הזמן עושה את שלו..

מה תפס אותך בו? 

הדעות שלו?

הענווה שלו?

הרוגע שבו?

אולי ההתלהבות?

כריזמה מטורפת?

הביטחון שיש לו?

הדבקות?

אולי משהו בחיצוניות?

הוא משדר עוצמה? 

אולי החיוך הוא זה שכבש אותך?

משהו בו סביר להניח מושך אותך..

אם זה רק חיצוני כנראה זה באמת סתם.. זה לגיטימי לגמרי וזה יעבור. באמת.

אם זה קצת יותר עמוק, ויש סיבות שהן קצת מעבר ל'עיניים ההורסות' שלו, אז יש סיכוי למשהו יותר אמיתי. יכול להיות שאת באמת מכירה אותו ואוהבת אותו, וגם יכול להיות שהוא דמות שאת יכולה לראות כבעלך.. משמע- את רואה בו מידות ותכונות שמוצאות חן בעינייך, שאת רוצה שיהיו בבעלך בעז"ה..

דמיונות?.. לא יודעת. 

בין כה וכה, גם אם זה דמיונות וגם אם זה הכי אמיתית וטהור שיש, זה לא רלוונטי כרגע..

אז נותרו לך כמה ברירות: (שהן דרך התורה כמובן..)

או לשכוח ממנו, להעסיק את ראשך בדברים אחרים לגמרי. וזה קשה ולוקח זמן, אבל אם זה רגש שמושפע מחיצוניות בלבד זה יישכח מעצמו..

או להמשיך הלאה בחיים, ולדעת שבבוא היום, אם עדיין תחשבי עליו כבעל פוטנציאלי, תוכלי בעיתו ובזמנו כמובן, ליצור איתו קשר ישירות או בעקיפין.. ומה שיהיה יהיה.

ואם זה לא הוא, אז כנראה זה לא הוא.. ואין מה לכעוס או להצטער.. כי הרי זה לא האחד שמתאים לך..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....