והודאה עליהם.

לבדוק עם עצצמך מה את אוהת ורוצה- ולהתחיל לפעול בכיוון.
בנחת וברוגע,
למצוא זמן לטיולים,
שחנשים עם חברות, או סתם פיתוח תחביבים- שירה, נגינה , טיולים וכד'....

זה יכול מאוד לעזור לשמוח

בהכי טבעי שיש

ובשמחה

+תורה...ברגע שזה חי בך...אי אפשר להפסיק.

אני יודע...זה נשמע קצת לא מציאותי...אבל זה האידיאל ואלו התוצאות.

בן/בת?

לא! לא! לא! - נוער וגיל ההתבגרות

אין דבר שיביא אותך לסיפוק עצמי מלא באופן גופני,אין דבר כזה בעולם הזה. 

דברים שנותנים סיפוק הם יותר מפיזיים. לדוג' הרגשת כבוד,קבלת מחמאות,הצלחה בבחינה,נקמה. אלו דברים לא פיזיים שמורגשים ע"י תחושות ועושים "טוב על הלב".

אבל גם הם מאוד גשמיים.

אפשר להפוך את זה לסיפוק במעלה יותר גדולה לדוג' תפילה עוצמתית, הרגשת הטיהור העצמי ע"י טבילה במקווה או בכיה לפני הקב"ה בכיפור או כל סתם תפילה. איזה ניגון רוחני או הצלחה והבנה של סוגיה בהבנה נרחבת יותר,מקיפה יותר. להבין מה מתחת לסוגיה,שורשים,יסודות,מפרשים. ההתלהבות שבקושיה חזקה של מפרש או ראשון על מהלך הגמ', או אפילו חידוש בפרשה-כל אלה מעלים תחושות סיפוק והתעלות רוחניים וטהורים (כמעט תמיד) לחלוטין.

בדרך כלל הדברים שכתבת הם לא חלק מהשגרה הממש יומיומית.. (לפחות שלי)

כי תפילה של וואו אין כל יום, וגם תורה לשמה לא ממש...

איך אפשר להגיע לזה?

לומדים את ערכה של תפילה ותורה,לומדים את הכוונות ובעיקר---

אני אגיד את דברי המחבר שאני הכי אוהב-נראה מי ינחש-צריך לעשות חשבון נפש עם עצמך באופן תדיר כדי להבין במה את לא בסדר ולנסות לחשוב איך לתקן.אני לא רוצה להווציא לעז על ישראל אבל אנחנו עוברים בכול יום על המון דברים רעים.גזל(לא לברך על אוכל לפני ואחרי),ניאוף(מראות לא צנועים וכן לבוש עצמי),אי עניית אמן, לשון הרע,אלו בסיסיים[שאני מכיר בעצמי ובסביבתי]. כשנבין כמה יש לתקן וכמה עלינו לבקש מהקב"ה שיעזור לנו-אנחנו מתחילים להתפלל בכוונה. על החולים בעמ"י ובפרט הצדיקים(הרב אהרון יהודה לייב בן גיטל פייגא,הרב אביגדור נבנצל וכו'),על גלות השכינה,על קדושת עמ"י וגאולתם על פיזור הניצוצות...לא חסר.

אנחנו צריכים להתפלל על עצמנו בפרט ועל כולם בפרט וכלל

המשך יבוא..!

אתה צודק אבל לפני שמגיעים למדרגות תיקון דברים כאלה..איך מתחילים? לא נראה לי אפשרי לנסות לתקן ככ הרבה ביחד..

מצד שני הכל חשוב......

ישנה כמה דורות.כן, דורות.

תלוי לפי מי את מרגישה שאת יותר מתחברת אליו.

החל מהרב אבינר(לא פחות[לדעתי]) עד לאבודרה"ם.

יש ספר מעולה שנקרא "יסוד ושורש העבודה"(מהדורות הקודמים,קצת קשה לדורנו אבל יש חלקים 'אפשריים' והכרחיים).

אבל הכול מתחיל מחשבון נפש בסיסי.

כמובן שיש לקבוע לימוד במסילת ישירם.

אופס.. 

טוב בעזרת ה'.... יש הרבה עבודה.....

שנזכה...

לא שנזכה...האמירה הזו דוחה את המעשים. דבר ראשון כדברי מו"ר יהודה לפיאן-שנרצה ולא שנזכה!

אם נרצה-אז נזכה! לא לחות לעולם באמירת שנזכה!

דבר שני-להתחיל מייד בעשייה,הרגעים הם ספורים.אילו יהודי היה יודע כמה שהעבודה מרובה,כמה שה' אוהב אותו ומחכה שיעבדו באמת--במקרה הטוב היה מתחיל לעבוד מייד ולא מפסיק לעולם.במקרה הגרוע-היה שמח ורוקד ומתהולל ומתוך כך המלאכה משתכחת מליבו והוא פורק עול!

שנרצה...

זה חזק!!

האמת שגם כשכתבתי הרגע שנזכב חשבתי בראש שאני באמת רוצה ואשתדל להתחיל לפחות קצת לעשות...... 

אבל זה חזק!!!

מקווה להמשיך לעזור להתחזק! רק לא להרפות ידיים!

לא לשכוח שתפילת נשים היא החזקה ביותר!

בעז"ה יותר מאוחר אני אכתוב שוב...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....