ופתאום מגלים שנשים מקבלים את זה ממש בהבנה ובשמחה..

בהצלחה

איתן והן מחלקות. מידי פעם מחלקים אחד כדי להתרגל.

מפרסמים על נרות שבת במדיה. בוואצאפ וכזה

ועוד רעיונות יצירתיים כאלו

בישבילו?זה קשה אבל תתאמצי לכבוד ה'

מומלץ עם עוד מישהו

אני זוכרת שכל פעם שהיו עושים מבצע שצריך לחלק נש"ק (חבר'ה אל תיבהלו, זה ר"ת של נרות שבת קודש..) ובנות אמרו שהן מתביישות פשוט אמרו להן ש"קצת אומץ. תתחילי וזה יבוא לך בכייף.." ממליצה לך ככה.... רק חשוב קודם שתכיני את עצמך לכל התשובות. כן, יהיו שיגידו לך לא..

ואם הקטע של הבקשה הוא מה שקשה לך- תתאמני על זה בבית... תגידי לחלק שיגידו לך לא, לדעתי זה גם יכול לעזור.

יש מכתב של הרבי שהוא כותב לחשוב כאילו זה מצב של רעב בארץ, במצב כזה ברור שהיית בחלקת אוכל לאנשים שעוד רגע מתים מרעב, ולא היית חושבת בכלל על התלבטויות של בושה ופאדיחות.

ככה אנחנו אמורים להרגיש עם המבצעים. יש רעב רוחני בעולם, ולכן אין לנו עכשיו את הזכות לעמוד בצד ולא לעזור למי שעוד רגע גווע ברעב.

וחוץ מזה, תדעי שלאף אחד זה לא קל. אחת הדרישות הקשות של הרבי מאיתנו. אבל אין מה לעשות, לפעמים צריך  לעצום עיניים ולקפוץ למים למרות שזה מרתיע. בדרך כלל רק מרוויחים מזה.

בתור אחת לא חבדניקית ממש חשוב לי להגיד לך עד כמה אני מעריכה את כל הבחורים שמניחים תפילין

והבנות שמחלקות נשק! שתדעי שאתם עשים מלאכת קודש ומקרבים את עם ישראל לקב"ה. אשרייכם!

בס"ד

"אולי זה מתאים לסוג אנשים מסויים.."- זה היה גם מה שאני חשבתי לעצמי. והתשובה שלי הייתה שבטח לא לי...

לא יכולתי לחשוב על עצמי מסתובבת ברחובות ומחזרת אחרי נשים.

בנוסף, היו לי שאלות "כפירה" על העניין- אולי נשים סתם לוקחות במקום לקנות בעצמן? אולי הן לוקחות רק כי לא נעים להן? 

התשובה לכל השאלות הייתה- הרבי. הרבי אמר, אז עושים. (במקרה שלי זה די רדף אותי מכל כיוון בחיי עד שבסיעתא דישמיא לא נותר לי אלא לצאת ולחלק... אשמח לספר באופן אישי איך נראתה הפעם הראשונה שלי )

טוב, זה יותר עמוק וכולל עוד לבטים פנימיים שהתעוררו כל פעם מחדש.

נקודות שמאד מסייעות לי אישית-

1. אני שליחה של הרבי, למי הנרות יגיעו? למי שהרבי שולח!

2. "מסירות נפש"- הנפש הבהמית מלאה תירוצים ושאלות, מלאה רגשות כמו מבוכה, פחד שיכעסו עליה, כבדות, אי חשק, תחושה ש...רק השבוע לא... וכאן זה הזמן למסור את הנפש. "אני מוכנה להביך את עצמי"/ "אני מוכנה לחלק גם כשאני עייפה" וכו'. כל אחת יודעת את נפשה...

3. גם אם לכל הנשים יש נרות בבית, זה כל כך מתוק וכיף לקבל צ'ופר לשבת. ואפילו יש בזה מעין קבלת שבת ברחוב, תזכורת שהנה מגיעה השבת... (לפעמים יש לי תחושה שנשים מקבלות את הנרות כאילו הרבי חשב עליהן ספציפית כששלח אותי...)

וסיפור לקינוח-

פעם כשחילקתי נש"ק, נכנסתי לחנות פגשתי הרבה נשים שסירבו לקבל אחת אחרי השניה, שכבר רציתי לעצור ולחזור הביתה. ואז הלכתי עוד קצת ברחוב ופתאום עברה ילדה (איכשהו תמיד יותר קל לי איתן...), אז חילקתי לה, ואז לעוד מישהי ועוד... ואז ראיתי אישה ממוצא רוסי, בשנות השישים לחייה, יוצאת/ נכנסת לרכב שלה, לא נראתה לי יהודיה במיוחד (באזור שמחלקת יש הרבה כאלו), היססתי, אבל ניגשתי. לא זוכרת במדוייק את מילותיה, אבל שאלה אותי משהו כמו- מה זה? מה עושים עם זה? זה מחב"ד? וסיפרה בהתרגשות שאמא שלה ממשפחת שניאורסון- בת דודה של הרבי! הרגשתי שהרבי שלח לה את זה באופן אישי...

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.