נמאס לי שרוצים רק קשר עם פרפרים ולבבות, וגבר מושלם ובלי בעיות, שהוא רק יהיה הקיר לבכות עליו, אבל חס וחלילה שלא יסגיר איזו חולשה כלשהי.
נמאס לי שכל התהליך של תחילת הקשר תלוי רק בי - שאני צריך להיות זה שיוזם וקובע ומתעניין ומתחשב, וכאילו מובן מאליו שהתפקיד שלה זה להיות סנובית ולעשות טובה שהיא מחזירה לי הודעה אחרי שעתיים.
נמאס לי שלא נותנים לי צ׳אנס, שברגע שמשהו קצת מסובך ישר ׳לא נראה לי שזה יתאים׳, שתוך שני דייטים היא כבר הספיקה להבין את כל האישיות שלי, למרות שמבחינתי עד עכשיו לא הצלחתי לבטא את עצמי אפילו קצת.
נמאס לי שזה תהליך שחוזר על עצמו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, בלולאה אינסופית, ללא אור באופק, פשוט כל פעם אותו תהליך בדיוק, שההבדל היחיד בין פעם לפעם הוא החרטוט שהיא דופקת בנוגע לסיבה ש׳זה לא מתאים׳
ונמאס לי שמנסים לנחם אותי. זה אף פעם לא עוזר.

