צמצום של מה?

בית של תורה לא אומר בהכרח חיי אברכות (תלוי גם באיזה גיל מדובר)

בחיי אברכות באמת צריך להצטמצם בהוצאות, אבל ענו כבר יפה

מי אמר שהילדים שלה חסכוניים? 

אצלי לדוג' זה יותר מתבטא בחסכון לילדים,

אני לא רוצה שהילדים שלי ירגישו שחסר להם..

זה גם מאוד תלוי עד כמה ההורים יכולים ורוצים לעזור...(יהיו כאלה שיגידו שאסור להיעזר בהורים, אני לא מסכימה עם זה...)

כי הם ההורים שלנו ורוצים לעזור, ואם יש להם אפשרות, ולנו זה באמת יכול לעזור, אז למה לא?

שבוע וחודש טוב ובשורות טובות! ושימי התענית יהפכו לימי שמחה בימינו! 
לעניות דעתי הכל שאלה כמה האידיאל הזה חשוב? 
אבל באמת. 
כי אמא ,שחס ושלום, הבן שלה בבית רפואה, ישנה לידו, על ספות, על הרצפה ...
אפילו אם היא בדרך כלל רגישה בזה  
למה? 
כי עכשיו הילד, רפואתו, שלומו מוציאים אותה מעצה. יש לה משהוא יותר גדול ממנה מולה 
ואז היא מסתדרת בתנאים שהיא לא חלמה שהיא תגיע אליהם. 
אם מבינים באמת איזה דבר עצום זה בית של תורה. בתור אידיאל . 
וגם כמה ברכה זה נותן בקשר ובחיים. אז הקשיים, אם יש כאלו,  נהיים קטנים מאליהם. 
איפה שיש אהבה גדולה וזרימת חיים אז זה ממלא . ממילא גם הדרישות החומריות יורדות . 
מבינים שהשמחה היא משהוא נשמתי , קשר ובית שיש בו שמחה אמיתית זה משהוא שאין לו ערך ...
וגם זה כל כך ממלא שמה באמת חסר ? 
וגם בית מלא בשמחה יש בו ברכה וגם מזונותיו מצויים . 
בכלל כל מזונותינו מהשם והקבה זן ומפרס את כל בריותיו עד הכינות הכי קטנות .. 
אז את בניו ! בני מלך . שמה פתאום יחסר לו ? 
וועד אנשים שבאים לפתחו ואומרים בפה מלא . אנחנו עבדיך! 
אנא השם כי אני עבדיך !! בן אמתיך , פיתחת למוסרי 

מה הוא לא ידאג ? ועוד איך ידאג! ברוחב יד ! 
רחמיו על כל מעשיו . אז על בניו על אחת כמה . 
בנים אתם להם אלוקיכם ! כמה זכינו . אין מה לדאוג 
צריך לברר קצת את הרצונות בצורה חזקה , על שממש אפשר להגיד , זה העניין שלי בחיים . 
בית של תורה, אידיאלים, בניין עם ישראל ... אני בוחרת לבנות בית שמשרת 
בהצלחה !  

לצערנו הציבור היום מניח את הערך הזה של לימוד תורה קצת ...
חבל... 
בנייה של בית , במיוחד בהתחלה . ברור שהקשר לבית המדרש ייטיב מאוד 
וכן , ישיבה ממושכת . 
ברור שכל אחד צריך ללכת לפי דרכו ודרגתו 
אבל בלי לימוד תורה חיי התורה נשחקים ונאבדים ורואים את זה היום מול העיניים ..
לכן 
לפחות בהתחלה ברור שבנייה חזקה זה דבר עצום!! 
איך ממשיכים משם , אחרי שנתיים? 
תתחילו שנתיים ותחליטו משם ... הרי הכל כל יראה אחרת משם ...
בהצלחה 

שמעתי מכמה אנשים מבוגרים

שכל שנה בישיבה השפיע עלייהם המון לכל החיים,

בהחלט שווה להצטמצם בשביל זה.

כמובן שכמו כל דבר צריך לתחזק כל הזמן,

אבל השנים האלה מאוד חשובות כי זה הגיל שהאדם בונה את עצמו

וכנ"ל גם לגבי השנים הראשונות לנישואים.

הלוואי והייתי יודעת מה נכון...

יש חלום, 

תנסי להביא את החלום הזה לפגישות, ותדגישי את החששות שלך בפני הבחור...

תקחי בחשבון שעול החזקת בית ומשפחה מדאיגה את כולם ולא רק את האברכים...

ותדעי שצריך חוכמה בחינוך ילדים לחיות בצמצום, כי אם אין את הגישה הנכונה עם הילדים לגבי לחיות בצמצום, הילדים ח"ו יכולים לצאת אנטי...

אבל לפעמים יש התנגשויות זמניות וצריך לדעת להיות גמיש, דינאמי.

לא לכולם החיים הם קו ישר, וכאלה שיהיו ת"חים וגם יעבדו בעולם החול מסתמא יהיו נסיונות כאלה.

אבל זה אפשרי, ויש הרבה תלמידי חכמים גדולים מהדור שלנו ומהקודם שהיו בעלי מקצועות.

כל מי שיוחסו להם ל"וניקיות בדור הקודם היו בעלי מקצוע. לא היה בהם אחד אברך.

כלומר, זה מציאותי.

ורוב האברכים שאני מכיר גם מתפרנסים בשאר היום.

אני חושב שבית של תורה זה לא בהכרח בית בו הבעל אברך.

אם בעל אברך חשוב לך, לא שאת צריכה את הסכמתי, זכותך!

אבל בכול מקרה, זה שחשוב לך בית עם בסיס כלכלי טוב, זה לא מראה על קטנוניות או נהנתנות. זה מראה על קו מחשבה בריא ואנושי.

עלינו כציבור מוטלת האחריות שבית בו הבעל אברך אמיתי, לא ייפול כל העול הכלכלי על האישה. זה חשוב כ"כ. בית בצמצום זה הכי לא אידאלי בעולם. לא לזוגיות ולא לחינוך הילדים. אבל זה בדרך אגב..

אפשרי,רק צריך לדעת את המחיר. כולם מדברים על המחיר הכלכלי,אבל זה לא רק זה שבזמן שהבעל לומד זה הדבר בסדר עדיפות הגבוה בבית.

זה להקדיש זמן ללימוד תורה,שיכול לבוא ע"ח זמן זוגי בילויים .

זה לדאוד להרבה עיניים טכניים בעצמך. כי הלימוד תורה חשוב.

את שאלת על הצד הכספי. היינו אברכים במשך11 שנה ,המלגות מעטרת כוהנים לא היו בשמים,לפעמים לא הגיעו בזמן.

נכון אני עבדתי כל השנים,אבל זאת היתה שאיפת חיי להתחתן עם בעל שימית את עצמו באוהלה של תורה.

צריך להיות מחושבים,יש "סיעת הדישמייא "ניסית.

מה הסתירה בין בית של תורה לבין מצב כלכלי טוב??

אולי את\ה מתכוונ\ת שבית של תורה זה רק אם הבעל אברך?? זאת כמובן תפיסה שגויה..

זה לא "יש מציאות" אלא זה הכי לכתחילה שיש.

המצב שיש אנשי מעשה שלא מחוברים מספיק לתורה הוא זמני וככל שיש יותר אנשי מעשה שחיים חיי תורה זה יותר מקרב את הגאולה.

גם אם הוא לומד כמה שעות זה מצויין

אבל "בית של תורה" בוודאי זה לא ההגדרה לבית שהבעל אברך.

אם המטרה היא ללמד תורה אז זה מצויין ויש גם מעלה גדולה ואולי אפילו יותר זה שאדם עובד לפרנסתו ולומד תורה ואת זה חז"ל אמרו.

בכל ייעוד יש צד חיובי.

יותר נכון לומר "בכל ייעוד יש מעלה"

ולא "בית של תורה"

במחילה

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?