תפילת יום הולדת  

מילים: תרצה אתר

לחן: משה וילנסקי

אלוהים שלי אשר מאחורי הברוש, 

זה שברוח לרגע נרעד, 

אלוהים שלי, השעה שלוש, 

יום שני, שנת שבעים ואחת... 

ולי יש היום יום הולדת, 

תל אביב, השעה שלוש, 

לא בכל יום אני נולדת, 

ולא בכל יום אתה מאחורי הברוש. 

עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות, 

אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות, 

אלוהי השמשות והירחים, 

אלוהי המתנות והפרחים, 

עשה שיזכור השנה, 

עשה שיביא מתנה. 

אלוהים שלי, אשר מאחורי הברוש, 

זה שברוח הרכין את ראשו, 

חמישה במאי, השעה שלוש,  יום שני...

מה אכפת לך, מה אכפת לך אם הוא יבוא?... 

הן יש לי היום יום הולדת, 

בשנה שעברה הוא שכח, 

וגם בשנה שלפני שעברה  לא זכר,

תמיד הוא מבולבל כל כך. 

עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות, 

אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות, 

אלוהי השמשות והירחים, 

אלוהי המתנות והפרחים, 

עשה שיזכור השנה,  עשה שיביא מתנה. 

אלוהים שלי, אשר מאחורי הברוש, 

זה שהרכין את ראשו אל ראשי, 

אלוהים שלי, כבר אחרי שלוש, 

ואצלי זה כבר קצת אחרי שלושים... 

טוב, אז יש לי היום יום הולדת - 

טוב, אז מה אם הוא שכח, אז מה יש? 

בכל שתי דקות אישה נולדת, 

בכל שתי דקות נולד איש טיפש. 

לא צריך שום ניסים, אלוהים גדול, 

הוא פשוט שכחן, הוא שוכח הכל. 

אלוהי השמשות והירחים, 

אלוהי,  אלוהי השוכחים - 

אז מה אם חלפה עוד שנה? 

בגלל זה מוכרחים מתנה?... 

להגיד לו מה את מצפה.

לא לצפות ל"אירוע". לא יודע איך עושים את זה, אז לא עושה כלום..

תגידי  לו מפורש: מה שא ני רוצה, זה שביום הולדת תזכור, ותגיד לי מזל טוב מהלב, שאתה שמח שאני נמצאת - וגם.. תביא לי מתנה כלשהי, שארגיש שאתה שמח בי רוצה לשמח אותי. זהו.

יום נישואין, לזכור להגיד מזל טוב, מצד שנינו. ששמחים שהתחתננו.

אם הדברים בהירים, ולא "מוגזמים" - אולי יוכל לבטא את המרובה במעט. לפעמים, יתכן שמי שחושב שמצפים להרבה ואינו יודע מה עושים עם זה, לא עושה כלום, שמא זה לא יספק.

[וטו באב, לא שייך לחלוטין. זה מימים שמי שלא היה נשוי היה נפנה לשם, כדי למצוא כלה. מי שכבר התחתן, כבר לא  צריך את זה... וכיום, גם מי שלא נשוי לא. זה נשאר יום שלא אומרים בו תחנון, בגלל כמה דברים טובים שקרו בו, ושהיה בעבר יו"ט לישראל. אין כל ענין "להמציא" מעבר למה שהמשנה והגמרא אומרות על זה..]

מזל טוב לאשתי היקרה ליום הולדתה. לא לשכוח לברך אותה ולקנות לה מתנה..  אולי אם יראה זאת הרבה מראש יעשה משהו

אל תתביישי לתזכר אותו שבקרוב יש לך יומהולדת ואת רוצה לצאת/לחגוג ועוד.. ואף תשאלי אם ולמתי להזמין לכם מקומות בין אם למסעדה או כל בילוי אחר רק של שניכם. לפעמים צריך פשוט להגיש את זה עד הסוף.. 

המון מזל טוב

מבינה, מזדהה ומהמקום הזה אומרת לך בחום - צאי מזה! הוא לא בנוי לזה, גדול עליו, ככל שהוא מרגיש את הצפיות שלך יותר ככה הוא יותר מרגיש חנוק ולא יודע מה לעשות עם זה. זה פשוט לא בשבילו.

תכנני את את היומולדת שלך, תני לו הדרכה מפורטת אם את רוצה שיעשה משהו. למשל תאמרי לו - ביום X יש לי יומולדת אני רוצה ש"תפתיע" אותי עם פרחים ושוקולד ונצא למסעדה. או מה שבא לך.. 

אבל באמת שהעניין הוא הזיכרון, יש לי מחנק בגרון ובא לי לבכות רק מלחשוב שאני צריכה להזכיר לו, אני לא חשובה לו? נמאס לי מתירוצים של מבנה נפש וכו'. ולא, אני בכלל לא קוצ'י מוצ'י בדרך כלל (טו באב, יום נישואין ,חגים...) וכל השנה הוא לא נותן לי כמעט כלום אבל יומולדת?? זה ממש פוגע. השנה לא חגגתי לבעלי כמעט חוץ מעוגה כי הבנתי שהוא פשוט שונא את זה אבל אני ממש אוהבת

מארגנת לכולם.. לטוח ארוך, זה "נרשם"...)

מנסיון שלי בשנים הקודמות שלא היה כ"כ יחס, הודעתי לבעלי שלקחתי יום חופשה מהעבודה. סגרתי רכב בהשכרה והזמנתי חדר בריחה. שאלתי אותו אם יש עוד משהו ספציפי שהוא רוצה, או שרק נצא אח"כ לאכול.

הוא מבין שזה חשוב לי ומשתף פעולה.

נהיה שם מחר, ואח"כ נעדכן איך היה...

בעלי לא סוג של מתנות-לא יום נישואין, לא חגים, ובקושי יום הולדת (בד"כ הוא תופס טרמפ על משהו באזור היום הולדת, קנינו דירה? הוא קנה לי אותה ליום הולדת...טיול? כנ"ל), ואכן יוצאות לי העיניים לפעמים מאחיות וגיסות שמספרות איזה בעל חמוד יש להם-מה הוא קנה לכבוד יום הולדת עשרים ואחת וחצי. אבל תמיד אני מזכירה לעצמי שהוא כל-כך טוב בכל התחומים האחרים שאם הוא היה מושלם-הוא לא היה קיים (או לפחות לא היה מתחתן איתי).

אני בהחלט מזדהה איתך, אבל ב"ה שזה מה שיש לנו להתלונן, לפחות את יכולה לראות מהתגובות שיש עוד כמה נשים כמוך, אני מקווה שהתגובות עוזרות לך כמו שהן עזרו לי-ותודה ששאלת! בשמי ובשם עוד נשים שאין להן מסיבת יום הולדת.

גם לנשים נשואות צעירות מותר שיהיה קצת שכל וטאקט...

הגענו לדירה בהרבה מאמצים וויתורים על המון דברים במשך שנים.

לא חשבתי על כך שיתכן וזה ישמע לא הכי טוב אצל הרבה שעדיין בדרך להגיע אליה. באמת אם הייתי חושבת קצת יותר לא הייתי כותבת את זה.

ראיתי רק התייחסות מינימלית לזה, אז בחרתי להוסיף.

כמו הרבה דברים אחרים, הרבה ממי שאנחנו ואיך שאנחנו מתנהגים זה הרגלים מהבית.

יש משפחות שבקושי מציינות ימי הולדת ויש משפחות שישקיעו הרבה זמן, מאמץ, מחשבה וכסף בכל יום הולדת של אחד מבני המשפחה.

לדוגמה, אצלנו במשפחה יש התייחסות רבה לימי הולדת. אז אני יודעת מראש שאם בעלי לעתיד לא יגיע ממשפחה דומה, כנראה נצטרך לערוך תיאום ציפיות (כמו בכל נושא אחר בחיים זוגיים) ולהבין למה כל אחד מצפה ומה כל אחד מסוגל לתת. 

ובמקרה שהוא לא הגיע עם ניסיון עבר, כמו שהרבה כאן אמרו, ובצדק, מבקשים בפשטות מה רוצים.

את רוצה בלונים, פרחים ולצאת למסעדה?

אל תתמרמי לעצמך שהוא לא ניחש בעצמו מה את רוצה, תשתפי אותו ברצונות שלך. 

כל דבר חוץ מ"תפתיע אותי" הוא לגיטימי לחלוטין. (חוץ מאם התמזל מזלך והוא טוב בלהפתיע ולקלוע לטעם שלך - אבל זה נדיר.)

ולומר: "תשקיע בשבילי" בלי לומר לו בדיוק מה ואיך להשקיע זה פשוט לא הוגן.

בכל אופן בהצלחה ובשמחה.

שדבר ראשון להנמיך ציפיות בערך ל0... אם הוא מאלה שלא אוהבים לחגוג ימי הולדת ואירועים למיניהם- הוא לא יצליח לזכור את זה.

מה שכן- כדאי לכתוב בגדול על הלוח שנה שלכם בבית (אם יש לכם כזה) אצלנו זה על המקרר.

להזכיר לו כבר שבוע קודם שיש לך יום הולדת ואת תשמחי שתחגגו את זה איכשהו, וגם תשמחי לאיזה מתנה קטנה+ברכה.

אם לא אומרים-לא קורה.

ובכלל- אם לא מודעים למה התאריך היום- אין סיכוי שזוכרים יום הולדת! אפילו של האנשים הקרובים לנו ביותר!

אז אם לא תזכירי (אפילו סתם להגיד- וואי השבוע יש לי יום הולדת..איזה כיף.. ;) או -מה אתה עושה ביום ראשון? כי יש לי יום הולדת אתה בטח זוכר, והייתי שמחה שנעשה משהו- ככה גם התכנון של השבוע מסודר וקל לזכור)

אמנם זה לא יהיה הפתעה

אבל - זה יבוא ממך בלי שהיא הזכירה לך!  אני לא הייתי מצפה ליותר מזה.

כל אחד מפרט הרבה דברים שהיה רוצה

במחירים מתשנים.

ואז כל אירוע אפשר לבחור משהו מהרשימה בעלות שמתאימה לגודל האירוע.

וככה כולם מרוצים.

ובקשר לזכירת התאריך- לרשום בלוח שנה. לתזכר כמה שבועות לפני..

למה כל הנשים פה פשוט מתייאשות? לא מצפות, חוגגות לבדן וכאלה..

לא צריך אירוע מטורף אבל מגיע לכן שהבעל שלכן יזכור את היום הולדת שלכן גם אם זה רק מתנה קטנה או כל דבר שיראה על התייחסות..

תצפי ותפגעי ותראי לו שנפגעת.. תגרמי לו להבין שמבחינתך זה משהו שודרש השקעה ממנו גם אם היא מינמילית ביותר..  (ותכלס.. כמה קשה להזמין מקום במסעדה או לקפוץ לקנות תכשיט עםפ פתק החלפה..)

התגובות פה כלכך מעצבנות.. 

זה לא נעים להפגע ממישהו קרוב שבטוח לא רצה לפגוע...

אבל כן. אם פגעו בך תפגעי.. אל תדחיקי את זה או תורידי ציפיות (כי ביננו זה לא עוזר זה רק מדחיק)

וכשתפגעי תוכלי להראות לו את זה בתקווה שהוא יפנים ויעשה עם זה משהו..

אם מבחינתו את נהנת בלי אז מה הוא צריך להשקיע..

וכבר אמרו רבותינו :מי שלא משקיע שוקע"

אשתדל בכל אופן...

זה לא עוזר מה שאתה אומר... רק מגביר את החוסר תקשורת.

בני זוג לא נלחמים אחד בשני אלא מקשיבים אחד לשני ומשמחים אחד את השני..

מגיע לאישה שבעלה יתייחס אליה ביום הולדת שלה.. כמו שמגיע לו שהיא תתיחס לימים המיוחדים עבורו.. 

נכון זה קשה לגברים מסויימים אבל בזוגיות צריך להשקיע..

זה לא קורה כי אתן בורחות מזה.. עדיף להיפגע פעם פעמיים ולהראות לו את זה כדי שיבין וילמד מאשר כל פעם כביכול להנות אבל בפנים להתבאס..

יש קטע כזה שלא מצפים מגברים לשום דבר.. בכל דבר שהם לא עושים, לא זוכרים ימי הולדת, לא מנקים, וכו.. אז תמיד זה כי הם גברים וככה זה ואין הרבה מה לעשות עם  זה.. 

אבל כן. נפגעת כי הוא לא זכר/ידע ולא עשה... תראי לו את זה.. 

זה לא מניפולציה רגשית זה כנות בקשר הזוגי.. 

זה לא במטרה לחנך אלא מתוך נקודת הנחה שלבעלה יהיה אכםת אם היא תפגע וזה יפריע לו.. 

אם נפגעים צריך להראות את זה. נקודה. (לא להיפגע בכוונה זה סתם טיפשי..)

אבל אם אתה יודע שאתה הולך להיפגע מראש, למה להמשיך להיפגע?
אתה לא בא לשנות את הצד השני, אתה בא לחיות חיים זוגיים.
יש מי שלא מצליח בנושא הזה. למה? לא יודע. אבל גם לך יש צדדים שלא משנה

כמה תתאמץ לא תוכל לשנות. גם לי. לכל אחד.

אם כבר דיברו, כבר העלו את הנקודה כמה פעמים ועדין לא מצליח, מה הטעם להמשיך

להיפגע? בכוח להרוס את הזוגיות? לחפש על מה לריב?
אדם שיודע שיש מקום כלשהו נמוך שהוא צריך לעבור בו פעם בשנה- והוא לא מצליח שיתקנו את זה,

אפילו נניח שמגיע לו שיתקנו את זה, אבל זה לא קורה- ימשיך לעבור שם עם הראש זקוף ולקבל מכות בראש?

איזה מן היגיון זה? 
שיתכופף, ולא יקבל מכה.

להיפגע זו בחירה שלא חייבים לעשות.

אם כבר נפגעים צריך לדבר, אבל אם יש מה לעשות מראש בשביל לא להיפגע, למה לבחור שכן?

אבל יש דברים אחרים שיש בבעלים אחרים ובו אין... צריך לדעת לקבל את המציאות

כשבוחרים לחיות עם בן אדם מסויים את מגלה דברים שיש בו גם את הדברים שאין בו

את יכולה להתעקש למלא את כל הדברים שאין בו - מה שכמובן לא תצליחי לעולם

ואת יכולה להשלים עם המציאות הזאת ולא לדפוק את הראש בקיר

להסתכל בחצי הכוס המלאה

ויש משפט יותר יפה

אל תסתכל בחצי הכוס המלאה

פשוט קח כוס קטנה יותר ותמלא אותה

נראה שהבעל לא הפנים באופן מלא את החשיבות והמשמעות של יום ההולדת אצלך. הייתי מציע את הדבר הבא: ביום ההולדת הבא שלו תנסי להתעלם לחלוטין ממנו אבל באמת לגמרי באופן מוחלט. אל תהי בבית באותו יום תצאי עם חברות או לקניות ותחזרי מאוחר הביתה כדי למנוע בכלל תקשורת איתו. אל תעני לטלפון שלו בכלל באותו יום גם לא להודעות תוכלי להמציא תירוץ של תקלה או ששכחת אותו בעבודה או שנגמר לך הסוללה. ותחשבי בעצמך על עוד דברים.

הכוונה היא שבעלך ירגיש חזק מה זה שמתעלמים מיום הולדת ואולי אז יפול לו האסימון לפעם הבאה.

נו בסדר.. יום הולדת..

ט"ו באב כיום זה חג של החנויות פרחים .. סתם מסחרה.. אין לו שום משמעות ביהדות כשאתה כבר נשוי.

אם הוא לא אמר בכלל מזל טוב זה מוגזם..

זה באמת מעליב שהוא בוחר לצאת עם חברים ולא אומר מזל טוב .. את בטוחה שהוא לא אמר לך מזל טוב? או שמהכעס את קצת מגזימה ?

תמיכי ציפיות ותשמחי שהאיש שלך אדם טוב.

אני לא מצפה לטררם ביום הולדת.. האיש שלי זוכר אם מזכירים לו שבוע לפני , 

תזכירי לו שבוע לפני גם את שביום זה וזה יש לי יום הולדת.

הוא עובד מאוד קשה ואין כזה דבר יציאות עם חברים בערב. נדיר מאוד. פחות מפעם בשנתיים. מה גרם לו לצאת עם חברים ביום הולדת שלך? זה דיי מעליב.

את צריכה להגיד לו שבוע מראש שבתאריך של היום הולדת שלך אתם יוצאים לאיזשהו בילוי שניכם ביחד ושיכתוב לו ביומן. שזה יהיה ברור . 

נראה לי שאת מאוד מתרגשת מדברים כמו יום הולדת והוא לא רואה את זה ככה ,

אז גם את אל תעשי טררם ביום הולדת שלו.

ביום הולדת שלי או בתאריך סמוך אם לא יצא באותו יום בדיוק, אנחנו יוצאים ביחד רק שנינו בלי הילדים. אבל אני לא מצפה לאיזה קרנבל או שימלאו לי את החדר בבלונים או לפרחים ותכשיטים ויעשו מיזה סיפור. כנ"ל ביום הולדת שלו. בסדר...יום הולדת... אני מפרגנת לעצמי וקונה לי איזו מתנה לכיף שלי. הוא לא יודע לקנות מתנות. מזמן , בהריון הראשון הוא כל כך שמח והלך לקנות לי מתנה ומה שקרה שהוא בחר לי מתנה כל כך לא מוצלחת ובטיפשותי אמרתי לו שאני רוצה להחליף והוא הרגיש נורא אומלל, נורא ריחמתי עליו אחר כך וכעסתי על עצמי. מאז הוא לא בוחר מתנות בעצמו אבל מאוד מפרגן לי כשאני קונה לי משהו שאני אוהבת. הוא אומר תקני לך לכבוד היום הולדת משהו שאת אוהבת וזה יהיה ממני. 

ייתכן שהוא יעדיף שתגידי מה את רוצה
שתאמרי- ביום רביעי יש לי יום הולדת. אשמח שנצא למסעדה, ונלך יחד לבחור לי תכשיט מתנה.
אשמח שתעבור בנאמן ותביא עוגת גבינה לכבוד יום ההולדת שלי.
לא כולם בנויים עם מסוגלות לדעת מה ישמח, יוזמה לתכנן, וכו'
יכול לשבת על הרבה דברים

ציינת שהוא בעל טוב, דואג ועוזר וזה ה"באג" שלו
לפעמים זה נועד כדי שנבין מי הבעל שלנו ונקבל אותו, באהבה והשלמה, כמו שהוא על אף הבאגים.
 

גם בעלי כזה..... למדתי להגיד שאני מחכה למתנה. ברחל בתך הקטנה!!

לפעמים גם מבקשת ממנו לצאת איתי לחנות לקנות. אצלי זה עובד.

הרבי מלובביטש שביום זה כוחו של אדם מתגבר אז כדאי להתפלל ולבקש עבור עצמו ועבור אחרים.

אז למה לנסות לשנות בן אדם?

זה אמנם נטייתנו הטבעית (לשנות אנשים לפי הצורך שלנו... במיוחד בני זוג)

אבל אם כ"כ הרבה שנים זה חוזר על עצמו- מה הטעם? קבלי את זה ככה וזהו.

תחפשי ותמצאי דברים אחרים שבהם הוא מצליח כן להביע את האהבה שלו אליך.. 

ושנה הבאה תזכירי לו שיש לך יום הולדת שבוע לפני ושאת מצפה למשהו נניח אשתי אמרה לי שיש לה יום הולדת אז לקחתי חופש ממילואים ויצאתי איתה לים שתיתי איתה כוס יין על המזח ואז לקחתי אותה למסעדה קניתי לה קצת שרשאות צמידים ליד לרגל  

אבל אם היא לא הייתה מזכירה לי לא הייתי עושה כלום ובכלל לא זוכר !

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר