כמו אבן על הלב... נכון?
אגיד לך דברים שהיו עוזרים לי ברגעי מרה שחורה כאלה, אולי יהיו גם לך לתועלת:
יצא לי לאחרונה לקרוא דברי תורה של הרב יהונתן זקס על פרשת בראשית. הוא ציין כמה מדהים היה לבני ישראל לקבל את התורה ולקרוא את האמור בה - שא-להי ישראל, אף שכלל אין לו צלם ודמות, ברא את האדם בצלמו.
הרעיון של בריאת אדם בצלם הא-ל לא היה חדש להם - מכל הדתות שהכירו סביבם התפיסה הכללית הייתה של אלים שיש להם צלם ויש להם דמות נערצת - והם בראו מיעוט נבחר מבני האדם בצלמם. את פרעה, למשל... כשיש אדם שנברא בצלם האל, יש לו בכך זכות טבעית למשול ולשעבד אנשים אחרים, נחותים.
ופתאום, איזה רעיון חתרני ובלתי נתפס - א-להים שבורא כל אדם בצלמו? כ---ל אדם? כל אדם הוא בנו של הא-ל, הוא עשוי בדמותו של חסר הדמות, הוא בעל מעלה נכבדת של שליט עולם? כל אדם?
כן!
מה שאת תורמת או לא תורמת באופן 'מעשי' לבית זה אולי מקום עשירי במדרג העדיפויות. הדבר החשוב והיקר מכול הוא *מה שאת*. אני בטוחה שבעלך לא בחר אותך מתוך שיקול שאת תדעי לשטוף כלים הכי מבריק מבין כל הנשים שהוא פגש. הוא בחר בך ורצה בך בגלל צלם הא-להים שבך, שהוא רואה אותו הכי טוב מכולם, ובגלל צלם הא-להים שבו, שאת רואה אותו הכי טוב מכולם. לא טוב לו היות לבדו, הוא צריך אותך איתו, לצדו, אוהבת, משתפת, מעריכה, רואה אותו דרך העיניים הכי טובות שיש. מפרשת אותו לטובה. בדיוק כמו ששומעים בהודעה שלך שאת עושה!
כל שאר הדברים החשובים, חשובים הרבה פחות. העיקר, הבסיס, זה את כמו שאת. זו המתנה הגדולה ביותר עבורו, זה האוצר היקר. אל יירך לבבך. את אישה טובה לבעלך.
העיקר שיהיה בבריאות ובשמחה