זה מתבטא בכל כך הרבה תחומים. אני רגילה שמעריכים אותי יותר מעל הממוצע או הרבה פחות ממנו.
בגלל זה אתם תופסים אותי כלא נחמדה.
אבל חכו שתראו אותי. חכו שתראו כמה אני נעימה, מכבדת, אוהבת.
אני לא חלק מהעם. אף פעם לא הייתי חלק. במשך שנים חשבתי שאני פחות מכולם, שאני לא שייכת. היום אני מבינה כמה אני מעל כל מלחמות הכבוד האלו.
אז נכון, אני נלחמת מדי פעם על הכבוד שלי. אבל זה רק כדי להציל את הביטחון העצמי המרוסק שלי. לכן אני לא מרגישה מה קורה כאן. אני לא נדלקת, לא כועסת (בסדר, על כל פיפס שוביניסטי אני כן), לא נפגעת. וזה עובד גם על הצד השני.
אז אם נפגעתם ממני, או אתם כועסים עליי, או אוהבים אותי, או רוצים להיות בחברתי, פשוט תגידו. באישי, עדיף, כדי שנדבר אמיתי.
אני לא מעריצה של כולם פה, אבל אני לא שונאת אף אחד. ואני חושבת שאנחנו יכולים להסתדר אם נדבר אחד עם השני, ואם נתנהג בבגרות.

ועוד הערה- כשאני אומרת שאני מלכת העולם/ טובה יותר מכל אחד אחר, אני מתכוונת *ביחס אל עצמי*. זה תהליך שאני עוברת כדי לאהוב את עצמי, אז בבקשה- אל תתייחסו אליי כאילו אני מתנשאת. אני קצת כן, אבל מי לא, בעצם?