מאוחר"

אולי הניסוח קצת שונה אבל אותו רעיון..

עדיף (נראלי) לנקז את הדיו לשם..

ליל"ט.

יש בעולם שתי בחינות: יצירה ראשונה ויצירה שניה, האחד הוא חובת ההשתדלות במקסימום-יצירת האדם  והשניה היא התוצאה שאין לנו בה שום נגיעה ושום יכולת השפעה.-יצירת ה'.  אדם צריך להשתדל שכן "אין הדבר תלוי אלא בי", "אם אין אני לי מי לי". השתדלות מקסימלית. ועם זאת לדעת שבאופן מוחלט אין לו שום יכולת להשיג אלא ברצון ה'. כך למעשה, להבנתי, אדם עושה במקסימום השתדלות מעשית אבל שומר על פשטות ותמימות ביודעו שאין לו שום יכולת השגה, ושהכל בגדר השתדלות בלבד. הגבול מתי זה מוגזם הוא בעצם במקום שאדם חושב שהוא פועל ולכן זה הצליח ולא מבין שהוא פועל וה' "מאשר" מלמעלה את מאמציו ומצליח את דרכו.

אני נזכר במשל יפה בנושא: היה שריפה בבנין היה דייר בתוך הבניין הוא ישר נלחץ מתקשר למכבי אש מנסה ללכת לחלון יש סורגים(או שהוא בקומה גובהה תבחרו..) בא לדלת היא כבר שרופה לגמרי בכל זאת הוא יודע שהחיים שלו תלויים בזה קופץ שובר תדלת ומתגלל במסדרון בחוץ בא ללכת למדרגות האש כבר נתפסה בכל החדר מדרגות מנסה לפתוח את המטף שלייד המעלית הוא ריק.....ובצער רב וביגון קודר האדם מת........

בבנין אחר גם היתה שריפה האדם רואה את השרפה מיד פותח ספר תהילים ומתחיל להתפלל פתאום הוא קולט שהאש עוד לא תפסה את כל הדלת כניסה והוא יכול לבחור אבל הוא לא קטן אמונה שינסה לברוח הוא סומך על ה'....ממשיך להתפלל לפתע צץ לו כבאי מעדן החלון על סולם צועק לו בו מהר אבל הוא סומך על ה' ולא על בני אדם האש מתקרבת אליו והוא לאט לאט נדחק בלית ברירה הוא מגיע איכשהו לגג ואז מגיע מסוק אומר לו עלה אבל הוא סומך על ה'.....ובצער רב וביגון קודר מת....

הראשון מגיע לשמיים שואל את הקב"ה למה לא עזרת לי להינצל....הקב"ה עונה לו לא ביקשתי ראיתי שאתה רץ מפה לשם מם לפה מדרגות מטפים אז הבנתי שאתה מסתדר בלי עזרה.....

השני מגיע אומר מה זה התפללתי ובטחתי בה' ולא נצלתי אומרים לו שלחנו לך דרך לצאת ואח"כ כבאי  ואח"כ מסוק למה לא הלכת.....

צריך כל דבר להתפלל ולחפש את המקום להשתדלות ההתחלה זה תפילה.....(הרבה כבר אמרו לי גם ההשתדלות הולכת ביחס הפוך לאמונה.....אני דיי מסכים עם זה...)

רמת ההשתדלות משתנה לאדם לאדם.  "השתדלות מקסימלית" זה לא דבר קבוע או סטטי, זה משתנה. רמת השתדלות מסויימת יכולה להיות מוגזמת לאדם אחד ומועטה לאדם אחר, מכיוון שהיא תלויה בהרבה דברים - אישיות, תפיסת המציאות ועוד.  לפי דעתי הגבול עובר במקום שבו זה מתחיל לגרוע מבריאות הנפש של האדם.  אם ללכת לשדכנים עושה לך רע, כנראה שיש לזה סיבה, אז אל תלך.  זה לא אומר שאתה לא משתדל.  "כל הדוחק את השעה - השעה דוחקתו" - צריך לעשות דברים בגבול ההגיון והשכל הבריא, וכן הרגש הבריא.  ולדעתי זה משתנה מאוד מאדם לאדם ומקרה למקרה.  אותו דבר לגבי התפשרויות בדברים שונים - אני חושבת שאסור לאדם להתפשר בנושא זיווג בכלל - בדברים שחשובים ועקרוניים לו.  ומה שהוא מסוגל - שיתפשר.  אבל לא בכוח.  צריך לשים לב שההתפשרות נובעת ממקום של חוזק ולא של חולשה.  ממקום שהאדם אומר אני מוסגל וחושב שראוי שאתפשר בדבר הזה ולכן אני מתפשר בו, ולא בגלל שאני לחוץ/מבוגר/פוחד שיגמרו כל הבנות הטובות (כאילו שיש איזה מלאי שאוזל כי רק הטובות מתחתנות מהר) וכל מני שטויות אחרות שאין להם קיום.

דבר נוסף, אני חושבת שחלק מאוד מרכזי בהשתדלות, ולצערנו יותר מוזנח, זה במישור הרוחני - תיקון המידות, תפילה, והשתדלות מתמדת לעלות בקודש.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים