עם ניצולי שואה, בית אבות, בית חולים וכד'

הייתי שם פעם בכיתה ח עם חברות ויש שם אנשים במצב קשה.. די נלחצנו שם וסתם היינו שם.. זה מתאים יותר לגיל יותר בוגר

ללכת לשמח בבי"ח, אבל לא רק לחלק טופים, בלונים וכו', אלא להביא איתך משחקי קלפים, משחקים כמו ארבע בשורה, דפים, צבעים, מדבקות וכו' ולהציע לילדים לצייר / לשחק איתך (לפי הגיל...)

מנסיון, זה משמעותי ומשמח הרבה יותר.

יש פעמים שתמצאי את עצמך אפילו שעה עם אותו ילד... וזה כיף.

מה שנקרא- לא הכמות- האיכות.

ממליצה ממש לכולם!

אם יש לך עוד שאלות- אפשר בשמחה

ברמלה, בגרעין התורני..

אם את רוצה לשמוע פרטים, במסר/ באישי...

בלבד - בובצוות רק בנות

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....