מאוד חשוב!
מאמר פורסם @אתר כיפה
אל תדפיס פסוק על חולצה
הרב שלמה אבינר
אל תדפיס פסוק על חולצה, לא חולצה של איש וקל וחומר של אשה,לא של ילד ולא של ילדה. לא פסוק ולא חצי פסוק, לא פסוק עם שם ד' ולא פסוק בלי שם ד', אפילו שלוש מילים. זה אסור. כך נפסק.
כמובן זה לא נפסק לגבי חולצה, כי אף אחד לא חשב לשאול שאלה כזאת בדורות קדמונים, כי גם ילד הבין שאין זה שייך, אך שאלו אם מותר לרקום פסוק על טלית. ועל זה השיב הרמב"ם שאסור בגלל שתי סיבות שכל אחת מספקת. א. כתוב בגמרא שאסור לכתוב פסוק בודד, אלא אם כבר יש לכתוב כל התורה כולה (גיטין ס א). אבל בשביל ילד שהולך לבית ספר ואי אפשר למסור לו ספר תורה שלם, התירו גם פסוק משום עת לעשות לד'. אך בטלית אין בזה שום עת לעשות לד', והטלית ממלא תפקידו נאמנה גם בלי שום פסוק רקום. קל וחומר בימינו שחולצה ממלאה תפקידה כראוי בלי פסוק. ב.נימוק שני, כותב הרמב"ם: הנוהג כן מפקיר פסוק, מביא אותו לידי זלזול. "איך נפקיר פסוקי תורה, שנכתבו בקדושה, שנכתבו מפי הגבורה, לאלו הטינופות והזלזולים" (שו"ת הרמב"ם רסח). וזה נפסק בשולחן ערוך "אסור לרקום פסוק בטלית" (שו"ע יו"ד רפג ד). והנימוקים מובאים שם בפירוט בש"ך ובט"ז.
כלומר, לענייננו, הלובש חולצה כזאת איני יכול להיכנס לשירותים או למקלחת בלי לכסותו, ואין זה מציאותי. יש אומרים שצריך שני כיסויים ויש אומרים שדי בכיסוי אחד, וכן אפשר להקל (עיין מ"ב שלד נב ופס"ת מד ג) אבל בלי כיסוי,אסור.
וש עוד בעיה. כידוע אסור להתפלל מול כל מיני ציורים וכיתובים כי זה מפריע לכוונה. לכן הנכנס להתפלל לבית כנסת עם חולצה כזו, או המתפלל בכל מקום אחר, יצטרך לעמוד מאחורי כולם, וגם זה לא מציאותי.
כמובן, הבעיה של כניסה לשירותים גם קיימת לגבי צמיד או טבעת או מדליון. וכן ביחס להזמנות לחתונה, שרובן ילכו לפח.
לכן הטוען שזה קידוש השם לכתוב פסוקים על ימין ועל שמאל - לא כן, להיפך, זה חילול השם, כי הפסוקים מתבזים . הגמרא מספרת שאחרי נצחון החשמונאים, היינו כל כך שמחים שנצחנו בקרב ושיש לנו מלך, שהיינו כותבים על השטרות: שנה זו, לפלוני המלך כהן לאל עליון. לכן חכמים לחמו נגד זה, בגלל המילה "אל", וכאשר הצליחו לבטל מנהג זה, באותו יום קבוע חג כל שנה ושנה (ראש השנה יח. שו"ת אגרות משה יו"ד ב קלה. שו"ת שאילת שלמה ד רלג, רלה).
כמובן לא רק פסוקים אין לכתוב, אלא גם דברי תורה של תורה שבעל פה, גמרא, ראשונים ואחרונים, כי גם להם יש קדושה.
רק לדבר אחד יש מקילים, והוא אם כותבים פסוק לא לשם פסוק, אלא בתור מליצה לדבר של חול. למשל על חולצה של חייל: לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואין הכוונה לקדוש ברוך הוא אלא לחייל (ועיין תוס' גיטין ו ב). וגם בזה יש מחמירים.
לא ברור מי המציא את המנהג החדש הזה לכתוב פסוק על חולצה. אין בזה שום יראת שמים. לגדולי עולם, היתה יותר יראת שמים מאתנו פי מיליון, והם לא כתבו פסוקים על בגדיהם, אלא על מוחם ועל לבם ועל מידותיהם ועל מעשיהם.
אגב, יש אומרים שיש גם בעיה לזרוק חולצה כזאת לכביסה עם כל הבגדים המלוכלכים והמסריחים. ולפעמים החולצה עצמה מלוכלכת ומסריחה.
וכנראה שאופנה חדשה זו נובעת מנטיה שהולכת ומתפשטת, לשאוף לעשות רושם כלפי חוץ ולהפגין מראה קדושה בצורה של הצגה חיצונית.
לכן מי שיש לו חולצה כזו, יגזור את הפסוק וישים בגניזה, ואת החולצה עצמה אפשר להקל לזרוק לפח.
וייכתב דבר ד' על ליבו.
מאמר פורסם @אתר כיפה
אל תדפיס פסוק על חולצה
הרב שלמה אבינר
אל תדפיס פסוק על חולצה, לא חולצה של איש וקל וחומר של אשה,לא של ילד ולא של ילדה. לא פסוק ולא חצי פסוק, לא פסוק עם שם ד' ולא פסוק בלי שם ד', אפילו שלוש מילים. זה אסור. כך נפסק.
כמובן זה לא נפסק לגבי חולצה, כי אף אחד לא חשב לשאול שאלה כזאת בדורות קדמונים, כי גם ילד הבין שאין זה שייך, אך שאלו אם מותר לרקום פסוק על טלית. ועל זה השיב הרמב"ם שאסור בגלל שתי סיבות שכל אחת מספקת. א. כתוב בגמרא שאסור לכתוב פסוק בודד, אלא אם כבר יש לכתוב כל התורה כולה (גיטין ס א). אבל בשביל ילד שהולך לבית ספר ואי אפשר למסור לו ספר תורה שלם, התירו גם פסוק משום עת לעשות לד'. אך בטלית אין בזה שום עת לעשות לד', והטלית ממלא תפקידו נאמנה גם בלי שום פסוק רקום. קל וחומר בימינו שחולצה ממלאה תפקידה כראוי בלי פסוק. ב.נימוק שני, כותב הרמב"ם: הנוהג כן מפקיר פסוק, מביא אותו לידי זלזול. "איך נפקיר פסוקי תורה, שנכתבו בקדושה, שנכתבו מפי הגבורה, לאלו הטינופות והזלזולים" (שו"ת הרמב"ם רסח). וזה נפסק בשולחן ערוך "אסור לרקום פסוק בטלית" (שו"ע יו"ד רפג ד). והנימוקים מובאים שם בפירוט בש"ך ובט"ז.
כלומר, לענייננו, הלובש חולצה כזאת איני יכול להיכנס לשירותים או למקלחת בלי לכסותו, ואין זה מציאותי. יש אומרים שצריך שני כיסויים ויש אומרים שדי בכיסוי אחד, וכן אפשר להקל (עיין מ"ב שלד נב ופס"ת מד ג) אבל בלי כיסוי,אסור.
וש עוד בעיה. כידוע אסור להתפלל מול כל מיני ציורים וכיתובים כי זה מפריע לכוונה. לכן הנכנס להתפלל לבית כנסת עם חולצה כזו, או המתפלל בכל מקום אחר, יצטרך לעמוד מאחורי כולם, וגם זה לא מציאותי.
כמובן, הבעיה של כניסה לשירותים גם קיימת לגבי צמיד או טבעת או מדליון. וכן ביחס להזמנות לחתונה, שרובן ילכו לפח.
לכן הטוען שזה קידוש השם לכתוב פסוקים על ימין ועל שמאל - לא כן, להיפך, זה חילול השם, כי הפסוקים מתבזים . הגמרא מספרת שאחרי נצחון החשמונאים, היינו כל כך שמחים שנצחנו בקרב ושיש לנו מלך, שהיינו כותבים על השטרות: שנה זו, לפלוני המלך כהן לאל עליון. לכן חכמים לחמו נגד זה, בגלל המילה "אל", וכאשר הצליחו לבטל מנהג זה, באותו יום קבוע חג כל שנה ושנה (ראש השנה יח. שו"ת אגרות משה יו"ד ב קלה. שו"ת שאילת שלמה ד רלג, רלה).
כמובן לא רק פסוקים אין לכתוב, אלא גם דברי תורה של תורה שבעל פה, גמרא, ראשונים ואחרונים, כי גם להם יש קדושה.
רק לדבר אחד יש מקילים, והוא אם כותבים פסוק לא לשם פסוק, אלא בתור מליצה לדבר של חול. למשל על חולצה של חייל: לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואין הכוונה לקדוש ברוך הוא אלא לחייל (ועיין תוס' גיטין ו ב). וגם בזה יש מחמירים.
לא ברור מי המציא את המנהג החדש הזה לכתוב פסוק על חולצה. אין בזה שום יראת שמים. לגדולי עולם, היתה יותר יראת שמים מאתנו פי מיליון, והם לא כתבו פסוקים על בגדיהם, אלא על מוחם ועל לבם ועל מידותיהם ועל מעשיהם.
אגב, יש אומרים שיש גם בעיה לזרוק חולצה כזאת לכביסה עם כל הבגדים המלוכלכים והמסריחים. ולפעמים החולצה עצמה מלוכלכת ומסריחה.
וכנראה שאופנה חדשה זו נובעת מנטיה שהולכת ומתפשטת, לשאוף לעשות רושם כלפי חוץ ולהפגין מראה קדושה בצורה של הצגה חיצונית.
לכן מי שיש לו חולצה כזו, יגזור את הפסוק וישים בגניזה, ואת החולצה עצמה אפשר להקל לזרוק לפח.
וייכתב דבר ד' על ליבו.
