בעבודת השם צריך גם וגם.

לי כל החיים היה גם וגם, ז"א גם הפן של השכל היה חזק- ידעתי שיש אלוקים ושצריך לקיים מצוות, וגם הצד של הרגש- הרגשת הקרבה לאלוקים שלי. שאוהב אותי ורוצה בי תמיד.

במשך השנים הרגש התקהה ונעלם, כך שאני יכולה להגיד שבלי רגש עבודת השם היא ריקה לחלוטין ולא מחזיקה מעמד...

מצד שני אני גם יכולה להבין שבלי שכל, בלי ברור נכון ואמיתי, ידיעה שכלית, עבודת השם היא לא מבוססת ועלולה להתנדנד...

מקוה שהבנתם משו... זה קצת מבולגן...

גם לאנשים שנולדו דתיים יש רגעים של התעלות רוחנית, ויש רגעים של "יובש".

בכל מקרה, לעניות דעתי אם הרגש הוא רק אמצעי, אז הוא טוב וחיובי.

ברגע שהרגש הוא המטרה, ובשבילו אנשים "מתחברים" ליהדות, אז זה באמת יהיה זמני ולא כ"כ אמיתי.

ידיעה = שכל.
לב = רגש.

התורה אומרת לנו את הדרך שאנו צריכים להלך בה!
להבין בשכל , ו...להכניס לרגש!
לדעת [בברור!!] את היהדות - ו...לחיות אותה > להרגיש אותה!

כל אדם שיש לו רק אחד מין השתיים הללו -
הוא חסר.
אבל > כמובן שעדיף אדם עם משו וחסר , מאשר אדם בלי כלום.
כמו ש - "מתוך שלא לשמה - בא לשמה" - כך כנראה - "מתוך הרגש -
[מי יודע , אולי] תבוא הידיעה"

אך כמובן - לכתחילה , ו...זה פסוק מפורש בתורה - משואה פשוטה >
שכל + רגש = עבודת ה' השלימה!
מכאן - אפשר לשחק במשואה , כמו:
שכל = רגש - עבודת ה' השלימה.

שנזכה בעז"ה ל - "ומלאה הארץ דעה את ה'" -
בד בבד עם "וטהר לבנו לעבדך באמת".
בשורות טובות!

בס"ד

התבודדות כשלעצמה זה טוב, אבל לא אם זה בא על חשבון מצוות.

רגש שאין לו בסיס לעמוד עליו נמצא בסרטים הקיצ'יים שאנחנו רואים,בספרים, במוזיקה החילונית. זה רגש שמומצא בשביל האומנות והוא לא מבטא אירוע אמיתי- קיומי שמתרחש ברגע יצירתו.

לעומת זאת מה שאתה קורא רגש (שאגב זה בכלל לא מדויק וזה רק נדמה כך למי שמסתכל מבחוץ בהסתכלות שטחית וזולה) זה ביטוי, והרבה יותר מכך - עצם החיים האמייתים. החיים שכל דבר בהם נמדד רק על פי יחסו לנשמה ולאלוהות. ר' נחמן ור' שלמה קוראים לנו להיות מכוונים סוף סוף לעניין האמיתי שלנו. ברגע שאתה באמת עם האלוהים אז הכל חי ומאיר מכל הבחינות. גם מבחינת ההרגשה וגם מבחינת הדעת והאמת.

מי שיתבונן בצורה אמיתית בתורת ר' נחמן ויעיין קצת בפנימיות הדברים, יבין למה שאלתך בכלל לא קשורה למציאות.

ה' יברך אותך, ויאיר לך מלא- מלא אור, שמחה ועונג אמיתי

אני מסכים שמן הסתם יש עומק בדברי רבי נחמן (לא מכיר את העומק ואף פעם לא הצלחתי לראות אותו.).

אתה באמת חושב שאם היה נכרי בא היום להלל ואומר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה על רגל אחת הוא היה אומר לו "תגיד כל יום תיקון הכללי, תידבק ברבי נחמן, אמור נ נח זו היא כל התורה כולה ואת השאר אתה אפילו לא צריך לגמור"?

יש לי תחושה שלא.. יש תורה מעבר לרגש להתנדנד בקבלת שבת קרליבך זה יפה וחשוב אבל זה לא מה שיביא אותך לדבקות אמיתית בקב"ה, הדור שלנו מחפש יותר מידי קיצורי דרך עבודת ה' דורשת עבודה.

"יש כפירה שהיא כהודאה, ויש הודעה שהיא ככפירה. כיצד, מודה האדם שהתורה היא מן השמים, אבל אותם השמים מצטיירים אצלו בצורות כל כך משונות עד שלא נשאר מן האמונה האמיתית מאומה." (הראי"ה)

בלתי אפשרי לשפוט. כי אף פעם לא עמדתי במקום שלהם.

אבל לדעתי אפשרי להתקרב לה' ע"י התבודדות ולאט לאט להתחיל לקיים את כל המצוות.

בדר"כ המצב שתארת הוא מצב ביניים. ואם זה מצב תמידי אז טוב שלפחות את הקשר הזה אם הקב"ה יש. לדעתי זה עדיף מכלום.

בס"ד

הרב הרוש שליט"א מציב תנאי קבלה אחד בלבד לישיבתו: שעה התבודדות כל יום. וזה עובד. בנאדם שעשה עבירות במשך היום, ויתבודד על זה כמו שצריך, לא ימשיך עם העבירות, הרי בערב הוא הולך לספר הכל לרבש"ע...

השאלה היתה על אדם כזה. ברור שהאידאל הוא לקיים את כל המצוות, אבל התבודדות זה דבר חשוב שמקרה הרבה אנשים לאבינו שבשמיים...

חושב שהוא צדיק? זה דבר מעולה. כל יהודי צדיק. אם זה גורם לו להתגאות זה רע. אבל להרגיש טוב כשאתה עושה מעשה חיובי זה דבר מעולה...

-------------

נשמה ישראלית- ברוך השב....

בס"ד

עם כל הערכה לפורום, זה לא נראה לי המקום המתאים לדון בנושאים קבליים, אבל לעצם העניין:

תורת הקבלה והחסידות שאחריה לא עוסקת ברבש"ע עצמו אלא במעשיו- מידותיו. ז"א ה"פעולות" שהוא עושה. מה שנקרא "ספירות".

אני מעדיף בבקשה לא לפתוח את זה לדיון.

כי בלי הרגש מה ידליק את הניצוץ מה לעשות שהיום ללא ברסלב וכד' היהדות ניראת קצת יבשה לעומת תרבות המערב ולכן יש את כל הרגש כדי למשוך אנשים כמו כל הסיפורים של ראש יהודי אנשים צריכים את הרעש והשמחה כדי להתחבר ליהדות  ואח"כ יבררו בצורה הגיונית את ענין היהדות  אבל ברור שמי שפועל רק על פי הרגש הוא לא יציב

אם התורה מעניינת - היא לא יבשה. כל אחד צריך למצוא את הכיוון שלו בתורה, כך שהיא תהיה מעניינת.

אבל להפוך את התורה לדבר די שטחי יחסית למה שבאמת יש בה - לשמחה ולהתבודדות, זה קצת בזיון. זה כל מה שיש בה? זה כל העומק? זאת כל החוכמה?

צריך "רטיבות" במידה.

ויש פתרון יותר טוב - לימוד אמונה עושה את לימוד התורה לחוויתי ועמוק, ובנה השקפת עולם מוצקה יותר שלא נשברת מכל משבר...

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות