מזה "עוד"?????? 

איזהו מן ישות היא זו ומניין באה

לצרכי עבודה וכו' ונישואין מותר-האין אלו דברים טובים?

או להתעלם ממו

כי מה שאת כתבת זה מראית עין, לא גם, רק. לא עושים דבר מפני שאנשים אחרים יחשבו עליך כך, אמנם המושג החזלי של מראית עין מדבר בדרך כלל שלא תחשד בחטא וכו' אבל ניחס גם את מה שכתבת לכך. 

ואולי אפשר בכלל לקרוא לזה נורמות חברתיות...

אולי ננסה להגדיר את זה כך, ההלכה מנסה לחנך אותנו להתנהגות מסויימת, התנהגות שאינה תואמת את מה שאנו מפרשים כדרך הנכונה עפ ההלכה תהיה עבירה על רוח ההלכה אך מכיוון שאין איסור מפורש בדבר אזי זו לא הלכה ממש?

ככל רוב הדברים שאנו מנסים ליחס ל"רוח ההלכה" יהיו בדכ או נורמות חברתיות או  דברים ש"נאסרו" משום מראית עין.

כי אני לא שמעתי על דבר שהתירו מנורמות חברתיות כל עוד הוא לא היה מבוסס על כאלה מלכתחילה

שאלה נכונה... צריך לבדוק באמת אם מותר

אני לא רבנית ולא שום דבר כזה, אבל אני לא חושבת שיש בעיה לדבר עם בנים כל עוד לא מתפתח רגש כלשהוא.

אני באופן אישי לא מדברת עם בנים באישי

ואם פתאום כן?

אף פעם לא הבנתי איך צריך להתרחק מהמין השני מאוד

שילוב של נורמות חברתיות עם הגיון

כל הדת שלי היא נורמה חברתית

היא מהחינוך שלי

אני בוחרת להמשיך להיות דתייה

אבל פעולות לפי גבולות הנורמות החברתיות

(אני אוהבת את השאלות האלה)

שלכאורה הם אסורים מרוח ההלכה ובכל זאת עושים אותם.

וספציפית על הפורום,אני לא חושבת שיש אם זה בעיה ככ כי הרוב פה לא מכירים את אחד השני.ככה שפחות יכול להיות מצב שיהיה פה קשר רגשי

אבל מה שכן אני יודעת,זה שהרבה פעמים תוקעים לך תשובה מעצבנת "שזה לא מתאים לרוח ההלכה".

וכמו שאחרים הגיבו,כל אחד צריך לשאול תצמו אם זה טוב לו להיות פה או לא.

כמו שאחרים הגיבו,כל אחד צריך לשאול תצמו אם זה טוב לו להיות פה או לא.???

השאלה לא רק לאיפה זה מגיע אלא גם למה הם מדברים ומאיפה זה מגיע..

מה אנחנו קראים?

או בשביל להתחתן בסוף...

ב. לא, הפעם הראשונה שתדברי עם גבר תהיה בהיכרות לצורך חתונה, או בדברים טכניים.

או שההגדרה שלך לטכני היא אחרת...

ככה לפחות אצלנו.. או בראש שלי..

אבל נקודה למחשבה.

עכשיו אני אשאל: איך אתה הולך ברחוב כשיש ככ הרבה בנות לא צנועות? זה מעורב! אתה דתי, לא ?! זה לא אסור לכאורה ?! 

זה סה"כ פורום .. רוב האנשים פה דוסיים רצח !! אם לא אז ממזמן היית מוצא אותם בפייסבוק ( או שיש כאלה שכן) אבל אין פה מקום לקשרים רגשיים וכו וכו וזה לא כמו פייסבוק או שאר הרשתות החברתיות.. אין לך מושג בכלל מי עומד מולך . 

ניראלי שכשזה נטו שיתוף והעברת מידע .. אז אין בכלל בעייתיות 

זה יכול להרוס מערכות יחסים בעתיד. לא מספיק מהבחינה האישית? יש גם איסור ממשי.

שמור/שמרי את הרגש שלך לבעלך/ אשתך לעתיד ולא לאנשים אחרים!

מה נראה לך? התחביב שלי זה לעבור על איסורים

חח כמו כולנו..

מי שנמצא פה למטרות דיבור עם נשים-גרוע מאוד.

יש כאן חבר'ה(לדוג' אני) שמחפשים לעזור לאנשים ולענות על שאלות. לא במטרה להרבות שיחה עם אישה וליצור קשרים אישיים.

יש כאלה שעושים את זה - אבל זו לא מטרה של אף אחד, זה רק על הדרך.

(יש מישהו שחושב אחרת?)

לא! בתכלית האיסור!

הם עוסקים בשטויות. ויש עליהם הרבה תגובות(אהמ פורום נסיופ). זו ממש הרביית שיחה בטלה וגרוע יותר-עם אישה.

אבל גם לבנות זו בעיה.

הניק שלי הוא לגמרי גברי!

ה יותר בכיוון של מותר או אסור. אנחנו יהודים והולכים לפי ההלכה.

כל מה שלא אסור נמדד בגבולות השלילי וחיובי.

"התקדש במותר לך"-אין הכוונה עשה מה שמותר לך כמה ואיך שבא לך אלא,שני פרושים:

א. תן קדושה במותר לך בכך שתסב את הדבר לעבודת ה'. 

ב. פרוש מן המותר לך לעמן המטרה הנ"ל.

בס"ד

רחמנא ליצלן להרבות שיחה עם האישה וקשרים אישים. האנשים פה פשוט לא שווים קשרים אישים נכון? רק לעזור להם להיות נחמדים ולענות על שאלות. נו.

אני גרוע בלזהות אותה.

ובכן-

האמת קראתי לא מזמן ספר שהאמת לא כ"כ התחברתי אליו, מכמה סיבות. יש פה כמה שלא יסכימו איתי (@שִׁירָה)

אבל אני לא התחברתי... בכ"א המחבר דתי ואפי' השתתף בכתיבה ת"ח. בספר מתואר קשר בין בן מתחזק לבת דתיה די דוסית... הקשר הוא בדברים בעבודת ה' וע"י מכתביםבאיזור המכתב הרביעי אחד הצדדים מעלה שאלה בעבודת ה'- אולי זו בעיה בכלל להתכתב כך... האמת התשובה של שני הצדדים לא ברורה... הם ממשיכים ומתישהו מחליטים שכן כדאי להפסיק (בסוף, אגב- הם מתחתנים.....)

השאלה הזו הזכירה תהיה דומה שהייתה לי פה בפורום כמובן. תהייה של כל אחד.

אני לא חושב שכדאי לשאול רב על זה ספציפי ועדיף ללמוד את זה לבד הן משרשי הלכות. הן משו"תים אחרונים.

לגופו של עניין- אני די מסתייג מהמושג "רוח ההלכה" וסיבותיי עמי . האמת- אני אשמח לדבר איתך ועם @קמנו ונתעודד על זה מתישהו. נראה ליהיה פה דיון דומה...

בכ"א לגבי צניעות הרי זו הלכה מפורשת שצריך לשמור על "רוח" והאמת- כתבתי את זה פה פעם, "צריך להתרחק מאוד מהעריות" משהו כזה. שו"ע אהע"ז סי' קנ"א כמדומני.

לכן אני חושב שיש שני דברים-

א- דברים מפורשים שכתובים בשו"ע- איסור ראיה באישה נשואה. איסור הסתכלות על בגדים של מישהי שהוא מכיר איסור שמיעת קול אישה (לא משנה עכשיו אם דוקא זמר או גם דיבור) וכו' וכו'.

ב- התרחקות "מאוד מהעריות" שזו הלכה יחסית כללית.

החלק הא'- ברור מאוד מה אסור ומה מותר. אין ויכוח (כאילו אני מדבר ויכוח עצמי מחוץ לויכוחים בגופי הלכות)!!

החלק הב'- טוב נראה לי זה דבר שהוא מה שמתקבל על השכל אני חושב על ב' אפשרויות - 1- נורמות חברתיות. 2- כל אחד לפום מה דמשער בליביה כל דבר שעלול להביא אותו לאיסור מפורש, להרהור וכד'. (די קרוב ל@פיתה פיתה- א"כ מדבריה אפשר להבין שזה גם קאי על החלק הראשון. ההלכות המפורשות.

דברתי על זה פה כבר פעם. שנראה לי שאם היה מקובל בכל העולם שלא לעבור תוך ד"א של אישה- מי שהיה עובר בד"א של אישה- הגיוני מאוד שהיה בעצם עובר על החלק של ההתרחקות מאוד מנשים.

אחרי כל זה - לא נראה לי שיש בעיה בפורום. אני לא רואה את האישה. אני לא שומע. למעשה אני אפי' לא באמת יודע שזו אישה. וכל עוד אלו לא דיבורים שמביאים להרהור וכד'- אני לא חושב שיש בעיה (אולי בשיחה אישית יש חשש להדרדרות וכו' דין דומה ל"ייחוד" לכן אני משתדל למעט כמה שאפשר בשיחה אישית עם בת.)

קיצור- זה מה אני חושב.

מקסימום. אם נחזור לספר. הסוף של הספר לא כזה נורא. ואם כן נפגוש איזה ניקית פה בלנ"ו.... טוב.

מספיק להתבלח.....

חיים טובים.

אני חושב עדיין את מה שאמרתי לא הבנתי מה השאלה על גבי זה?

אולי אפשר לומר שאני רואה בפורום קצת צורך ותכל'ס אני רוב הזמן (לפחות זו התחושה שלי)- אם הבנים פה..... אבל לא יודע מה לענות ישירות לשאלה שלך כי לא הבנתי מה הבעיה במה שכתבתי..

(שוב- מה זה טכנוקרטי?)

אגב- ברור לך שדעתי ממש לא כמו שהצגת בהודעה אליה אני מגיב עכשיו- כן?

אני חושב שהתורה היא אלהית. וידועים דברי הגמ' איזוהי פרשה קטנה שכל עורקי תורה תלויים בה "בכל דרכיך דעהו". עניין המצוות. כפ שכותב הרמב"ם. הוא לטהר ולזכך את האדם-ציבור-אומה-עולם-הויה. אבל אכמל לחלוטין ואולי נשמור קצת לבין הזמנים... (אני חושב שההלכה היא די טכנו-וכו'....) (טכנוקרטי? אבל אני גר בפיריפרייה! @פיתה פיתה...)

בכ"א לגבי עריות כבר הקדמתי ואמרתי שה"רוח" היא עניין שכתוב בתוך ההלכה עצמה בהלכות איסורי ביאה והתרחקות מעריות. וכן אמרתי במה אני הבנתי שזה מתבטא... אז בעניין הזה ספציפי אנחנו יותר קרובים אחד לשני לגבי ה"רוח".

חו"מ- שוב, לא אמרתי שאני מתנגד לביטוי באופן גורף רק שזה דבר שאני די מסתייג ממנו....

מצחיק שאני מדבר איתך על זה כי זה נושא שדברתי פעם עליו עם אחי שליט"א (עתניאלניק ל"ע, כך שגושניקים לא מפחידים אותי כ"כ.... מה שמזכיר לי-@ענבל, למדת במגדל עוז? טוב, מסביר כמה דברים.... ה' ישמור וכו'.... יש מצב שאח שלי לומד עם בעלך... הוא נראה לי גם היה במגדל עוז פעם, אנא ערף.... טוב...)

חיים יפים ומלאי קו.

עוד לא קראתי את הכל אבל למה שאני לא אסכים?

(ואגב לא שאני ככ לומדת גמרא אבל שמעתי שיש משהו שנקרא דת משה, זה נכון? אם כן אז זה פחות או יותר שם אחר למה שנקרא רוח ההלכה..)

ואמן. גם לך.

לא שידוע לי על בלאגן כלשהו בכיסויי ראש אבל שיהיה

בס"ד

לפחות לא בצד הזה של העניין

זה היה פנימי ביני לבין מישהו אחר מהערוץ. לא משהו שאמור לעלות ובטח שלא לך. מר הפלאפון שלי לא מסונן ואני גאה בזה כי לי יש אפוטרופוס..... בלי להעליב....

עזוב. שכח מזה....

ומביאים אותם לרמה טכנית בלי ליידע את מארגני המפגש וצוות פסיפס.

שיערב לכם

אתה לא מכניס את ההלכה של הרמבם שאישה יוצאת מביתה רק פעם פעמיים בחודש?

ממש מביש-בבקשה-עיינו הפוסקי בדור והרבנים הקדמונים לפני שאתם עונים כפי העולה ברוחכם.

לכל אחד יש את השו"ע שלו?

זה תלוי ברמת הרוחנית?-אם אני נמוך ברמתי אז מותר לי לחטוא?

אין דבר כזה רוח ההלכה? באמת?? למדת פעם גמרא?[גמרא בסנהדרין לג:

רב ששת אמר כאן שטעה בדבר משנה כאן שטעה בשיקול הדעת וכו'...היכי דמי שיקול הדעת אמר רב פפא כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ואיקרי ועבד כחד מינייהו וסוגיא דשמעת' אזלי כאידך היינו שיקול הדעת].רוח ההלכה היא הדרך ליצירת סייגים ,תקנות וגזרות.רוח ההלכה לא יכולה להתיר דברים בהלכה אלא רק לאסור ולגזור(ברוב המקרים חוץ מתקנת שעה)

כל עוד לא מתפתח רגש מותר? אז כל עוד לא מתפתח רגש מותר לבעול ארמית?(סליחה על הביטויים זה מה שעלה לי לראש)

נורמות חברתיות והגיון? תורה,מה יהא עליה? פוסקים,רבנים-לא הם קובעים אלא הנורמה החברתית? תעשו לי טובה...אם ככה אין אנו מחוייבים לתורה בכלל!(רש"ר הירש :"נעשה לנו שם  .המגדל אמור היה להיות מזכרת עולם לכוחו של הציבור וחשיבותו על פני היחיד... אולם כאן טמונה הסכנה:אם אין הציבור קורא 'בשם השם'... אם היחיד נדרש להיות עבד לציבור ולא לעבוד את ה', אם הציבור מציג את עצמו כמטרה ולא כאמצעי בלבד, כי אז יאבד כל עתידה המוסרי של האנושות.. .כסבור הוא (האדם) שהציבור פטור משמירת חוקי המוסר.)

"אין הגדרות מדוייקות, כל אחד לפי רגשו ואופיו" בדקת?,הסתכלת הספרים? באמת? אני בספק.

"אתה בוחר אם זה נכון לך או לא"- מי שמך שר ושופט? התורה כותבת(ואם לא היא אז לומדיה והעוסקים בה באופן תדיר זה דורות) את ההגדרות,זה לא נתון לבחירה. ההלכות זה לא ספר הליכות חיים לבחירה אישית!

"אין איסור על התכתבות" באמת?? מאיפה לך? יש בעיתיות? מי מגרע מדיבורא? היינו הך! אז אתה לא רואה אותה...זהו? ניחא? בסוף עוד תבוא לראותה(דברי נביא ואני לא אחד כזה).

התייחסתי למירב התגובות שקראתי(ועברתי על הרבה מהם. מקווב שיופק לקח ותקראו בעיון!! במטרה למנוע אי הבנה.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

אח"כ אם זוכרים אותך