הסיבה השלישית זה שעם חבר אי אפשר לבנות את עצמנו בצורה הנכונה

וזה הורס את האישיות... את כאילו לא יכולה להכיר את עצמך בלעדיו ואז יש תכונות שאת לא מפתחת בך

שאתם נבנים יחד, כמו צמח-מטפס על גדר. ובגלל שאף אחד מכם לא עומד בפני עצמו, הנפילה שאחרי הפרידה קשה הרבה יותר. נוצרת תלות לא בריאה (וממילא קשר כזה ברבות הזמן דוחק את אחד הצדדים עד לפרידה).

מאחל לך לא ללמוד את זה מניסיון.

לא זוכרת מאיפה שמעתי אבל נכון תמיד נותנים תירוצים כאלה ואחרים של "הוא מצמיח אותי"

"הוא עוזר לי בבניית האישיות" וכו' וכו' 

אז זה יוצר תלות רגשית ועמוקה המון פעמים, ויוצא שלא את זאת שבנית בעשר אצבעותייך את אישיותך ועולמך הפנימי, וכשתבואי אפילו לפני בעלך לעתיד בעז"ה עם אישיות שבחור אחר בנה חלקית איתך,  זה יהיה לא בריא ומבחינתך גם לא כדאי...

ואם הם יפרדו לאט לאט ירד הגעגוע.. אני חושב שהקשר יוצר יותר בעיות.. אם אפשר לחנך שלא יהיה קשר זה עדיף במצב שזה לא יעבוד צריך לחנך איך לעשות את זה נכון אבל זה רק בדיעבד..  

ושורש הבעיה זה מה שכתבת בסוגריים באמת הגיע הזמן להפריד את החברה!!!! 

נגיעה זה לא האיסור היחיד..   אם זה לצורך חתונה אפשר וצריך לעשות את זה בצורה טהורה וכשרה (דבר שכמעט בלתי אפשרי בגיל הזה..) ובלי להימרח יותר מדי.. להכיר בגיל 16 ואז להימרח עד שיהיה אפשר להתחתן זה לא לצורך חתונה!! ועובדה שאין אף רב שמתיר את זה..

לא!! צריך לתקן את המצב של היום!! אני אישית לא בחברה מעורבת!! זה אפשרי והגיע הזמן לעבוד על זה!! אני מסכים שאם מישהו לא יכול לעמוד בזה "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".. אז צריך לעזור לו לעשות את זה נכון..

אלא אם הוא ממש בן אדם חזק שמצליח לשלוט בעצמו.. אבל נדיר לדעתי

אבל אני מבין קצת את ההגיון למה אסור..

אם לא עושים דברים שלא שייכים ביחד

כשיוצאים לצורך חתונה זה נעשה אחרי גיל ההתבגרות

כשיוצאים בתיכון, בגיל צעיר, אז הכוחות מופנים לכיוון החבר/ה במקום שיופנו לבניית האישות וכו'

בגיל ההתבגרות זה הזמן לבנות את עצמך מכל הבחינות

אחרי תיכון, זה משהו אחר- את בנויה יותר, יודעת מה את רוצה מעצמך..

אבל גם גיל 18 זה מאד מוקדם לצאת..

שבקשר לפני חתונה אתה בא בראש הזה, לבדוק אם הוא הבן אדם שאיתו אני יוכל לחיות, וכשאתה בראש של זה ובודק את כל הדברים לפי זה, הפרידה היא פחות מורכבת, זאת פרידה שהתבשלה בכל שלב של הקשר.

לעומת זאת בגיל 16 ממש לא ניגשים לקשר בראש כזה, זה ראש של יש פה בן אדם שאני כנראה אוהבת אותו (ורוב הפעמים בגיל הזה זה לא באמת) ובאלי להיות איתו, וכיף לי. ואז נסחפים עם כל הרגשות, לא בודקים מספיק, לא בוחנים מספיק, וכשהפרידה באה היא הרבה יותר פתאומית, כואבת ומסורבלת.

בגילאים האלו הנפש עודנה מתפתח ומשתנה ללא הרף.ללא הרף! 

נכון,זה קשה להפרד אחרי שקשר נוצר. אבל כמה שזה טוב וחשוב[גם מבחינה אישית]...זה לא יתואר.

נכון שיש הרהורים וגעגועים(דבר בעייתי שגובל באיסור)-קוראים לזה יצר הרע וצריך מחובתנו כיהודים להתגבר עליו!

בכללי,לאחר כמה שנים של "הפרדה",קשר שיחודש יהיה עמוק יותר,רציני יותר,חזק יותר,רוחני יותר. או שהקשר יתנתק,כיוון שהדרכים הובילו את האיש/ה לפי טבעם ונוצר אדם שרוב הפעמים שונה למי שהיה פעם.

לסיכום-הפרידה מוכרחת מדין הלכתי,נפשי,רוחני ומעשי.

זוג שהם חברים מגיל 16 הם נבנים ביחד וגדלים ביחד בגיל הכי משמעותי מבחינת בניית האישיות,

בגיל שבו מבררים את האישיות את הדרך שאתה רוצה לחיות בה וכ'ו..

אז בעצם הוא בונה את האישיות שלו והדרך שלו לפי חברתו

והיא בונה את האישיות שלה ואת הדרך שבה היא תרצה לחיות לפי חבר שלה..

ואז אם בסופו של דבר אם הם יפרדו ולא יתחתנו (מה שהגיוני מאוד שיקרה.. בכל זאת גיל 16..)

אז זה יהיה הרבה יותר קשה מאשר זוג שמכירים בגיל שבו הם כבר בנויים וסגורים על עצמם.

אם יש נער ונערה בני 16 וזה לצורך חתונה, אז מתי הם כבר יתחנו? מינימום גיל 18.

אז זה שנתיים חברות לפחות, וזה ממש ממש קשה לשמור נגיעה כשחברים.

שנה זה כבר סבבה, כי זה זמן קצר..

זה מה שאני חושבת

את מוזמנת לקרוא בפורום לנ"ו שפרידות ממש לא כיף, וזה שבחיים יש קשיים לא אומר שצריך לסדר לנו כאלה. אם הייתה אפשרות לעקוף את התהליך הזה, היינו עושים אותו, אבל אין ברירה.

בגיל 16, לעומת זאת, יש לכם המון ברירות, ותתפלאו, גם המון כוחות נפש לעמוד בהן. זה שמבחינתם הם רוצים להתחתן לא אומר כלום. מגיל 16 עד שבאמת אפשר להתחתן לוקח המון זמן, ובזמן הזה אתם יכולים להשתנות מהקצה אל הקצה. חוץ מזה שלמשוך קשר זה הדבר הכי גרוע בעולם (גם כאן את מוזמנת ללמוד מהניסיון של חברי פורום לנ"ו). כל מה שאני אומר זו לא תיאוריה, בפועל - זה מה שקורה. מיעוט מה"זוגות" בתיכון מתחתנים, ומיעוט קטן יותר ממליץ על מהלך כזה. את שנות הנעורים תמלאי בבניין הנפשי שלך, וממילא תבואי לחיי הנישואין מוכנה יותר.

לא הייתה לי חברה כשהייתי נער, בדיעבד חברים (שהיו להם) מתחרטים ומודים שהרווחתי.

לדבר שיחות נפש בהשתפכות הנשמה (כנהוג...) זה גם אסור הלכתית.

כמה שאתם דוסים, אין אפוטרופוס לעריות, אל תשחקו ברגשות וביצרים!

בברכת בעתו ובזמנו,

בהצלחה. 

(מצטער שזה נשמע עצבני ותוקפני, זה לא. פשוט אין לי הרבה זמן לנסח עכשיו).

קשרים אחרי קשרים שוחקים את הרגשות הבריאים ובסוף גם את המוסריות.

קצר ולעניין.

קשר מגיל 16 הוא לא קצר ותכליתי.

על דברים...

א.  יש עוד דברים חוץ משמירת נגיעה- שגם אותה קשה לשמור בזמן הזה. יש חשש של מחשבות אסורות וכו'..

ב. אם זה באמת החצי השני שלך- אז הקב:"ה יזמן לך אותה בעיתו ובזמנו כשתהיה מוכן לזה... (אח שלי פגש מישי בשישית, הם לא היו כ"כ בקשר- והיום הקב"ה זימן להם להיפגש וב"ה הם התחתנו...)

ג. קשה להתרכז בעצמך כשיש לך מערכת יחסיםם עם מישהי... ובכדי שתוכלו להקים בית נאמן בישראל- צריך שכל אחד יעבוד על עצמו יתקדם, יפתח וישלים את החצי שלו. ובכך תהיו שלמים....

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות