למה להשתחרר מוקדם?!

כי אני לא בתהליך החלמה והתאוששות בבי"ח.. 

כי זה מקום לחולים.. כי האחיות מעירות אותך בדיוק בשנייה שנרדמת..

כי אין פרטיות, אין שקט, אין תנאים לטפל בתינוק, אין אוכל שאני אוהבת..

כי אני צריכה להילחם על העקרונות שלי (בדיקות בנוכחות ההורה וכדומה) וזה לוקח לי את הקצת כוח שנשאר לי..

כי אני נהיית חולה שם..

אלד תמיד בבי"ח כי הנוחות שלי לא מצדיקה לסכן את התינוק.. אבל להמשיך את הסבל שם ליותר ממה שאני חייבת זה כבר עינוי מבחינתי..

בפעם האחרונה חתמתי והשתחררתי.. ולמחרת הייתי צריכה להתרוצץ כל היום.. PKU בטיפת חלב, רופא ילדים שקבע שהצהבת גבוהה וללכת למיון, מיון וכדומה.. בסופו של דבר זה היה יותר קשה מלהישאר בבי"ח.. לא החלטתי מה לעשות פעם הבאה..

בהצלחה..

כי משעמם לי שם

כי אני צריכה את הבית שלי ואת המיטה שלי

כי התינוק צריך את הבית שלו שהוא  מכיר מהרחם, אני מאמינה שהוא מרגיש את זה..

כדי שהתינוק לא יהיה במקום מואר מדי בשבילו

כשאני קוראת את זה פה זה נשמע חלומי!

אין כמו להגיע הביתה ולנוח במיטה שלך בסביבה שלך

ובלי כל הרעש והבלגן מסביב

גם בשביל התינוק- להיות בבית באוירה שקטה ולא בתינוקיה עם אור ובכיות 24 שעות.

מה גם שבלידה האחרונה חלק מהאחיות היו הדבר הכי רחוק מהמושג נחמד

וממש לא היה לי נעים במחלקה.

מצד שני- בבית מחכות לי כ"כ הרבה מטלות

ומחכים הילדים

כמה באמת אתן מצליחות לנוח אם אתן חוזרות מייד הביתה?

מצד שני- מה עושים עם כל המבקרים?
עם הילד שמחכה בבית?
מצד שלישי- וואי איך לא חשבתי על זה קודם?!

 

אישה ואמא- זה לא או תינוקיה או בית, יש גם אפשרות של ביות או 0 הפרדה בבי"ח

ומי שעושה את מטלות הבית ומטפל בילדים כשאת בבי"ח יעשה את זה גם אם תשתחררי מוקדם יותר,

הרי גם אם את נשארת בבי"ח לא את עושה את זה, נכון? אז מה ההבדל?

באותה דרך שבה את מאפשרת לעצמך לנוח בבי"ח ככה אפשר גם בבית

עוז והדר- המבקרים יכולים לבוא לבקר אותך בבית, אם את מעוניינת כמובן, טובת היולדת קודמת

לביקורים, והילד- כמו שכתבתי למעלה- מי שיהיה איתו כשאת בבי"ח יהיה איתו גם אם תשתחררי מוקדם

אם אני בבי"ח אני לא יכולה לעשות את מטלות הבית

כשאני בבית- יהיה לי יותר קשה להפקיד את זה בידיים של מישהו אחר

אם מגיעים הביתה צריך משמעת עצמית מאד חזקה לא לעשות כלום.

וזה לא מובן מאליו.

ו@אמאשוני , המבוגר האחראי שצריך לקחת פיקוד-

זה האבא היקר של התינוק.

שב"ה לא עבר טראומה של לידה,

וזה חלקו במאמץ המשפחתי להביא תינוק חדש לעולם.

אז הוא לא ילד, ואין לו תפרים או גודש או ווטאבר.

והוא יכול לתפקד בבית כמה ימים ואפילו שבועות לבד. 

ואפשר לקחת עזרה במידת הצורך.

כמובן-לא מדובר במצב חריג כשלך שבעלך לא היה מנסיבות שאין עליהם כ"כ שליטה.

חיבוק ע"כ! בטח היה קשה מאוד....

כמו שאנחנו מצפות מעצמינו

אצלי אישית אני יכולה לומר שקשה לי מאד לשכב במיטה

כשאחרים מטפלים בבית שלי.

הכביסות, הכלים, הגיהוץ, הבישול- מאד קשה לי לסמוך על אחרים

ולהיות רגועה כשמישהו אחר עושה את זה.

אז כמה שנשמע לי מדהים ומהמם לחזור הביתה מייד

נראה לי שגם אחרי הלידה הבאה אני ישאר בבי"ח

פשוט כי שם אין לי מה לעשות חוץ מלשכב במיטה.

או לחילופין, אולי אני יצליח לעבוד על עצמי עד אז שהעולם לא ייפול אם מישהו אחר יקפל את הכביסה שלנו.

*כמובן שהייתי צריכה לחתום, פשוט צריך להתווכח איתם קצת עד שהם מסכימים להביא את הטופס.
לכן אני אשמח לשמוע מנשים שילדו בעין כרם, ושהתשחררו מוקדם (מאד / לפני 48 שעות אחרי הלידה), כמה הם היו צריכות להתווכח עד שנתנו להם את הטופס.
*הייתי מותשת. אז הלכתי לנוח במקום הכי מקסים. בבית.

בדיוק מה שחשבתי כשקראתי את השאלה..

לפנות אל בית המשפט, ושהוא יכריע אם כפיית טיפול נצרכת במקרה הזה (והתשובה תהיה שלילית כמובן, כי הוא יסתמך על חוות דעת מומחים בתחום, ובמצב שתואר כאן הוא ממש לא ימצא מומחים שיעידו שהמצב דורש כפיית אשפוז).

הוא בפירוש לא נותן לצוות הרפואי זכות לכפות טיפול על דעת עצמו.

גם אם לראובן זכות לבקש צו עיקול לשמעון, לא משתמע מזה שיש לו זכות לעקל את נכסיו על דעת עצמו.

אם מפרשים 'של' כ'יכול לעשות בו ככל העולה על רוחו' אז הזעזוע שלך מובן, אבל לרוב כשמשתמשים במילה הזאת בעברית זו בכל לא הכוונה. אם אני אומרת שזרובבל הוא האח שלי, אף אחד לא יבין מזה שמותר לי למכור אותו לעבדות. זו לא משמעות מתבקשת של המילה.

התינוק הוא של ההורים במובן שהם האפוטרופסים שלו, הקובעים בעניינו עד שהוא יגדל ויהיה כשיר (ובעוד מובנים, אבל זה המובן הרלוונטי לדיון כאן).

מציג מצב שבו קטין אמור לקבל טיפול גם אם הוריו מתנגדים:

הובא לידיעתו של מטפל כי הורה הורשע בביצוע עבירת מין או אלימות כלפי ילדו הקטין, או הוגש נגדו כתב אישום בשל ביצוע עבירה כאמור וכל עוד מתנהל ההליך הפלילי כנגדו, לא תידרש הסכמתו של אותו הורה לטיפול רפואי באותו ילד ולא יימסר לאותו הורה מידע לגבי טיפול רפואי באותו ילד

בכל מצב אחר נרשת הסכמת הורה לטיפול רפואי.

חוק זכויות החולה – ויקיטקסט

אני מסכימה עם העיקרון של זה שהחוק ככה לא אומר שזה טוב

(ובדיוק קראתי קטע יפה בנושא, על שפרה ופועה שהיו מפֵרות החוק הראשונות הידועות בהיסטוריה...)

אבל במקרה המדובר - מה שאמרת זה מה שהחוק אומר (ומסתבר שגם מי שהגבת לה לא חולקת על כך): כשמדובר במתי-מעט שפועלים לרעת ילדיהם, גם אז אין לרופא זכות לקחת את החוק לידיים - הוא יכול לפנות לבית משפט שיוציאו צו.

זה שהמציאות בפועל הרבה פעמים לא נראית כך, ושיש איזה רושם כללי כאילו התינוק נמצא בסמכות בית החולים, זו בעיה גדולה. אבל זה לא מצב שנובע מקיום החוק - להפך.

לפעמים רופאים רואים דברים שאנחנו כהורים לא רואים.

בסופו של דבר הם למדו רפואה במשך שנים ואנחנו לא.

לא אומרת שצריך לסמוך עליהם לגמרי

וודאי שגם להם יש טעויות

אבל צריך לדעת לשקול את הדברים ולא ישר להלחם מולם.

התינוק של "נביעה" נולד במשקל יחסית גדול.

זה לא נורא כי זה לא חורג מהגבול

אבל לכי תדעי מה גרם לרופאים להחליט שהוא צריך בדיקה.

קשה לי להאמין שזה היה סתם.

את רוב התינוקות במשקל הזה לא בודקים לסכרת.

אולי ההורים מאד רזים ולכן זה נראה חשוד?

אולי יש סכרת במשפחה?

אולי הסוכר בהריון היה גבולי?

מה שאני מנסה לומר זה שלא צריך לקבל ב100% מה שרופא אומר

אבל גם לא צריך להלחם בהם

אני מעדיפה להאמין שהם גם רוצים בטובת הילד

גם אני הייתי מאושפזת במחלקת נשים עם המון נשים בחדר (לא ספרתי...)

ביולדות אנחנו די מפונקות ביחס לרוב מאושפזי בתי החולים, מהרבה בחינות.

תודה על העדכון

כל הכבוד להם על הגישה העניינית. לא מובן מאליו.

החלמה מהירה וביתית .

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.