"נו בחייך, נראה לך הגיוני?..."
המיילה הערבית השתרשה ונכנסה לדיבור כמטבע לשון.

בסה"כ המשכתי אותך וחסכתי את השאלה הבאה..

דווקא צחקתי עליו/איתו שהוא הסביר מזה בחייאת

אגב, מה זה שבעסס???  

אני מחפש להשתכנע שזה כיף..  בטח לא להפך, שזה גם ככה מצוי בסביבה שלי

אבל האמת.. שעדיין קשה לי להסכים

א. הקב"ה מחזיר את הוצאות שבת

ב. לא חייבים לשבת כל היום בבית כן?  אפשר לצאת לטייל.. לשיעור..

ג. למה אנשים עובדים כמו חמורים וחושבים שהם ירוויחו יותר... זה נגד האמונה

ד. האמת לא הייתי עוד במצב הזה.. אבל לברוח מהשקט זה גם לא פיתרון..

אני חושב שהזוגות האלה מפסידים איפשהו את החיבור שאמור להיות ביניהם.

במיוחד בשנה הראשונה שמשמע שזה קריטי 

צודק אני לא בא להיות גיבור על אחרים.

הנקודה שמפריעה לי זה שהזוגיות נהרסת.. ככה אני רואה את זה

שום דבר לא נבנה מעצמו.. כל דבר אמיתי צריך להשקיע בו

אהבה וחיבור אמורים להבנות ע"י דיבור והשקעה בזוגיות..  לא סתם כתוב "נקי יהיה לביתו שנה"

וזה לא תלוי באופי... אין בזה יוצא מהכלל

אבל אם כמו שאת אומרת,

אין כסף - בורחים להורים

שקט מידי- בורחים להורים

צפוף מידי- בורחים להורים

אז בסדר עכשיו נוח... אבל שום דבר לא נבנה וזה בסוף יתנקם בבני הזוג

ורגע של שקט בחדר צדדי זה ממש בטל בשישים.. אם לא ביותר

שבתות בבית לזוגות צעירים זה נכס שיכול לבנות אותם מאוד, הנקודה המרכזית היא, שבד"כ 

אין הרבה זמן ליהנות מהאפשרות הזו, כי ברגע שבו יש ילד זה נגמר.

שבתות זוגיות בבית הן דבר חשוב מאוד. זה לא שמי שלא עושה אותן אין לו זוגיות ולא שכשנמצאים

אצל ההורים אין זוגיות. אבל זה זמן יקר וחשוב. זוגיות מצריכה הרבה השקעה ועבודה בעיקר בתחום הקשב אחד לשני. במרוצת השבוע, לרוב אין זמן וכוח לשבת ובאמת לדבר על דברים, לפתוח, ללבן, להוריד מהלב. הרבה פעמים זוג חוזר עייף הביתה, ושניהם לא במצב המתאים לשיחה כנה ועמוקה,

כי עייפים וטרודים. וזה בסדר, זה לגיטימי, אבל פה ממש יש את המקום של שבתות בבית.

נכון- הן יקרות, גם בכסף, גם בזמן וגם בכוחות נפש, אבל הרווח שלהן- הוא פשוט מדהים.
בלי כל הבלאגן מסביב, בלי הצורך להיות קשובים למשפחות, לתת מקום וזמן לכל מי שלא ראינו וצריך מאיתנו קצת יחס. לתת יחס לעצמנו ולזוגיות שלנו.
חבל שאנשים מפספסים את ההזדמנות הזו. כמובן- שגם אנחנו רוצים ושמחים ומקפידים מאוד לעשות

שבתות אצל ההורים, יוצא לנו לעשות שבת בבית אחת לחודש בערך, כי יש צרכים ואילוצים ואין ברירה.

בעיקר סעיף ה' שכתבת למעלה. 

אבל טוב שיש רצון כזה, לעשות שבת זוגית וטוב שהיא מגיעה. היא שבת נחת זוגית.

ועוד נקודה חשובה- אם לא עושים שבתות בבית, לא בונים הרגלים של הכנסת שבת, של שולחן שבת,
קשה להתחיל את זה אח"כ, כשזוג עוד אפשרי להיות גמישים שבת ככה שבת ככה, כשיש כבר כמה ילדים ואין מסגרת, אז המציאות יותר חזקה מהרצונות.

בשבת יש הזדמנות לפגוש את כל המשפחה.

וגם חוסכים ככה את הבישולים לשבת

(אולי הם לא יודעים לבשל)

צחקתי מהסוגריים חח

אבל איך אומרים "טוב פת חרבה ושלווה בה" לא?  

להיות עם מישהי שאתה אוהב.. מה יותר טוב מזה?

אבל שאלה,  ואיך ההורים שלהם מצליחים להכין את השבת? קסם?

אבל עוד מעט גם הם יהיו הורים..  ואז הם יביישו את הפירמה  

בטוח שיש הרבה סיבות להיות הרבה שבתות לא בבית. וכמובן שכל זוג יעשה איך שטוב לו.

אבל יש חשיבות גדולה ללהיות ביחד בשבת- לבד, בבית. לבנות את השבת כפי שרוצים שתהיה, להנות ביחד. 

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים