למה להשתחרר מוקדם?!

כי אני לא בתהליך החלמה והתאוששות בבי"ח.. 

כי זה מקום לחולים.. כי האחיות מעירות אותך בדיוק בשנייה שנרדמת..

כי אין פרטיות, אין שקט, אין תנאים לטפל בתינוק, אין אוכל שאני אוהבת..

כי אני צריכה להילחם על העקרונות שלי (בדיקות בנוכחות ההורה וכדומה) וזה לוקח לי את הקצת כוח שנשאר לי..

כי אני נהיית חולה שם..

אלד תמיד בבי"ח כי הנוחות שלי לא מצדיקה לסכן את התינוק.. אבל להמשיך את הסבל שם ליותר ממה שאני חייבת זה כבר עינוי מבחינתי..

בפעם האחרונה חתמתי והשתחררתי.. ולמחרת הייתי צריכה להתרוצץ כל היום.. PKU בטיפת חלב, רופא ילדים שקבע שהצהבת גבוהה וללכת למיון, מיון וכדומה.. בסופו של דבר זה היה יותר קשה מלהישאר בבי"ח.. לא החלטתי מה לעשות פעם הבאה..

בהצלחה..

כי משעמם לי שם

כי אני צריכה את הבית שלי ואת המיטה שלי

כי התינוק צריך את הבית שלו שהוא  מכיר מהרחם, אני מאמינה שהוא מרגיש את זה..

כדי שהתינוק לא יהיה במקום מואר מדי בשבילו

כשאני קוראת את זה פה זה נשמע חלומי!

אין כמו להגיע הביתה ולנוח במיטה שלך בסביבה שלך

ובלי כל הרעש והבלגן מסביב

גם בשביל התינוק- להיות בבית באוירה שקטה ולא בתינוקיה עם אור ובכיות 24 שעות.

מה גם שבלידה האחרונה חלק מהאחיות היו הדבר הכי רחוק מהמושג נחמד

וממש לא היה לי נעים במחלקה.

מצד שני- בבית מחכות לי כ"כ הרבה מטלות

ומחכים הילדים

כמה באמת אתן מצליחות לנוח אם אתן חוזרות מייד הביתה?

מצד שני- מה עושים עם כל המבקרים?
עם הילד שמחכה בבית?
מצד שלישי- וואי איך לא חשבתי על זה קודם?!

 

אישה ואמא- זה לא או תינוקיה או בית, יש גם אפשרות של ביות או 0 הפרדה בבי"ח

ומי שעושה את מטלות הבית ומטפל בילדים כשאת בבי"ח יעשה את זה גם אם תשתחררי מוקדם יותר,

הרי גם אם את נשארת בבי"ח לא את עושה את זה, נכון? אז מה ההבדל?

באותה דרך שבה את מאפשרת לעצמך לנוח בבי"ח ככה אפשר גם בבית

עוז והדר- המבקרים יכולים לבוא לבקר אותך בבית, אם את מעוניינת כמובן, טובת היולדת קודמת

לביקורים, והילד- כמו שכתבתי למעלה- מי שיהיה איתו כשאת בבי"ח יהיה איתו גם אם תשתחררי מוקדם

אם אני בבי"ח אני לא יכולה לעשות את מטלות הבית

כשאני בבית- יהיה לי יותר קשה להפקיד את זה בידיים של מישהו אחר

אם מגיעים הביתה צריך משמעת עצמית מאד חזקה לא לעשות כלום.

וזה לא מובן מאליו.

ו@אמאשוני , המבוגר האחראי שצריך לקחת פיקוד-

זה האבא היקר של התינוק.

שב"ה לא עבר טראומה של לידה,

וזה חלקו במאמץ המשפחתי להביא תינוק חדש לעולם.

אז הוא לא ילד, ואין לו תפרים או גודש או ווטאבר.

והוא יכול לתפקד בבית כמה ימים ואפילו שבועות לבד. 

ואפשר לקחת עזרה במידת הצורך.

כמובן-לא מדובר במצב חריג כשלך שבעלך לא היה מנסיבות שאין עליהם כ"כ שליטה.

חיבוק ע"כ! בטח היה קשה מאוד....

כמו שאנחנו מצפות מעצמינו

אצלי אישית אני יכולה לומר שקשה לי מאד לשכב במיטה

כשאחרים מטפלים בבית שלי.

הכביסות, הכלים, הגיהוץ, הבישול- מאד קשה לי לסמוך על אחרים

ולהיות רגועה כשמישהו אחר עושה את זה.

אז כמה שנשמע לי מדהים ומהמם לחזור הביתה מייד

נראה לי שגם אחרי הלידה הבאה אני ישאר בבי"ח

פשוט כי שם אין לי מה לעשות חוץ מלשכב במיטה.

או לחילופין, אולי אני יצליח לעבוד על עצמי עד אז שהעולם לא ייפול אם מישהו אחר יקפל את הכביסה שלנו.

*כמובן שהייתי צריכה לחתום, פשוט צריך להתווכח איתם קצת עד שהם מסכימים להביא את הטופס.
לכן אני אשמח לשמוע מנשים שילדו בעין כרם, ושהתשחררו מוקדם (מאד / לפני 48 שעות אחרי הלידה), כמה הם היו צריכות להתווכח עד שנתנו להם את הטופס.
*הייתי מותשת. אז הלכתי לנוח במקום הכי מקסים. בבית.

בדיוק מה שחשבתי כשקראתי את השאלה..

לפנות אל בית המשפט, ושהוא יכריע אם כפיית טיפול נצרכת במקרה הזה (והתשובה תהיה שלילית כמובן, כי הוא יסתמך על חוות דעת מומחים בתחום, ובמצב שתואר כאן הוא ממש לא ימצא מומחים שיעידו שהמצב דורש כפיית אשפוז).

הוא בפירוש לא נותן לצוות הרפואי זכות לכפות טיפול על דעת עצמו.

גם אם לראובן זכות לבקש צו עיקול לשמעון, לא משתמע מזה שיש לו זכות לעקל את נכסיו על דעת עצמו.

אם מפרשים 'של' כ'יכול לעשות בו ככל העולה על רוחו' אז הזעזוע שלך מובן, אבל לרוב כשמשתמשים במילה הזאת בעברית זו בכל לא הכוונה. אם אני אומרת שזרובבל הוא האח שלי, אף אחד לא יבין מזה שמותר לי למכור אותו לעבדות. זו לא משמעות מתבקשת של המילה.

התינוק הוא של ההורים במובן שהם האפוטרופסים שלו, הקובעים בעניינו עד שהוא יגדל ויהיה כשיר (ובעוד מובנים, אבל זה המובן הרלוונטי לדיון כאן).

מציג מצב שבו קטין אמור לקבל טיפול גם אם הוריו מתנגדים:

הובא לידיעתו של מטפל כי הורה הורשע בביצוע עבירת מין או אלימות כלפי ילדו הקטין, או הוגש נגדו כתב אישום בשל ביצוע עבירה כאמור וכל עוד מתנהל ההליך הפלילי כנגדו, לא תידרש הסכמתו של אותו הורה לטיפול רפואי באותו ילד ולא יימסר לאותו הורה מידע לגבי טיפול רפואי באותו ילד

בכל מצב אחר נרשת הסכמת הורה לטיפול רפואי.

חוק זכויות החולה – ויקיטקסט

אני מסכימה עם העיקרון של זה שהחוק ככה לא אומר שזה טוב

(ובדיוק קראתי קטע יפה בנושא, על שפרה ופועה שהיו מפֵרות החוק הראשונות הידועות בהיסטוריה...)

אבל במקרה המדובר - מה שאמרת זה מה שהחוק אומר (ומסתבר שגם מי שהגבת לה לא חולקת על כך): כשמדובר במתי-מעט שפועלים לרעת ילדיהם, גם אז אין לרופא זכות לקחת את החוק לידיים - הוא יכול לפנות לבית משפט שיוציאו צו.

זה שהמציאות בפועל הרבה פעמים לא נראית כך, ושיש איזה רושם כללי כאילו התינוק נמצא בסמכות בית החולים, זו בעיה גדולה. אבל זה לא מצב שנובע מקיום החוק - להפך.

לפעמים רופאים רואים דברים שאנחנו כהורים לא רואים.

בסופו של דבר הם למדו רפואה במשך שנים ואנחנו לא.

לא אומרת שצריך לסמוך עליהם לגמרי

וודאי שגם להם יש טעויות

אבל צריך לדעת לשקול את הדברים ולא ישר להלחם מולם.

התינוק של "נביעה" נולד במשקל יחסית גדול.

זה לא נורא כי זה לא חורג מהגבול

אבל לכי תדעי מה גרם לרופאים להחליט שהוא צריך בדיקה.

קשה לי להאמין שזה היה סתם.

את רוב התינוקות במשקל הזה לא בודקים לסכרת.

אולי ההורים מאד רזים ולכן זה נראה חשוד?

אולי יש סכרת במשפחה?

אולי הסוכר בהריון היה גבולי?

מה שאני מנסה לומר זה שלא צריך לקבל ב100% מה שרופא אומר

אבל גם לא צריך להלחם בהם

אני מעדיפה להאמין שהם גם רוצים בטובת הילד

גם אני הייתי מאושפזת במחלקת נשים עם המון נשים בחדר (לא ספרתי...)

ביולדות אנחנו די מפונקות ביחס לרוב מאושפזי בתי החולים, מהרבה בחינות.

תודה על העדכון

כל הכבוד להם על הגישה העניינית. לא מובן מאליו.

החלמה מהירה וביתית .

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.

אז תקלי על עצמך עכשיו.

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

ולא הייתי בוחרת לפי משכורת.. אם תהני שם זה שווה את זה גם אם יותר נמוך..

להכין חומרים זה קורה ואת תסתדרי אם את אוהבת את העבודה..

השאלה היא איך האווירה שם, איך הצוות וכזה...

לגבי המקום השני לא נשמע כזה שווה להגיע למקום בשביל 4א שעות .. אבל תלכי לפי הלב שלך

לפעמים בדברים האלה כדאי לפתוח כמה שיותר אופציות..

מקסימום תגידי אחרי הראיון שאת לא רוצה..

אני בדעה שמכל התנסות לומדים משו, אז מקסימום הראיון שם יחדד לך יותר מה את רוצה...

אבל אם מרגיש לך שלא בא לך ללכת לראיון אז לא! לכי עם הלב, תתפללי לה' ובע"ה יישלח אלייך הדברים הכי נכון עבורך. בע"ה!

זה גם לא מספיק שעות, הייתי ממשיכה לחפש אולי מתגמשת, במקצוע/ בגיל וכו...  

ומתפללת על זה. ספציפית.

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

אבל יש דברים שאי אפשר להסתיר

נגיד אני לא נוהגת ובעלי לוקח ומחזיר אותי למקומות (באמת באסה, אבל מדובר בטראומה של שנים)

או שאני בבית עם הילדים חינוך ביתי והוא מפרנס.

אפשר להסתכל על זה ככל הכבוד ואפשר להוריד ולהגיד שמסכן הילד ו"אני כמו מלכה בבית ובעלי עובד כמו חמור"

לבוא קצת פחות עד שהגבולות יהיו יותר ברורים...

חיבוק גדול!!!

ולהיכנס בינך לבין בעלך זה קו אדום.

זה ממש לא שייך.

שלום בית קודם לכל

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

בסוף זה קרה...

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

זה נקרא מעוררות אהבה, יש שיעור פעם בשבוע על זוגיות מאנשי מקצוע /רחלי ורוחמה. שבוע אחרי זה זום הרחבה עם שאלות.

אבל ההיילייט של התוכנית זה קבוצת עבודה בוואטספ, הם קוראות לזה חדר מיון של זוגיות. את מגיעה עם הבעיה בזמן אמת ויש שם נשות מקצוע מדהימותתתת שנמצאות איתך ומפרקות איתך ביחד לפי הלימוד.

גם שמעתי מלא המלצות וגם הייתי  בעצמי ואני מרגישה את השינוי.

ממליצה 

אני אישית מאוד מתחברת בנושא זוגיות לפודקאסטים של:

- שושי זליקוביץ  

- רחל בולטון

- נחמי בצון

הן מדברות הרבה על להתמקד בהתקדמות אישית

הלוואי שתתחברי ויעזור גם לך ❤️

יש בספוטיפיי

אשה ללא מאמץ

את רחל ונחמי אני מוצאצ דרך יוטיוב 

גם אנחנו היינו אחרי טיפול ארוך

שנראה שלא צלח

ועכשיו אנחנו בטוב ב"ה

לפעמים לוקח לדברים זמן לשקוע

כל עוד יש רצון

לא לוותר

עוד יבואו ימים טובים

קפצו לי סרטונים שלה בפייסבוק ונראה לי שהיא גם עושה קורסים

יש לה תכנים מדהימים שמשנים את החשיבה