אני נוער של אמצע.
יש את האלה, שהם נוער שוליים.
ויש גם את אלה שהם בסדר גמור. (וגם להם, כמו לכולם יש שטויות של מתבגרים. וגם להם קשה.)
אבל יש גם את אלה שהם לא זה ולא זה.
אלה שמהצד הם נראים ככ עדינים ושקטים.
כן. כבר שמעתי עלזה.
אז אני נראית קטנה.
ותמימה.
ושברירית.
ויש לי שמחת חיים.
ואני חברותית.
אהה, ואני גם בת של אחת המשפחות הדוסיות בישוב.
ואבא שהוא רב ומנהל.
ואמא שהיא מחנכת בביס בישוב.
ואחיות מדהימות. אחת אחת.
וביסודי הייתי כל כך בסדר תמיד.
אפילו חננה לפעמים.
והנה, אפילו אחרי שעשיתי את מה שעשיתי, אני ילדה טובה.
והנה לא הגעת למקומות שאחרים במצבך היו מגיעים כבר מזמן.
אז נכון.
לא עשיתי סמים.
ולא שתיתי.
ואפילו לא עישנתי סתם ככה, רגיל.
וגם לא הגעתי לזולה.
וגם, וגם, וגם.
אז הכל בסדר איתי.
ומותר לעזוב אבל להישאר שפוי.
והנה, תראו איך היא בסדר גמור.
ולמה שלא תצליחי בהכל, את כל כך מוכשרת.
תמיד היית ילדה כל כך טובה.

את לא מנסה להצליח. בגלל זה את לא מצליחה.
זאת המסקנה הסופית.
כי אני ילדה ככ טובה. אז הסיבה היחידה לא להצליח היא אני.

אז יום אחד גם הנוער הזה יגיע לשוליים.
וכולם יצקצקו בלשון ויגידו הדור של היום.
וכולם יגערו, וכולם יצעקו.
וכנראה שגם ינסו לעזור.

ולמה לא לעצור את זה בזמן?
ולמה אם אני בת של..
אחות של.. וכו אז זה אומר שהכל בסדר?
אז למה זה אומר שגם אם עשיתי את מה שעשיתי עדיין הכל טוב, ואני לא צריכה עזרה?

והנוער הזה נרקב מבפנים לאט לאט.
והנוער הזה הוא זה שבסוף מגיע למקומות הגרועים באמת.
וזה גם הנוער שבסוף מתאבד.
כי תמיד הם כל כך בסדר.
עד ש... הם מראים שלא.

אז לא, לא תמיד צריך לעודד ולהגיד לי את מסוגלת. כי עכשיו אני כבר לא מסוגלת.
ואני צריכה שידעו את זה.
ושלא יגידו שלא משנה מה אני אעשה אני אשאר ילדה טובה. כי לא. אני לא.
ויום אחד זה ינחת עליהם בבום.

וכנראה מי שמגיע למצב שלי כן משהו לא טוב לא, ואין למה להתכחש לזה.

הגיע הזמן שיפסיקו להסתכל על חיצוניות.
על משפחה.
ועל סביבה.
כי כל בנאדם הוא מה שהוא עצמו.
ולא מה שהסביבה משקפת שהוא.
אדם לא בוחר את הסביבה שלו הרבה פעמים.
הוא פשוט נוחת אליה.



וואו יצא לי מאד מבולגן.
אני לא חושבת שתבינו משהו.
אבל לא נורא.