למה אני צריכה הסכם ביני לבין עצמי כדי לא להכאיב לאחרים, כדי לא לצפות יותר מדי מאנשים שאומרים שאפשר לספר אבל בעצם אולי כדאי רק להיפטר?
ולמה דווקא שאני רוצה לקום, אני מרגישה שאני נופלת ושבאלי כ״כ לבכות כנראה גם בךי סיבה ברורה אפילו לי ואיך לבוא ולהסביר למישהו מה יש, מה קורה?
אין זה שאני קולטת כל פעם מחדש שזה מסע , מסע שלי ושל אבא איתי ואיכשהו אני מרגישה לבד, למרות שאני רוצה ללכת איתו יד ביד..







