אין לי בעיה לעזור 

אבל...למה ?

תעריכו קצת...

או שאת מתעלמת

את עוד לא יודעת לקרוא שרשורים?!

מהיה עוד סוגשל..

ואת תמיד יכולה ללחוץ על הגיבומאי (שלוש פסים) וללחוץ על בתגובה אל..

ולא היה מי שיעזור יסדר ינקה ישמור על דוד וכולי וכולי

ביום ראשון חזרתי מביס והם אמרו לי כמה הייתי חסרה וכמה אני עוזרת להם...תודה אמיתית לגמרי

זה נתן לי מספיק כוח לעוד שבוע שלם אבל איפה שהוא אחרי אותו יום ראשון הכל שוב חזר לעצמו

אני יודעת שזה עוזר להם אני רוצה לראות שזה באמת שווה את זה

... נכנסת הרבה פעמים אלינו ענייני עבודה...

משום מה היא כן שמה לב לפרטים הכי קטנים מחמיאה נותנת תחושה טובה וכו...

זה נותן כוח זה כל מה שאני מצפה מהם

תודה...כל כך קשה

אחכ כשאני מבקשת רשות ללכת למסיבות טיולים וכו עם הכיתה שלי הם מסכימים

אצלם (הבנתי מתישהוא)זה התודה....לא רוצה את זה!!!

פשוט תגידו ת-ו-ד-ה...

אני לא!

זה מעמיס עליי

זה מעיף

זה מכביד

זה מעצבן אותי אבל כאילו לגמרי

הייתי יותר שמחה אם הם היו אומרים לאאבל זה כבר בעיה שלי לגמרי

פה

אני ארגיש כפוית טובה הם ההורים שלי ואני אמורה להחזיר להם על זה משהו 

טוב דעתי שונה בנושא זה

הם הביאו אותי לעולם?

עד כמה אפשר להאשים אותם בזה?

אני לא אומרת שאת טועה...את צודקת באיקס אחוזים 

את באמת חושבת שלא באמת שצריך/ראוי לעשות קצת מעל למצופה בשביל ההורים שלך בגלל שהעולם שאליו הגעת הוא עולם אכזר 

כי אם זאת הכוונה שלך סליחה שאני אומרת זו אמרה דבילית לגמרי!

המצב הנורמלי הרגיל בכל בית

והמצב השני שלצערנו הרב הדוגמא תהיה הבית שלך..

אין לך שום דבר עליו את באמת יכולה להודות

כאילו 14 שנה גידלו אותך ואני בכוונה לא מתייחסת כרגע לחלק של איך 

אין שום דבר במשך ה14 שנה האלה?

את לא חושבת שיש מה להודות ?אפילו יותר יש צורך להודות ואם לא כל בנא שם לב לזה, זה קצת בעיה יש כאלה שהתודה היא הרגל כגון עבודות בית ויש כאלה שלא...לדעתי כמו שהתודה הזאת נצרכת כך גם הערכת התודה וזה בעצם מעגל שלא אמור להיסגר 

ונכון שהעולם הוא קר ואכזר אבל לא להוקיר תודה בגלל דרך עולם להורים...?

המעגל הפסיק כביכול והוא נסגר איפהשהוא אני מנסה להמשיך כי אני עכשיו מוקירה בעצם על ההתחלה ולא על ההמשך של המעגל נהיה כמו קו...אוף מסובך ואני עייפה

גם כואב לי הראש

אני יודעת מה כל מיני בנות מבתים אחרים עושות

ואני רואה את ההערכה של ההורים ...אמיתית 

תודה אמיתית יש אחרי כזו תודה חשק לעזור...

לי אין חשק..מעניין למה...

למה הם לא מסוגלים לראות מה אני עושה 

החוסר ביטחון הזה.

במי שאני.

שיהיה לי עם מי להיות.

שם זה הכי פוגש אותי.

שם אני כבר אבלע.

שם כבר יראו מי אני באמת

חסרת קיימות.

אני פתאום לא קיימת

כי הקיום שלי זה רק בתנאים מסוימים.

אחכ אני כבר לא.

הן עם עצמן, כל אחת יש מי שמחפשת אותה ואוהבת אותה.

ואני בלי אף אחת. המקום שלי נאבד.

אני כבר לא.

שכחתן אותי

הרגלתן אותי להיבלע בין כולכן

אף פעם לא היה לי מקום אצלכן ולא אהבתן אותי

ואת, את שאמרת לי שנדבר.

איפה את?

שכחת אותי? או פשוט לא רצית?

למה?

למה??

מה נשאר ממני?

אין לי כוח שהיצירה שלי מגדירה אותי

והיא מי שאני

רק אם יצרתי יש אותי.

ואם לא, מה יש בי.

כלומר כלום.

וזה כואב. וזה חותך.

בבשר.

ואני רוצה לברוח, לברוח מהכאב.

אבל הוא פה. לא הולך לשום מקום.

ואני?

אני צריכה לבכות.

לא טוב לי

אני לא רגועה היום

כשהוא לא עונה לי אני לחוצה

ובכללי יום ברוך כזה (ככה כותבים?)

קיצור תתפללו עלי שאקום מהמיטה

למה אני לא יודעת מתי זה יקרה

אולי כשהוא יכתוב לי

עלאק שמרה לי את השעה

את אמיתית?!

בכלל לא קבעתי איתה כלום מה זה החוצפה הזאת

והיא גם לא התקשרה אלי כמו שרציתי ואמרתי לה

גם לא התקשרה כדי שנקבע שעה ואסביר לה

וגם קבעה עם עצמה שאני רציתי את השעה הזאת ואני עוד צריכה לעדכן אותה אם אני מגיעה.. פחחח

יש לה בעיה אני אומרת לכם...

זה הזיה מארץ ההזיות

מזל שניצלתי ממנה

תשאל את המים כמה הייתי שקופה

זה כואב לי לכאוב את לכתך

והרגליים מבקשות מנוחה

הלכתי מספיק בשבילך

הלכתי מספיק בשבילך

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואייי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לאא

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואיי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לבוא

לבואאאאאא

לבואאא

כל הלילות שהיו לי איתך

מאירים לי החשיכה

בריח שלך

אני עצבנית עליה

מבואסת

ומאוכזבת.

היא כל פעם אומרת ואז מתחרטת

אי אפשר ככה

קשה לי כל פעם חוסר וודאות

כל פעם אולי

ואז בסוף לא

ואז שניה לפני מבטלים

ואז מתחרטים

תחליטי

כאילו לא יודעת אי אפשר ככה

אז הגבתי לה יבש

ומותר לי.

עכשיו אני צכה לקום..

איך?!

כואב לי הבטן.

התקלחתי, התלבשתי, ציחצחתי.

שטפתי תכלים.

צריכה להתארגן

יאלה קומי יפה שלי קומי..

ואני לא אוהבת את זה!

יש דברים שכן אני מחכה להם אז באלי שיעבור הזמן,

אבל זה גם מעצבן ויש לזה השלכות שלא באלי לשאת.

באלי להישאר ילדה.

לנצל כל יום כל דקה.

לחיות את הרגע.

ולהתקדם!

יצאתי קצת לגינה

איזה כיף לי

נעים פה

יש שמש

שקט

אני לבושה כמו בקיץ

מרגיע

לרוב אני לא באה לכאן ..

לעיתים מתעצלת, לעיתים שוכחת

לעיתים צריכה דירבון.

אבל היום?

היום זה היום לצאת

יש שמש

חם נעים רגוע

אז לא היה לי ספק

היום בחרתי לבוא

ואני שמחה על זה

מבחינתי זה עשייה.

זה לא עוד יום שאני מעבירה

זה דרך

וואלה היה נחמד ב*****

לא ציפיתי!

הצלחתי להשתלב הרגשתי בנוח זקפתי את הגב את הכתפיים

הבאתי את עצמי, דיברתי בשוטף, צחקתי

אני אוהבת אותי ככה!

וגם בסוף הצחוקים עם *****

שלחתי לה עכשיו הודעה בוא נראה מה היא תענה..

באלי 

טוב היא בהתחלה התלהבה ואז פתאום היא לא בטוחה.

וזה קשה לי..

אני צריכה וודאות מותק

ולא כל פעם לחכות למה שהיא מחליטה

תקשיבו יום הזויי מארץ ההזויים

דיברתי איתו שעות ותכלס לא היה לי כוח

ואז דיברתי איתו

ואז נפגשתי איתה

ואז היה דווקא נחמד היום הייתי יותר משוחררת.. לא דפקתי חשבון מה שנקרא.

עד גבול היכולת כן?

ואז התחיל הגלגל..

קרה משהו כזה

וזה ביאס וכזה לקחתי את זה קשה

והלכנו במיוחד ואז גילינו שלא

ואז הגענו

והתבטל..

ואז עוד משהו..

ואז עוד משהו

ואז הוא אמר לי את הבשורה ..

ועכשיו עוד אחת

ואי אפשר ככה אי אפשר

מרגישה יום מעפן עם יותר מידי שיגעונות

לא מתאים לי בכלל!

רציתי רוגע שלווה וזה התהפך בצורה לא נורמלית.

ואני דואגת לה קצת

וגם מפחדת קצת שהיא תכעס

באלי שנהיה בטוב

וגם בכלל לא הייתי אמורה לנסוע היום לרוב אני לא הולכת ופתאום דווקא היום קרה כל מה שקרה...

אוף.. אני מבואסת

משהו אחד חיובי זה שהצלחתי לתקן את מה שרציתי. וגם לנקות. אז לפחות משהו

טוב היו ליד אנשים

אבל לא יודעת מעניין

אוף מי זה?

כאילו היא יותר שווה ממני

יאללה מטומטם אחד

מה אני יורדת לרמה הזאת בכלל

לכו שניכם

מפגרים

שונאת את זה שאתה יוצא עם כל החברות שלי

מטומטם!

אני לא מספיקה לך אתה מוכן לקפוץ!

מטומטם!

חושב שאני כלום!

די כבר להשתמש בי כצעצוע!

אני לא הצעצוע שלך

נמאס לי מהטמטום שלך

שירדתי הכי נמוך

אשכרה להתחנן אליו להיפגש איתי

יאלה. ת***** איתה מצידי

אני כועסת על עצמי

ושונאת את עצמי

ומבולבלת

ולבד

ושונאת את כולם

ואותו

ואותו

נעלבתי נפגעתי ואני לא מאמינה לך.