הראשונה- חוסר הרצון שלך לרצון זוגיות
השנייה - תחושה של לחץ חיצוני מהחברה
אני חושב, ואולי אני טועה, אבל ככה זה נראה מהצד, שהראשון תלוי בשני.
אני אסביר- את מרגישה שהרצון לזוגיות הוא לא שלך, ולכן את לא רוצה אותו.
כלומר- החברה מסמנת ש"את לא בסדר" אם את לא רוצה זוגיות. את מרגישה לא בסדר, וכדי להרגיש בסדר,
את רוצה, אבל את מרגישה שזה לא הרצון שלך, אלא של משהו חיצוני, ולכן את דוחה אותו.
קצת כמו שגוף דוחה איבר שמשתילים, כי הוא מרגיש שהוא "לא שלו".
נוצרת התנגשות בין הקול שרוצה(להיות בסדר ולכן רוצה) זוגיות לבין הקול שלא רוצה- ואת מגיעה
לפלונטר שאת מתארת.
אני מנתח נכון? את מתחברת?
אם את מתחברת למה שכתבתי. אני חושב שנכון לך לקחת הפסקה, מוצהרת ורשמית.
את לא יכולה לצאת לדייטים כי "ככה צריך" אם יש לך תחושת אנטי ונגד.
זה גם לא יצליח ויגרור פגיעות ודייטים חסרי תוחלת ותועלת שרק יזיקו לך עוד יותר.
את צריכה לרצות שיציעו לך, לרצות להתחתן ולרצות זוגיות, מתוך עצמך, אחרת את רק מזיקה לעצמך.
נקודה שלישית שאת מעלה- רצון בזוגיות הוא חולשה
את מרגישה שהצורך של בקשר הוא חולשה, שנובעת מתוך תחושת חוסר שלמות, מתוך חסרון שאת לא מעוניינת בו.
התפיסה הזו יכולה להיות מאוד חסם שמונע ממך לרצות זוגיות.
(אולי, וזו השערה, אין לי מספיק נתונים, אבל אולי את באמת כן רוצה, רק מרגישה שזו חולשה, לכן את משליכה
את הצורך הזה על משהו חיצוני(חברה) וככה קל לך יותר להתנגד אליו?)
וזו בעיה, כי התפיסה הזו היא מזיקה מאוד.
כתוב לך בכ"א "מחיים תמתק חירות". את צודקת. אדם שהוא עבד, הוא אדם מסכן. חירות היא ערך עליון.
אבל אני חושב שלא מבוררת אצלך עדיין הנקודה של היחס בין זוגיות לתלות. בין שלמות לזוגיות.
אנשים כמהים לקשר לא מתוך חולשה אלא מתוך שלמות. זה מוזר, כי הרי אם הם שלמים- למה שיהיה להם
צורך- איזה מן שלמות זו אם היא חסרה?
לפי הפנימיות השלם הוא אף פעם לא שלם בפני עצמו, אלא תמיד "שלם וחצי" לא וחצי מתמטי, אלא וחצי של
גם שלם וגם חצי. חלק מהשלמות של האדם היא ההכרה של היותו חלקי, נברא, תלוי.
התלות שלנו היא מוחלטת- את רוצה גם לא לאכול? לא לנשום? אנחנו רוצים בדברים הללו, כי אנחנו חסרים
ותלויים. באותה מידה הצורך שלנו בבן\בת זוג, הוא חלק מההכרה שאנחנו חלק מיחידה גדולה יותר.
כמובן, שכל אחד צריך להרגיש את הצד של היותו שלם- עולם מלא. אך על האדם גם להרגיש את היותו חצי,
חלקי, חסר.
זו לא חולשה, אלא זו האמת. איש בלא אישה, הוא "פלגא גופא", וכך גם אישה בלא איש.
כך גם הזוג ללא העם, והעם ללא אלוקיו. לכל צד בבריאה יש צד שמשלים אותו- וזה חלק מאחדות ה' הכוללת
שאני מכריזים עליה "ערב ובוקר בכל יום תמיד".
כלומר- החירות היא לא חוסר תלות. הרי האדם המאמין הוא עבד ה', אלא שלהיות עבד ה' היא היא החירות.
חירות זו השלמת המהות שלנו- והמהות שלנו זה עבדי ה'- ולכן זו החירות שלנו.
חירות זו השלמת המהות שלנו- והמהות שלנו זו זוגיות - ולכן זו החירות שלנו.
כמובן שכל הדברים לעיל צריכים לחלחל ולהתיישב על לב. וכל עוד את מרגישה צורך "חיצוני" לצאת לדייטים
שיוצר אנטי, עדיף שתמנעי מלצאת, כי הסיכוי מאוד נמוך.
אבל מומלץ לעבוד עם עצמך ולבחון- מדוע את מפחדת להיות חלשה? להיות תלויה בבן זוג?
למעשה את נבראת תלויה בו(והוא בך). אז למה ההתנגדות?
