השאלה היא לא על חטאים. השאלה היא על שפיטה ועל מקומו של האדם ביחס לתורה(מה שמכונה, האם
מביאים את התורה לחיים או את החיים לתורה). כלומר- האם הלומד נמצא במקום שיפוטי כלפי התנ"ך(והאם
בכלל יש מקום להיות שיפוטי כלפי התנ"ך\המצוות\חז"ל) או שהלומד נמצא במקום שבו הוא שופט את עצמו על
פי התורה.
כשאדם לומד על דוד המלך הוא חוקר את הדמות הזו ושופט אותה ונותן לה ציון מוסרי, או שהוא לומד על עצמו,
מה תפקיד האדם בעולם והוא בוחן את עצמו ונותן לעצמו קריאת כיוון.
ליחס הזה יש השפעה עמוקה על הדרך שבה תופסים הלכה ועל הדרך שבה רואים את היחס בין תורה לחברה
ותרבות. זה נק' משמעותיות מאוד.
הגישה לא מגיעה מפירושים של הרש"ר הירש, והתירוץ הוא לא שהרש"ר הירש כתב ליהודים על סף התבוללות.
יש "אסמכתא" ברש"ר הירש שבה הוא מעביר "ביקורת" על פי המדרש ואומר שבגלל שיצחק לא חינך נכון את
עשיו אז עשיו יצא רשע. מכאן אומרים מצדדי תנ"ך בגובה העיניים- הנה, הרש"ר הירש מעביר ביקורת. הצד השני
טוען שהרש"ר הירש לא הביא ביקורת על יצחק אבינו, אלא ביקש לחנך את הקורא להבין את הצורך בלחנך נער על פי דרכו.
אבל זה רק דיון צדדי לנושא.