ואם אני לא אוהבת את הזמר אז אני לא נהנת!

ואני לא מעוניינת לשמוע שירים של זמרים לא דתיים או שאני לא אוהבת

לא רוצה לטמא את הנפש שלי

תמיד כששואלים אותי אם אני אוהבת זמר מסוים אני עונה שאני לא אוהבת זמרים/ות, אלא את השירים. אם אני אוהב את המנגינה ואתחבר למילים, אני אשמע את זה בלי קשר למי ששר אותו. 

(אגב, יש גם כמה שירים בודדים באנגלית של זמרים שאני ממש לא מסכימה עם הדרך שלהם וכל השאר, אבל ממש התחברתי למילים ולמנגינה של השיר, אז אני שומעת אותו)

בהזדמנות, כשיהיה לי כוח וזמן - אפרט...

ולא עלפי השקפות לאומיות, כי השיר נכנס לנשמה שלנו

כי אני שומעת את השיר נטו. אז מה כפת לי מי שר אותו בכלל

יש קטע שפעם קראתי שממש נחרט בי:

'שירים של גויים (או שירים טמאים) הם לא פחות גרועים מחזיר. חזיר נכנס לקיבה - שיר טמא נכנס לנשמה.'

שיר טמא, שמוריד אותי ברוחניות, שמרחיק אותי מאבא שבשמיים - אני לא אשמע.

אבל שיר נקי, עם כוונות טובות, או פשוט שיר שנעים לי לשמוע, שלא מרחיק אותי, אין לי בעיה לשמוע.

יש גם זמרים שאני אוהבת לשמוע, שהם לא דתיים, ואני לא שומעת כל שיר שלהם.

לדוגמא - יובל דיין, עידן רייכל, חווה אלברשטיין..

יש זמרים שאני לא שומעת אף שיר שלהם ובמקרה מצאתי שיר אחד שאהבתי והתחברתי.. לדוגמא - אביב גפן. יש לו שיר אחד שאני שומעת שהוא שר עם אביתר בנאי.. השיר 'יש שמיים מעליי'. אחלה שיר.. 

או הזמרת ריטה, ששרה את השיר 'מחכה'. (יש לשיר הזה גם ביצוע של עידן רייכל בין השאר..)

תכל'ס, אם אדבר בכנות, בערך 94% מהשירים שאני שומעת הם דוסים רצח וכולנו מרוצים, וב6% הנותרים אני שומעת שירים שאני מרגישה שהם תואמים לי ולמדרגה הרוחנית שלי.. וכמובן שיש תמיד לאן לשאוף, ושתיקון המידות ממשיך עד נשמתנו האחרונה.

צריך לשמוע שירים שהם לרוח ההלכה ולרוח התורה,

אבל מפה- כל אחד ומדרגתו שלו. וקשה אבל אי אפשר לדון אף אחד..

אני למשל, עד לפני כמה שנים שמעתי שירים רק בלועזית.

משם זה עלה לשירי אהבה ישראלים (לא בוטים מדי..) ולהבדיל, שירי ישיבה בויס באנגלית למיניהם

משם זה עלה לשירים ישראלים נקיים יותר ושירים מגויירים,

לאט לאט השירים ניהיו נקיים יותר ויותר.. 

באיזשהו שלב הפסקתי גם עם השירים המגויירים,

והיום לבינתיים כל הנוקיה שלי משהו בסגנון של:

אביתר בנאי

יונתן רזאל

שולי רנד

סיני תור

הראל טל

ביני לנדאו

חיליק פרנק

ישי ריבו

יוסף קרדונר

יצחק מאיר

אודי דוידי

בוצר

צמאה 

צמאה2

צמאה3

אברהם פריד

ניגונים וכו'.

וכמה שירים ישראלים נחמדים..

לא חושבת שיש בעיה לשמוע שיר של מישהו שלא חושב כמוך. 

שיר, בין היתר, בא לבטא תחושות, מחשבות, רגשות. אם השיר נכתב בטוב טעם, בשפה עשירה, כנה , יפה, ולא פוגענית, דורסנית, בוטה, גסה - למה לא לשמוע את השיר? כי הוא מצביע ש"ס? כי הוא אוכל גפילטע? כי הוא הולך עם שטריימל? כי הוא חובש כיפה שאין לה שיעור?

כל עוד השיר נקי והמנגינה נוגעת, ואני יכולה לקחת את המילים ולהרגיש אותן חיות ומרצדות מול עיני,

מה זה משנה לי אם המחבר הוא ישי ריבו או אהוד בנאי?

כותב הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה שיש בעייה לשמוע שירת נשים מכיוון "שקול זימרה חושף את מעמקי הנפש יותר מאשר קול הדיבור..."

נראה לי שאפשר להבין מזה שכמובן שאם שומעים זמר\ת שהם אינם אנשים טובים ומקולקלים - זה משפיע על מה שיוצא, על התוצר...

וראיתי פעם בשם הרב אבינר שבשביל לשמוע שיר צריכים שלושה תנאים:

1. זמר כשר.

2. מנגינה כשרה.

3. מילים כשרות.

נראה לי שזמר שאיננו אדם טוב משפיע לרעה על השומעים...

יש דעה שאומרת, שאם הזמר לא יר"ש, אפי' אם הוא שר מנגינות שהן בסדר בפני עצמן,

כיוון ששר אותן זמר לא יר"ש - לא הלכתית, אבל יש עניין גדול מאוד לא לשמוע אותן (כי זה משחית את הנפש).

אני לא כ"כ מסכים עם הדעה הזאת. סליחה, אבל אני לא חושב שאם זמר אמריקאי שר טראנס שאני אוהב,

ויש לו קצב טוב - אני לא אשמע אותו, רק בגלל שהוא אמריקאי.

יש לזה מקור (לא הלכתי, אלא מקור בסוד), זוהי לא דעה מנותקת שהומצאה, אבל אם בן-אדם הוא בדרגה מסוימת והוא קופץ לחומרה ששייכת לדרגה הרבה יותר גבוהה - אין בזה כ"כ טעם (אם אתה לא מרגיש את זה - אין לך מה להחמיר, כיוון שזו לא חומרה הלכתית, אלא לפי הסוד-  לפי מה שבן האדם מרגיש בנפשו).

גם אני לא חושב שזה נכון שאומרים שהתרבות (ובכללה מוזיקה) צריכה לנבוע מתורה.

לא, יש גם מקום לתרבות חול - כמו שבכל החיים שלנו יש חול - בלימודים, בעבודה.

אין בעיה בכך שהתרבות שלך היא תרבות חול.

ברור שיש הבדל בין תרבות חול נייטרלית (ללא בעיות) לעומת תרבות חול נגועה בפריצות וכו', שעל כך לא דיברתי בכלל, שזה בוודאי לא אותו הדין.

אם דבריי לא הובהרו אני אשמח להסביר אותם למי שישאל (כתבתי קצת מפוזר, הנושא נגע אליי מאוד לאחרונה, לכן לא הכל מאורגן לגמרי בראש..)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....