לא, אין לך זכות.
אז מה אם כואב לך. אז מה אם הלב שלך שורף. אז מה.
את בעצמך גורמת את כל הכאב הזה.
תגידי תודה ותשתקי. תשתקי ותפסיקי כבר לבכות.
רק תראי כמה חברות יש לך.
איך בליל שבת כולן שם סביבך, ואת מוקד תשומת הלב.
איך הן סומכות עלייך ומשתפות אותך בדברים הכי אישיים שלהן.
ואחיינים שלך, איך הם רצים אלייך, וכ"כ אוהבים אותך.
זה שכולם אומרים לך שאת בחורה מעניינת וכיף לדבר איתך.
תגידי תודה שאח שלך הוא החבר הכי טוב,
זה לא מובן מאליו. בכלל.
תרגעי. תנשמי עמוק. תפסיקי לבכות, ותחייכי.
יופי, ככה אוהבים אותך, ורק ככה. מחוייכת, צוחקת משום-כלום, ומצחיקה את כולם.
זהו. אין לי את הזכות לבכות.
לכן אני כ"כ אוצרת את הבכי הזה על הכאב האישי שלי,
ומצליחה לבכות רק על הכאב של אחרים.
אני מרגישה שאסור לי לבכות. פשוט אני לא רשאית לכך.
אמאלה. עליתי עכשיו על נקודה כואבת כ"כ שניסיתי כל הזמן להדחיק.
ואוו, היה קשה לכתוב אתזה.
