סוף!!!

לרופא ניתנה הרשות לרפא לא

לקבוע קצים

בס"ד

כי כל הזמן אני אמורה לחיות עם ההרגשה הזאת.

בתכל'ס, יותר חשבון נפש,

יבקש סליחה מאנשים,

יתקרב לקב"ה הרבה יותר.

בס"ד

איך את יודעת של תמותי מחר?

מישהו הבטיח לך את זה?

חוצמיזה, למה את חושבת שמוות זה עצוב.

אחרי המוות, יש את העולם הבא.

את אמורה להיות שמחה שסוף סוף הנשמה שלך תגיע לגן עדן.

את לא תיהי אמורה להרגיש צער.

אם את לא חושבת שאת ראויה לגן עדן

(ניראלי הסיבה היחידה שבגללה אפשר לא לרצות למות)

אז תתחילי לעבוד. ומהר.

אף אחד לא יודע מתי הוא ימות.

רבי נחמן אומר שזו התרופה להכל! ומתפללת הרבה ומנסה כמה שיותר להתקרב אל ה' יתברך!

ומשאירה זכרונות טובים ממני בכל מקום

בעיקרון סתם מפחיד לחשוב על זה
אבל אני מכירה מישהו שאמרו שנשאר לו חודש לחיות

בס"ד

רפי שכב בחדר הניתוחים, מסביבו הרופאים והאחיות שטיפלו בו, שלפתע שמע את הרופאים מדברים ביניהם: "מאוחר מידי, אין מה לעשות. לסגור וזהו. לבחור הזה יש מקסימום עוד חצי שנה לחיות, מסכן...." הרופאים חשבו שרפי לא שמע, אבל הוא שמע ועוד איך, והחליט...

כבר למחרת כשחזר לאשתו ולילדיו בקיבוץ לא בזבז את הזמן בטלוויזיה, באוכל או בסתם דיבורים, אלא התיישב מיד לסדר את תיקו וחדרו. את כל עבודות המשק עשה בזריזות וביעלות על מנת שיישאר לו זמן להקדיש לחלום חיוו-הפסנתר. תמיד אהב לנגן ולהלחין מנגינות, ועכשיו אחרי שהשיג פסנתר שיהי אצלו בחדר ישב בכול שעה פנויה והלחין. הרי נותרו לו רק מספר חודשים לחיות!!

עם הזמן נתגלה רפי כבעל כישרון בלתי רגיל ויצירותיו נשמעו בכול רחבי הארץ ובחו"ל תוך חמישה חודשים וחצי בלבד..... כשבועיים לפני תום חצי השנה רפי הוזמן לנגן בארה"ב את יצירתו הגדולה. הוא נסע לשם עם אשתו וחזר יומיים לפני תום חצי השנה, כשהוא חושב לעצמו כמה עצוב שהוא הולך למות כל כך צעיר, לעזוב את משפחתו ואת כל מה שהספיק לעשות בתקופה קצרה כל כך...

עברו שנתיים. רפי הלך ברחובות וחשב: "עברו שנתיים, ואני עוד חי!!" כמה טוב ששמע את הרופאים מדברים וניצל את הזמן הקצר שלו.. כשהיגיע לרמזור ראה שלידו עומד הרופא שניתח אותו. הרופא שמח מאו לפגוש את רפי, המוסיקאי הגדול, שטופל אצלו לפני שנתיים.. רפי שאל את הרופא מדוע אמר שנותרה לו חצי שנה לחיות? הרופא התפלא ואמר שכנראה ששמע זאת תחת השפעת ההרדמה. הניתוח היה פשוט מאוד ולא שקפה שום סכנה לחייו!!

באותו יום רפי חזר לקיבוץ מאוחר, לאחר שהסתובב הרבה זמן בקניות. את העבודות במשק הוא עושה לאט לאט, כמו כולם. הפסנתר חזר לחדר התרבות, והוא כבר לא היה נלהב לחבר יצירות חדשות ולעבוד עד השעות הקטנות של הלילה. הטלוויזיה ממלאת זמן רב מיומו, הוא מגיע עייף לכול מקום ולא נלחץ להספיק יותר מידי, הרי כל החיים עוד לפניו...

מניח תפילין ולא קם מהגמרא

אדם צריך לחשוב כל יום שזה כאילו יומו האחרון, בשביל שינצל אותו ולא יפגע באיש..

נראלי קודם כל הייתיח מבקשת סליחה מכל האנשים שפגעתי וגם מאלה שלא במודעות הגיוני שפגעתי..

מנצלת את הזמן, מתפללות וגם הייתי בוכה, בטוח

יש קונה עולמו בשעה אחת

המוןן.

-כותבת. הרבה. על הכל. על החיים, על התחושות, כותבת לכל מי שחשוב לי.

למשפחה, לחברות הטובות.. לאנשים שיקרים לי.. כותבת דברים שהייתי רוצה שידעו.

-מלחינה וכותבת שיר.. ומקליטה.

-עוד פעם כותבת.

-עושה תשובה. מבקשת סליחה מעומק ליבי מאנשים שיכול להיות שפגעתי בהם..

-מתחננת לקב"ה שיאריך את ימיי.

-לומדת תורה

-הולכת לירושלים. לנשום את הקדושה והאוויר הצחיח.. לחוות את האווירה שמורגשת רק בירושלים..

-נמצאת הרבה עם המשפחה וכל האנשים היקרים לי..

-סביר להניח בוכה המון.. על הכל.

-עושה את כל מה שאני אוהבת.

לשיר, לנגן, לשמוח בקדושה, לצייר, לצלם, להציג, לכתוב, להיות עם האנשים שחשובים לי..

-מקווה שהקב"ה יחוס עליי ויישמע תפילותיי..

-נשמע מפגר אש, אבל אם כבר נשאר שבוע לחיות... להתחתן!!!!

לא שמישהו יירצה להתחתן עם בחורה במצב כזה.. (למרותת  שהבחורה הזו היא אני)

אבל להקים בית זה ה-חלום.

וכשנשאר שבוע לחיות אני מניחה שחשוב להגשים חלומות..

אמנם להקים בית ומשפחה מרובת ילדים קצת לא אפשרי בשבוע, אבל להתחתן זה פחות מופרך.. 

אופ.

לא כיף לחשוב על מוות. ואני כל הזמן חושבת על זה.. לא עלינו..

בררר. מעביר בי צמרמורת.. מה זה שבוע??? יש לי חיים שלמים לפני!!! אני רק ילדה!!

אוי טאטע...

יש לי הרבה דברים להספיק. מה שבוע??

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!