אם כבר עשית את הבדיקה אז יש תשובה ממש תוך כמה שעות..

ובד"כ זה "יש התאמה. שיהיה בשעה טובה..."

ממש ממש לא

זה תלוי במחיר אבל זה משבוע עד 3 חודשים..

אני מחכה להתנצלות... ;)

סתם.

אני מחכה לך בשיעורי פסיכו בנושא הבנת הנקרא

הוא כתב שהוא עוד לא עשה את הבדיקה לכן מבחינתם זה סיפור של מס' חודשים

ברוכה הבאה חדשים צריכים להביא עוגה ביתית!!

השאלה כמה השתדלות צריך.

מנגד הוא יכול לומר שתעשה עוד אלף בדיקות אולי הבחורה עם מום בלב שלא גילו

ולא להשתגע אחרי חששות.

ואם חלילה לא אנסה לראות אם ה' רוצה להצתיני אז זו התחכמות.

אז גם אולי אל תיקח תרופות כי זה התחכמות כי אם ה' היה רוצה לא היה מביא לך את המחלה וגם האדם יוכל למות למרות התרופות.

"ונשמרתם לנפשותכם" "ובחרת החיים" ועוד כהנה תורתינו הקדושה מזהירה אותנו לשמור ודאוג על בריאותינו, ולא צריך לקחת 5 גלגלים רזרבים תעשה ביטוח גרר..

בכל אופן אנחנו הקטנים צריכים לעשות השתדלותץ

ואגב אני עדין טוען שהדוגמא שנתתי לעיל היא טובה ואני סמוך ובטוח שגם ב"דור ישרים" יש לא פחות מעשר מצוות ואם תרצה לצאת ידי חובת המקובלים אתה גם יכול להניח את 10 אצבעותיך על המבחנה ולמלמל לשם יחוד..

נכון שרבינו יצא נגד רופאים וזה היה בכיקר נגד היהירות שלהם ששכל הכח אצלם ועל פיהם ישק דבר והם האחראיים למותו או חייו של האדם.

ובתור אחד שמכיר אישית ילד שנולד עם מומים ועיוותים בגלל שלא עשו בדיקו אני אומר לך שזה עצוב מאד וזה לא חייב להיות חשש רחוק, ולא הבנתי מה הבעיה בלעשות כאלה בדיקות.

סתם לעצום את העניים ולהגיד "פשיטות ותמימות" דומה לאותו ברסלבער משיגינער  ואדיוט מבני ברק שכאשר נדרס לו הילד מול העניים בא אל הנהג ואמר לו: "אל תצטער ואל תהיה עצוב, זה שום דבר זה הכל ה', הכל לטובה הכל ה'"  

לענ"ד רבינו היה מעודד את הבדיקות הללו ומאחר שהם קוראים בשם ה' ובעידוד הרבנים מכירים במלכות ה' אני לא רואה סיבה למה שאמרת.

תבין - יש לך אחריות על הילדים שאתה מביא לעולם!!

אני מכירה כמה זוגות שלא עשו דור ישרים והיה סיכוי ממש גדול שיהיו להם בעיות,

ובאמת יש להם ילדה אחת נורמלית, אחת חרשת, וילד אחד לבקן...

וזה בדיוק רשלנות!!

העסק הזה באמת באמת יקר!!! העלויות של כל המכשור והבדיקות הן יקרות.

(אני לא אומרת שהם לא מרויחים, אבל הם עושים עבודת קודש, וגם מיילדת שעושה חסד עם היולדת- מקבלת משכורת בתחילת כל חודש.)

למעשה כשגדולי הדור אמרו לעשות בדיקה כזאת ובדיקה כזאת היא חיובית
הם גם רשמו מספר קרטריונים וחלק מהקריטריונים זה גם הסתרת מידע

אתה יכול להגיד שאדם כזה בציבור שלנו היה מתקבל בפשטות?
אני לא בטוחה בכלל.

למה סתם להוציא שם רע??

אני מכירה מישהי מאד מקרוב, נשאית של מחלה מסוימת והיא ממש לא הוגדרה כסוג ב', היא גילתה את זה כשהיא נפגשה עם בחור ובדיקת הדור ישרים יצאה לא מתאימה. היא ממש לא הוגדרה כסוג ב', תתפלאו לשמוע אבל גם בציבור החרדי מבינים שנשא זה לא בעיה אמיתית.

וכמו שכבר אמרתי בעבר, "דור ישרים" זו מתנה שהקב"ה נתן לנו. המטרה שלנו בנישואין (העיקרית) זה להביא את דור ההמשך שלנו. ולמה לא למנוע אסונות אם אפשר?

אם הקב"ה ירצה בכ"א להנחית עלינו מכה. או אה הוא יודע איך לעשות את זה למרות הדור ישרים...

אפעם לא שמעתי על דבר כזה...

הם בודקים נשאות של מספר מחלות. הם לא מספרים מה התוצאות אלא רק כשמבקשים להתאים שתי בדיקות הם אומרים אם יש בעיה בהתאמה או לא...

זה חובה לעשות את זה?

אפעם לא שמעתי על מישהו שעשה את זה..

רק עכשיו פעם ראשונה אני שומעת על המושג הזה..

ואז זה יותר זול, עושים את זה מתי שרוצים. זה מקובל יותר במגזרים החרדיים.

כשנפגשים עם מישהו אז זה תלוי בהם מתי בודקים התאמה אבל עדיף כמה שיותר מוקדם כי אם יש בעיה אז עדיף לדעת עליה כמה שיותר מוקדם...

הסיבה העיקרית של דור ישרים היא למנוע סבל מיותר של ילדים שלעולם לא יזכו לחיים נורמליים, וימותו לפני גיל 4...

אם היית יותר בקיא בנושא, היית יודע שמאז שהתחיל הארגון, השיעור של מחלת הטיי-זקס, למשל (וזו רק דוגמא אחת) ירד פלאים. אני לא מדברת שהוא ירד בכמה אחוזים, אלא שהוא כמעט נמחק.

וככה יש פחות ילדים שסובלים סבל מיותר, ויותר הורים שיש יותר סיכוי שהקשר שלהם יהיה יציב.

אתה באמת בספק אם זה דבר טוב ורציני? אתה באמת חושב שזה רק ארגון למטרה כספית? תחשוב שוב.

וחוץ מזה- זה אומר שאתה גם נגד אפידורל בלידה- כי "בעצב תלדי בנים", וגם נגד עבודות משרדיות כי "בזעת אפיך תאכל לחם", אתה גם נגד יציאת נשים לעבודה כי "והוא ישלוט בך"... ועוד כהינה וכהינה פרשנויות אישיות שלך על התורה הקדושה והטהורה שלנו.

אני מאמינה שה' לעולם לא היה ממציא כזה כלי אם הוא לא היה בא להקטין את הסבל בעולם בצורה כל כך דרסטית.

"למנוע סבל מיותר של ילדים שלעולם לא יזכו לחיים נורמליים, וימותו לפני גיל 4..."

תסלחי לי שלא אני לא זוכר את הציטוט במדויק: "נח לו לאדם שלא נברא משנברא" אז אולי ראוי לא להביא ילדים לעולם כלל...

זה בעיקר נקודה למחשבה. וודאי שאי אפשר לומר כך שהרי הקב"ה מצווה אותנו בפריה ורביה. שאלה למחשבה (אני לא יודע את התשובה על כך):נניח שיש אדם נישא במחלה מסוימת שברור שצאצאיו ימותו לפני גיל 30 לצורך השאלה נניח גם שלא יסבלו כל סבל מיוחד, האד לאדם זה עדיין תהיה החובה של "פרו ורבו".

בעצם מה שאני בא לומר שאנחנו והגיוננו מוגבלים, התורה נתנה לנו כללים ועקרונות איך לחיות בעולם הזה "וחי בהם", והשאלה היא האם התורה הרחיקה לכת עד כדי בדיקות אלו או לא?

"אם היית יותר בקיא בנושא, היית יודע שמאז שהתחיל הארגון, השיעור של מחלת הטיי-זקס, למשל (וזו רק דוגמא אחת) ירד פלאים. אני לא מדברת שהוא ירד בכמה אחוזים, אלא שהוא כמעט נמחק.

וככה יש פחות ילדים שסובלים סבל מיותר, ויותר הורים שיש יותר סיכוי שהקשר שלהם יהיה יציב."

השאלה אם כל אלה הם שיקולים הלכתיים.

"אתה באמת בספק אם זה דבר טוב" - כן, אני אכן בספק גדול אם זה טוב.

"ורציני?" - אני מניח שזה רציני.

"אתה באמת חושב שזה רק ארגון למטרה כספית?" - לא טענתי שהארגון רק למטרה כספית.

"וחוץ מזה- זה אומר שאתה גם נגד אפידורל בלידה" - כן אני נגד אפידורל בלידה, אבל דוקא לא מהסיבה שאת מציינת, אלא מהסיבה שמנסיון מצטבר, חווית הלידה בכללותה(לפני, במהלך, ואחרי),בריאה, וקלה הרבה יותר, וכמובן פחות מסוכנת מאשר לידה עם אפידורל. וכל אישה תעשה כפי הבנתה, אם תתיעץ איתי- חד משמעית אומר לה שלטובתה האישית עדיף ללא אפידורל!

"בעצב תלדי בנים" - זה אכן עונש שהקב"ה השית עלינו, לא, אין מצווה לפתח ולהעמיק זאת.

"וגם נגד עבודות משרדיות" - יש יתרון גדול וברור כמעט מכל הבינות בעבודה יצירתית ועדיף באדמה.

"בזעת אפיך תאכל לחם", - אך שוב, לא מהסיבה שאת מציינת. כי אם - ראשית שלא יהיה לחם חינם, סיפוק בעבודה, בריאות הגוף והנפש וכו'.

"אתה גם נגד יציאת נשים לעבודה" - אני קטן, אבל ברור שהתורה מצווה את הגבר לפרנס וכך גם ברב הכתובות.

"כי "והוא ישלוט בך" - גם כאן הסיבה שאת מציינת לא נכונה ולא רלוונטית.

"ועוד כהינה וכהינה פרשנויות אישיות שלך על התורה הקדושה והטהורה שלנו." - אכן כל מה שתלמיד עתיד לחדש כבר ניתן בהר סיני. אך אני יכול להרגיע אותך אני לא מחדש כאן כלום.

"אני מאמינה שה' לעולם לא היה ממציא כזה כלי אם הוא לא היה בא להקטין את הסבל בעולם בצורה כל כך דרסטית." - הייתי רוצה להאמין כמוך שאקדחים, טילים פצצות לא קיימים בעולם.

אני מתנצל שהייתי תמציתי, אך בעיקרון יש להרחיב את היריעה על כל אחת ואחת מטענותייך, בעז"ה אם יש לך הרצון האמיתי והכן להתעמק בנושא, אשמח לסייע לחפש את המקורות הרלוונטים.

יש בעולם שתי בחינות יצירה ראשונה ויצירה שניה, האחד הוא חובת ההשתדלות במקסימום-יצירת האדם  והשניה היא התוצאה שאין לנו בה שום נגיעה ושום יכולת השפעה.-יצירת ה'.  אדם צריך להשתדל שכן "אין הדבר תלוי אלא בי", "אם אין אני לי מי לי". השתדלות מקסימלית. ועם זאת לדעת שבאופן מוחלט אין לו שום יכולת להשיג אלא ברצון ה'. כך למעשה, להבנתי, אדם עושה במקסימום השתדלות מעשית אבל שומר על פשטות ותמימות ביודעו שאין לו שום יכולת השגה, ושהכל בגדר השתדלות בלבד. הגבול הוא בעצם במקום שאדם חושב שהוא פועל ולכן זה הצליח ולא מבין שהוא פועל וה' "מאשר" מלמעלה את מאמציו ומצליח את דרכו.

מאז הקמת דור ישרים המחלקה של הטייזקס ברכסים ,נדמה לי, כמעט התרוקנה, דבר מבורך לכל הדעות. הנה רק לאחרונה היה הסיפור של הזוג המדהים הי"ד גבי ורבקי הולצברג שנרצחו בהודו. ב"ה שלא נבדקו.... מה עם ישראל זכה לקבל בזכות הזוג המסור והקדוש הזה. ומצד שני איזה סבל נוראי לאבד ילד ממחלה שניתן היה למנוע ועוד ילד לאחר רציחתם ורק מוישי נותר פליט ושריד יבל"ח.

ההשתדלות שלנו צריכה להיות מקסימלית, לרופא ניתנה רשות לרפא וזה תפקידנו לקדם את העולם עד כמה שניתן למנוע סבל וצער מעצמינו ומאחרים  אבל בלאו הכי נסתרות דרכי ה' והוא מייסרנו כרצונו לטובתינו. אין כאן שום סתירה בין פשטות באמונה להשתדלות. לעולם יהיה קיים מתח בין השתדלות לאמונה ומה שכתבתי למעלה בעיני הוא האיזון הנכון. נדמה לי שזה מדברי המהר"ל אבל מה לעשות ואני מודה שבסניליותי אינני זוכרת מי המקור בוודאות.

נתקלתי אישית במקרה של חוסר התאמה.

גם אני לא ציפיתי, אבל זה קרה. אחרי זה שמעתי על עוד מקרים, אומנם בודדים אבל קיימים.

דור ישרים ממליץ לבצע את בדיקת התאמה בתחילת הקשר כדי למנוע עוגמת נפש בסיום הקשר. והם לא מוכנים לתת תשובות למאורסים.

אבל שמעתי שהרב בורנשטיין ממכון פועה רצה להקים (לא יודעת מה קרה בסוף) איזה מכון לתמיכה במידע גנטי לזוגות שקשורים זמן רב ונתקלו בבעית חוסר התאמה.

דרך קופ"ח, אם זה חשוב לכם לדעת מה בדיוק התוצאה. לא מתמצאת אבל זה נראה לי גם מסובסד ובעיקרון נראה לי שאם אחד עושה והתשובה שלילית אין צורך לשני לבדוק. לא בטוחה שזה ככה אבל אם רלוונטי שווה לבדוק.

בהצלחה!

האם תחליטו להיפרד?

אם אתם בשלב שעדיין יש אפשרות כזו - שתפרדו - אז יש טעם לבצע את הבדיקה, אם לא - אז מזל-טוב לארוסיכם!

בעיקרון הבדיקה היא בדיקה גנטית של מספר מחלות קשות, רציסביות - כלומר שאם רק אחד ההורים נושא את הגן הפגום - המחלה לא תעבור לילדיו, כך שתשובה - "זה מתאים" מדור ישרים אומרת שאין לשני בני הזוג גן פגום באותה מחלה. זה אומר שיתכן שאם בת זוג אחרת (או בן זוג אחר) כן תתעורר בעיה.

האם בגלל זה לא להתחתן? או להתחתן - ולהתמודד עם מה שיש? (ויש גם פתרונות טכניים והלכתיים לחלק מהבעיות - מכון פוע"ה), זו כבר שאלה אישית ואמונית שצריך לברר עם הרב שלך - ולא באינטרנט

גם אני עשיתי דור ישרים בשמינית. וחשבתי שזה ממש חשוב.

כעבור כמה שנים- נפגשתי עם המציאות...

וגיליתי שלב שבור (או חשש ללב שבור) זה הרבה יותר מפחיד ומסוכן...

השיטה של דור ישרים מתאימה לעולם החרדי- ששם יש המון בירורים לפני שנפגשים בכלל...

אצלנו- מצב של זוג שיוצא כבר שנה- כבר לא שייך!!!

לא שוברים זיווג על סיכוי של 25% !!!! במיוחד שאת הסיכוי הזה גם אפשר למנוע- לפני או בתחילת הריון.

אבל עכשיו שאתם החלטתם לעשות-

תהיי רגועה- אם אאת לא יודעת על היסטוריה משפחתית כזו- אין יותר מידי הפתעות...

תנצלי את הזמן להתפלל להשם שיתן לך ילדים בריאים (אף פעם לא מוקדם מידי להתפלל על זה... )

אני מכירה את 4 הסיפורים באופן אישי ממקור ראשון ואני אכסה קצת את הפרטים.

אישה 1 - לאחר שנים ארוכות ונסיונות רפואיים רבים שלא עזרו להכנס להריון פנתה לקבל ברכה מרב גדול.

לאחר הברכה נזדמן לה ללכת לרופא ממוחה י ותר מאלא שטיפלו בה בעבר, ובפעם ההיא נכנסה להריון.

אישה 2 - קיבלה ברכת רב שתלד אך לא מוכנה להעזר לשם כך ברופאים, וכיום לאחר כמעט 20 שנה של נישואין, ללא ילדים.

אישה 3 - עברה בדיקות גנטיות רבות לפני החתונה ועם זאת אחד מילדיה חולה במחלה גנטית.

אישה 4 - במהלך הלידה של ביתה הבכורה, הסתבכו הענינים היא נכנסה לניתוח בהול שלאחריו אמרו לה הרופאים שאין סיכוי להריונות נוספים. בע"ה וב"ה כשפגשתי אותה כבר היו לה מעל 5 ילדים.

מסקנתי - צריך הרבה תפילות, והרבה עזרת ה' אך צריך גם את שליחיו הרופאים (וכליהם הרפואיים) לקבל דרכם את ברכת ה'.

אני לא מבינה את ההתנגדות לדור ישרים כשזה נעשה לפני הכרות עם בן זוג ובשלב הגישוש בודקים האם ישנה בעיה גנטית. אין סיבה ליצור בעיה ולהפגש למטרת נישואין עם מישהו שיש סיכון של 25% ללדת ילד עם פגיעה גנטית קשה (זה סיכון גבוהה מאוד) מצד שני אם היה לי קשר מדהים עם בחור לא הייתי מוותרת עליו אלא מרבה בתפילות ותחינות לבורא עולם. 

לא מסכים איתך.

עדיף לב שבור לרגע ולא לב שבור לכל החיים (אני מכיר ילד חולה ב - CF, ורק מלראות אותו הלב שלי נשבר). אם אין התאמה, ממש לא רצוי להתחתן.

וכדי לא להגיע למצב הזה, הכי טוב זה לעשות את הבדיקה כשרואים שהקשר מתחיל להתקדם.

כמו שכתב כבר משה4 לב שבור לכל החיים זה יותר קשה מלב שבור זמני.לכן זוג שנפגש זמן ממושך צריך לעשות עם עצמו חושבים-באיזה כאב לב הוא מעוניין.כל אחד ומה שהוא מעדיף.

סיכוי ידוע מראש של 25% ללדת ולגדל ילד שיסבול כל חייו זה לדעתי הרבה מדי. ב"ה שלא העמידני בפני נסיון של שבירת קשר בגלל אי-התאמה גנטית. לכן גם דור ישרים ממליצים על בדיקת התאמה לא רגע לפני הצעת הנישואין, אלא עוד בתחילת/אמצע הקשר.

סיכוי זה אפשר למנוע ע"י הפריה מלאכותית-אקט לא נעים, פוגע באינטימיות בני הזוג ויקר או הפלה..

שנזכה לבשורות טובות, לחיים מאושרים עם בן זוג אהוב ולגידול ילדים בריאים ומאושרים.

ראשית, חשוב לציין משהו ששכחתי-

ישנן מחלות שאין בעיה אם הזוג מתחתן, הם רק צריכים מעקב על מנת שהילד יצא בריא ב"ה. עם כל הכבוד- אני מקווה שאף אחד לא יתווכח איתי על החשיבות של זה.

ובעל תשובה- נשמע לי שהנך ממין זכר, מה אתה יודע על אפידורל? ולמה נראה לך שמישהי תקשיב לעצה של גבר שאיננו רופא או מומחה או כלום שקשור לרפואה, בעניין כזה? אם לא הייתי לוקחת אפידורל בלידה שלי, הייתי בכאבי תופת עוד 24 שעות חוץ מה-24 שעות הראשונות.

מה שאני מנסה להגיד, זה שכמה שאנחנו כיהודים מחבקים את העבר, אוהבים את הפשטות של העידן הפרה-מודרני, לא ניתן להכחיש שהרבה מרעין בישין נכנסו לנו לעולם המודרני, וב"ה הוא ברא לנו המון דרכים להתמודד איתם. דור ישרים זה אחד מהם. ולכל אלו שאומרים שהם היו מתחתנים גם אם הם היו יודעים ב-100% שיצא ילד פגום למרות הכל- להביא ילד בריא ושלם ומושלם לעולם זה קשה אפילו במערכות יחסים הכי אוהבות. אז אם הילד הוא בעל צרכים מיוחדים, וההורים לא מיליונרים או אכזריים ולא שולחים את הילד לגסוס באיזה מוסד, אז הזוגיות שלהם עלולה להיהרס.

ברור שישנן מחלות שאי אפשר לחזות ולמנוע, ואני התחתנתי עם בחור שאני יודעת שיש לו מחלה כזו במשפחה, אז אני מדברת מניסיון, אבל יש לעשות את המקסימום האפשרי במסגרת המצב.

אף אחד לא יכול להמליץ לאישה מה לעשות ולא יכול להגיד לה איזה כאבים יהיו לה בזמן הלידה ואיך היא תרגיש אם היא תיקח אפידורל!

אפשר רק להעלות את כל הסיכונים שיש בכך ואת הצדדים לטוב ולרע האישה תחליט לבדה! אפילו בעלה לא יכול להחליט לה איך היא תעבור את הלידה - הוא כואב יחד איתה אבל הוא לא חש את הכאבים שלה!

מניסיון אישי - אני הגעתי ללידה ואמרתי שבעיקרון בהתחלה אני לא רוצה אפידורל אבל לא שללתי לגמרי בהמשך שהייתי כ"כ כאובה וטיפסתי על הקירות (פשוטו כמשמעו) ובעלי לא יכל אפילו לתת לי יד לעזור לי הרגשתי שאני חייבת לקחת אפידורל. אני לא מצטערת אפילו לא לשניה - כי היה לי כ"כ טוב והייתי כ"כ רגועה ויכולתי להשתתף במהלך הלידה עם חיוך ושיחה עם בעלי כך שהחויה לא היתה סיוט ואשמח לחזור עליה שוב - בעז"ה! אם לא הייתי לוקחת את האפידורל אז לא היה ל כח להשתתף בלידה ולהסתכל על התינוק שיצא- הקשר עם התינוק ברגע שהוא יוצא ובמהלך הלידה הוא כ"כ חשוב שזה משפיע על כל שניה במהלך החיים.

אז בבקשה ממך - בעל תשובה - אל תצא עם אימרות לאף אישה ותן לכל אחת להחליט לבד מה נכון לה ובכל לידה היא תעשה כרצונה - בכל לידה החלטה מחדש וכאבים אחרים.

בהצלחה לכולם!

אפילו פעם בימים עברו היו מטשטשים אישה במקרים של כאבים קיצוניים ורינרין צודקת- אף אחד לא יכול לחוש כאב של יולדת בזמן הלידה, לא אישה עם 19 ילדים ובטח שלא גבר.

מהתשובות שלך נראה שאתה לא נותן המלצות, אלא מתקיף את דעותיך. אני לא רוצה להעליב או לתקוף חזרה,

 אז רק אומר לך שאתה יותר מדי קיצוני ביותר מדי תחומים, וגם בכאלה שבתור גבר אתה פשוט לא יכול להביא עצה. אם את בעלי לא שאלתי כשלקחתי אפידורל- אז למה שאשאל מישהו אחר?

גם אם זאת לא רק דעתך, שים לב שגם כשנשים צועקות בראש חוצות כי לידה טבעית היא הרבה יותר טובה- אלו בד"כ נשים שחוות לידה קלה יחסית.

ורק להראות לך כמה מעט אתה יודע על לידה- התינוק פתאום לא הצליח לצאת כי הראש שלו לא היה במצב טוב, אז היו חייבים להביא לי וואקום. אם לא הייתי מחוברת לאפידורל לפני כן, לא יודעת מה הייתי עושה, כי תאמין לי שלידת וואקום בלי אפידורל בלידה ראשונה זה כאבים שכל נשות הלידה הטבעית לא יכולות לדמיין.

היום בעידן של המחשוב והאינטרנט וכל התקשורת הפתוחה - כל אחד יכול לברר על מה שהוא רוצה מכל הכיוונים.

בתור אחת שקשורה קצת למקצוע הרפואה (ותאמין לי האחרונה שרצה לרופא על כל אפצ'י, ולא לוקחת אקמול בכאבי ראש) זה לא כמו שהיה פעם שדברי הרופאים הם קודש קודשים. הרופאים היום חייבים להראות למטופלים את כל מגוון האפשרויות כי אחרת הם יראו טיפשים וחסרי ידע אם תבוא אליהם עם אפשרות פתרון ממקום אחר או מיעוץ עם רופא אחר- העבודה שלהם לגמרי לא פשוטה היום. זה דבר אחד.

דבר שני - נכון שהאידיאלי זה לידה טבעית ושהתינוק יהיה קשור כמה שיותר לאמא ולא יוולד לחדר מואר ומלא רעשים שגורמים לו מתחים שהוא יקח איתו לכל החיים.

 אבל תגיד לי אתה - כמה נשים מתו בעבר בזמן הלידה וכמה היום? בגלל הדרך שהיום נשים יולדות ואם מישהי מסתבכת אז יש דרך להציל אותם מיידית - ע"י לידת ואקום, ניתוח חרום??

כמה תינוקות מתו בזמן לידה ואחריה בעבר וכמה היום? כמה תינוקות שנולדו פגים לא החזיקו מעמד והיום ב"ה יוצאים מזה? בגלל הטכנולוגיות החדשות ולימודי הרפואה וכל התפתחות העולם בנושא יש יותר ויותר "לידות חי" - בשנה. ופחות ופחות מוות של נשים סביב הלידה.

אז נכון שהאידיאל הוא לידה טבעית אבל היום כמעט אף אחת לא מוכנה לקחת את הסיכון וללדת בבית בלי רופא צמוד לאחר שעשתה את כל הבדיקות שאין לה גורמי סיכון ללידה קשה (שזה עוד חלק מהתפתחות הרפואה).

אז יש יתרונות ויש חסרונות ובשאלות של חיים ומוות היתרונות גוברים על החסרונות.

שבוע טוב! ובשורות טובות!

א. לא להילחץ זה לא טוב לכם ולקשר בינכם.

ב. זו המלצה - התשובה שלהם זו המלצה - אתם בקשר ארוך ואתם צריכים להחליט לפני כן מה אתם עושים אם התוצאה אומרת שלא עלינו יש לשניכם גנים שיתכן ויוולדו לכם ילדים עם מומים. יש אפשרות להתיעץ עם רבנים שמבינים. יש מחלות שניתן לגלות בשבועות הראשונים של  ההריון שאז יש שאומרים שניתן להפיל. אתם צריכים לברר על כל מחלה בנפרד. יש לי חברה שיצא עם בחור וכמעט התארסו ואז הם עשו בדיקות גנטיות (לא דור ישרים-אלא בהדסה) כיון שהוא נשא של מחלה גנטית ולאחיו נולד ילד כזה. היא עשתה בדיקה וגילתה שגם היא נשאית. ובעוצמה גדולה הם החליטו שהם לא מתחתנים. (בסוף היא שידכה אותו לחברה טובה וגם זכתה להיתחתן בעצה ואף ללדת ילדה בריאה) 

ג. אתם מחליטים לבד איך יראה העתיד שלכם!

החלטות טובות!

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

[שדרך אגב, מופיע ברשימה בצורה לא מעודכנת - 

ואולי בעיניך תראה עוד יותר מזעזעת: לא "דמי רישום", אלא בנוסף ל"דמי שידוך" (במידה ומצליח) - יש "דמי מנוי" שנתיים עבור הזכות לקבל הצעות.

מתאים לך? תשלם.

לא מתאים לך? אל תשלם.

כל אחד יכול לעשות כראות עיניו.

בעיניך זה נראה סחיטה, בעיני זה נראה התחייבות שלה להקדיש לי זמן.

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

לפני כמה שנים ארגון "באים בטוב" עשה סקר של רווקים ונשואים דת"ל. צילמתי מסך מכאן:

אם אנחנו מסתכלים בצורה סטטיסטית ויבשה, יש 75% סיכוי להכיר את בן\בת הזוג דרך מכרים\ספונטנית.

אפשר להעלות תאוריות למה. אפשר להגיד שדרך חברים\ספונטנית נכיר אנשים ששדכנים לא יחשבו בכלל להציע. הבעיה היא, שאי אפשר לתכנן להכיר ספונטנית - ובמיוחד למי שמבחינה דתית פחות נוח להסתובב במעגלים מסוימים, וגם להישען על מכרים לא מבטיח שיהיו הצעות.

האם יש קשר בין מי שמכיר לנו את הצד השני לבין טיב הקשר?

אם אני מבינה נכון, את אומרת שמי שמכיר יותר טוב, ויודע לדייק יותר - הפוטנציאל הוא יותר גדול.

מצרפת כאן קישור לשרשור מפעם, ובתוכו קישור לשרשור אחר - איך הכרת את שלושת המדוייטים הטובים ביותר שלך:

איך הכרתם את שלושת המדוייטים הכי פחות טובים שלכם? - לקראת נישואין וזוגיות

בקיצור,

אני לא חושבת שדווקא היכרות קרובה וטובה בהכרח מביאה להצעה מדויקת יותר.

אני לא בטוחה שיש פתרון מוצלח לדייק הצעות - זה לא דברים מדידים וכמותניים, ואפילו AI לא עשה מהפכה בתחום.

יצא לי להשתתף בכמה זום-דייטינג. הם מפרסמים שזה AI, אלגוריתם חכם וכו' - כאשר בפועל ההתאמה שם מבוססת על משהו כמו גיל, רמה דתית, מצב משפחתי, גובה ומקום מגורים. ואכן, רוב האנשים היו ממש לא קשורים. אבל היו כאלה שכן, וגם יצאתי איתם.  

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

בוא ניקח בחור ובחורה בני 24.

הבחור עשה הסדר - גיל 23. נשאר שיעור ו - 24. "ראה עולם" במסגרת הצבא. עד כה הוא נמצא במסגרת שמישהו דואג לרווחתו, לכלכלתו וכו'.

הבחורה בזמן הזה יכלה להספיק לעשות ש"ל, מדרשה, תואר ולהתחיל לעבוד. 

ויכול להיות שהכל סבבה וזה, אבל הוא לא עשה את הסוויץ בראש של המוכנות לקחת אחריות על עצמו ועל משפחה, וזה מתבטא בקשר. אבל אם נניח יעברו עוד שנתיים - תכונות הבסיס שלו אותו הדבר, אבל הוא כבר הספיק לחוות קצת יותר את מורכבות החיים, לגבש דעות עצמאיות, לנהל אורח חיים בלי מסגרת ישבתית (האם הוא מקפיד על תפילות? על מניין? על לימוד? מה הוא עושה בשעות הפנאי?).

לגבי המיזם, לא יודעת למה אתה מתכוון ב"אותם אנשים". אותם שדכנים? אותם מועמדים? לפי ההמשך אני מאמינה שהתכוונת לאותם הרווקים. לפי הסקר שציטטתי קודם, רווקים דת"ל בגילאי 25-40 - 80% מהם רשומים לאתרים. האם רוב האנשים הרלוונטיים נמצאים ב-20% האחרים?

בעיני להגיד אף אחד לא רלוונטי ולכן לא אירשם - מכשיל את המיזמים מראש. לא נותן להם סיכוי. המטרה שלי זה שאנשים רלוונטיים ימצאו אותי - ולכן אנסה להצטרף למקומות שבהם נראה לי שיש מישהו פוטנציאלי.

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך