כי אז נותרו כמה קלישאו שאני מאמינה בהן מתוקף היותי כזו, אבל לא משום סיבה אחרת.

('לכל דבר יש סיבה' נו באמת, אם אין מנהיג תבוני אז למה שתהיה סיבה או

'בסוף זה ישתלם' - למה מי החליט.)

מעניין. לא נתקלתי עדיין באמירה כזו.

א. בכלל בהעברת זכויות, נניח שאני עשיתי מצווה - למה שהזכות הזו תועיל למישהו אחר? (בניגוד לתפילה שהבקשה היא על מי שמתפללים עליו).

ב. אמירת תהילים היא לא תרופה. לא כתוב בשום מקום שיש בקריאת תהילים סגולות גשמיות כל שהן. יותר מזה - כתוב במפורש שיש בזה איסור (אצטט את לשון הרמב''ם "הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה... לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך").

אולי המילים עצמן לא נחשבות, אלו הכוונות שבאות עם המילים

להתפלל במילים אי אפשר יותר מחמש דקות, ותהילים זה פשוט משהו לקרוא ולהתכוון דרכו.

עקרונית. אבל לא זה מה שאנשים מתכוונים היום, לפחות לא רק.

אנשים מאמינים שיש בעצם אמירת התהילים, בלי קשר לתוכן (למשל - פרקים שעוסקים במלוכה וכדו') או לכוונה (הרבה אנשים לא שמים לב בכלל לתוכן, לפעמים אפילו קוראים את המילים לא נכון), סגולות ריפוי והצלחה כללית.

אם אומרים את התהילים בתור תפילה אז אני מסכים - זו פשוט תפילה. 

מסתבר שאני רדיקלית עוד יותר ממך - אני חושב שיש ערך לתהילים אפילו אם אתה לא מבין את המילים ולא מתכוון אליהן עצמן.

זאת הכוונה הבסיסית יותר שמשנה, למשל להתפלל על חבר שירפא.

כל זאת ועוד, כמובן, בגדר דעה של מישהי לא מלומדת שאין לה מקורות או ציטוטים אז היא לא נחשבת הרבה. אבל ככה היא חושבת.

בס"ד

א. I. הרפואה לאחר היא תועלת לך, והראיה שאתה מצטער וקורא תהלים עקב כך ששמעת שהוא בצער. II. זו זכות שלו, כי משהו בו היה הסיבה לך שאתה קראת תהלים כששמעת על צערו. III. אם אתה תופס את העולם כאורגן אחד (סליחה על הקוקיזם), זכיות של כולו מביאות לתיקון של כולו (אבל זה בעצם הכללה והרחבה של I ו-II).

ב. חבל שלא המשכת את ציטוט ההלכה שם, הדברים מכוונים כנגד אמונה בכח מאגי שרירותי של הטקסטים, לא בהגנה מתוקף זכות שבאמירתם.

מצטערת לקטוע את הדיון (המעניין) שלכם אבל איכשהו גיליתי שלא נוח לי הנצלוש בשרשור הספציפי הזה.

עמכם הסליחה.

הלוואי ואמן.

ואנחנו אכן צריכות לדבר פעם

(זה לגמרי הדדי)

מחנכים אותנו שמגיע לנו פיצוי.

אולי זה בית הספר - היו לכם מבחנים קשים? הנה יום חופש. 

אולי זה ההורים - אתה חולה? מיטה עם סרט ונשנוש וקוצי מוצי נשיקות.

אולי זה הביטוח לאומי שמעניק אחוזי נכות ושאר אחוזי מסכנות (שזה בעצם להחזיר לנו את הכסף של עצמנו אבל זה עניין אחר)

אבל האמת?

אין פיצויים. אין.

רע לך? עני לך? בודד לך? תסבול.

תסבול מזה ותסבול גם מכל ההשלכות והקשיים הנלווים.

וככל שיש לך פחות יהיה לך עוד פחות, כי אם אין לך את המשאבים הבסיסיים לא תוכל לרכוש את אלו שבעקבותיהם.

ואפילו אין מי שיאחל בהצלחה.

את החתימה.

חדיש חדש ומחודש

יש לך המון מה להפסיד גם אם כרגע המצב בעייתי

בכל תחום החל מתעשיה כללה התפתחות אישית וכדומה

התנועה היא מחזורית בסוף עליה יש ירידה ובסוף ירידה יש עליה

כרגע המצב פחות מפרגן כל עוד תנסי המצב ישתנה

אולי די כבר עם לנחם אנשים?

שונאת להיות המבוגר האחראי.

שייך לחורף בדרך כלל

ועדיין הוא הגיע אלי

קורא לאונרד כהן בתרגום ישן

דפים צהובים מחוספסים למגע

גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת

במחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה

ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר.

סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות

בטח לאבא יש יום הולדת

ריח של דיסוננס כבד.

פתאום מצאתי אותו

שלפתי ממעמקי התהום חוברת שלא הרגישה מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה

הקדשה ממאה אחרת בפתיחה

שמות ויחסים אחרים

רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות

אינטימיות שדעכה

כמו כולנו

התלהבתי קניתי

עוד פנינה שלא יוציאו יותר

אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר

איזה תרגום גרוע

גרוע זו מילה עדינה מאוד

כמה פרשנות

כמה היבריס

להרהיב עוז, לגעת

לשלוח יד ועט

למילים של כהן

לפיסוק

במה הוא לא נגע?

היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם

איך לא לעבוד

ללמוד מה זו עבודה גרועה

ועדין יש שם משהו ברגע הזה

מסתכל עליה עכשיו והיא מעלה בי חיוך

קשה לסרב לשלוח יד

לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול

לצלול בלי חמצן עד שנחנקים תוך רגע.

הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן

סוגר את החוברת

מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד

הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה

מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות

הן צעירות וחזקות יותר

יפות יותר, ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו

עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות

לטעום מקומות רחוקים שהיו

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם