מנסה קצת לצאת מהטרגיות שלא יוצאת ממני בזמן האחרון.
מנסה להסתכל על החיים בצורה שונה.
מנסה גם לראות טוב בדברים.
מנסה להשתנות.
וזה לא יוצא.
אני נשארת ככה.
עם הכעס.
והפחד הזה שלא נגמר.
והחוסר וודאות שיכול להטריף פילים.
והשנה הבאה, הככ ככ לא ברורה הזאת.
והנה עוד מעט הקיץ, שכולם יצטרפו לחופש ניצחי.
ודווקא אז, אני צריכה לצאת מזה.
וקצת להנות.
ולתת לעצמי לחיות.
ואין לי סיכוי.
למה אני בורחת?
ולא נותנת לעצמי?
אני חושבת שמישהו צריך להפוך לי את השכל לכיוון השני.
משהו שם בטוח לא יושב טוב.
אם יום אחד אני אתאפס על עצמי, או שמישהו יאפס אותי, אני לא אאמין שהגעתי לזה.
התרחקתי יותר משציפיתי.
מנסה להסתכל על החיים בצורה שונה.
מנסה גם לראות טוב בדברים.
מנסה להשתנות.
וזה לא יוצא.
אני נשארת ככה.
עם הכעס.
והפחד הזה שלא נגמר.
והחוסר וודאות שיכול להטריף פילים.
והשנה הבאה, הככ ככ לא ברורה הזאת.
והנה עוד מעט הקיץ, שכולם יצטרפו לחופש ניצחי.
ודווקא אז, אני צריכה לצאת מזה.
וקצת להנות.
ולתת לעצמי לחיות.
ואין לי סיכוי.
למה אני בורחת?
ולא נותנת לעצמי?
אני חושבת שמישהו צריך להפוך לי את השכל לכיוון השני.
משהו שם בטוח לא יושב טוב.
אם יום אחד אני אתאפס על עצמי, או שמישהו יאפס אותי, אני לא אאמין שהגעתי לזה.
התרחקתי יותר משציפיתי.
