...

אור בצל צל באור
המר מתוק המר מתוק
לעזוב ידיים
לא לנסות להבין

היה לי לילה לבן
מחשבות מתנגשות בקירות הלב
לומד לחשוב מחדש
אין לי מלבדך.
 

...

חיכיתי בשתיקה,
עם כל החלומות שלי, אולי כי קצת פחדתי לחטוף את המכה.
חיכיתי כמו כולם, אולי טיפה פחות אני הסרתי אחריות מציפיות וכאבן.
אני חיכיתי לשנות, אפילו בקטן, לאיזה מישהו, ואפילו אם זה לכמה דקות. ואין גם אף אחד, תאהב את עצמך, אדם נולד, עובר את החיים ומסיים לבד.

אני חיכיתי למחילה, על כל השיגעונות שלי, על חוסר סבלנות להתקדמות והכלה, על אגו ושטויות,
על כל הדאגות והפחדים כשלא הבנתי שהכל זה ניסיונות.
אני חיכיתי שאגדל, לראות אם הדברים יישארו אותו דבר או אם יהיה שינוי בכלל,
ועדיין מחכה, ובעיקר כותב על הדברים הרי רק ככה אתרכך ואתנקה.
...

הרצון לדייק במילים
תכונה מרגיזה מאוד
במיוחד שבסוף אני
עומד ושותק
...

הלב מבין הלב מדבר
הלב שומע הלב יודע הלב הולך
הלב עומד הלב נופל
הלב צועק הלב שמח הלב מתנחם
כמו פקק תנועה

...

דיבור לוקח אותך
לאן שתבקש
דבר לאן אתה רוצה

...

אור כזה

שנשאר לא כבה

כשנושבת הרוח

כשלוחץ וקשה

מתנצל מתרצה

יצחק אם תבכה

ישאר אם תרצה 

...

סיבכת אותי לרגע

...

הוא לא מרפה
ממקום אחר
זמן אחר
לא זוכר
לא יודע .....
כולם הלכו ו...
אתה עובר בשקט בין המסדרונות
שומע צחוק ו
נזכר שלכל זמן ועת
אבל הגעגוע לא מרפה
הוא לא מרפה
ממקום אחר
זמן אחר

...

כה ציפיתי ליום והגיע
אך מדוע בוכה בי הלב
מי הפך את שמחת פגישתנו
לעיצבון הפרידה הנוקב.

...

 

שוב אני נלחם

מגנט מושך למטה

זה בנקודות הקטנות

במילות עידוד

הפעם אנ'לא לבד

איזה קרב,

אלוקים אדירים,

איזה קרב

בין הבור למים

לפחות יש פה קרב

לפחות יש מים

פעם היה רק בור

דברים שמגלים בשיר אחרי שמיעה בפעם האינסופית.

אב הרחמן, אבא יקר
תן לי את הכח לעמוד בניסיון הזה
בבקשה ממך תפקח בי את העיניים
לא אוכל בלעדיך יותר
אבא יקר תעזור לי לראות
שיש בי את האומץ להעז ולעשות
פחדים ועוצמה יכולת פשוטה
לקחת אחריות אני ואתה

כדי לעבור את הגבול הדימיוני שהמצאתי
אני חייב חייב להיות אמיתי
ואם אין אצלי אמת אין אמונה
וזה כואב כואב לי אבא יקר

אבא יקר כשאפתח את עיני
תראה לי שהכל עוד פתוח לפני
שאני עוד בפנים ואתה עוד קיים
שכל יום אוכל להתחיל מחדש

כדי לעבור את הגבול הדמיוני שהמצאתי
אני חייב חייב להיות אמיתי
ואם אין אצלי אמת אין אמונה
וזה כואב כואב לי אבא יקר

אתה לימדת אותי לקרוא לך דווקא מן המיצר
עכשיו אני עומד כאן בוכה לפניך ענני במרחב
לא אמות כי אחיה ואספר מעשי-יה
אני לא מתכוון לוותר לך הפעם אב הרחמן

אבא רחמן אבא יקר תן בי את הכוח לעמוד בנסיון הזה

בין היחידים שהתחברתי לשיר כולו.

לכשאשתנה
אהיה אדם טוב יותר
גם אדע לוותר ולכבד
לִכְשֶׁ..
...

לִכְשֶׁ..
איך שנח לומר מחר
אך מה יהיה על היום
מה יהיה על עכשיו

ואיך שֶׁ..
קצת מתקשה המצב
לא זוכרים את מחר
רוצים עוד היום
רוצים רק עכשיו
...

תהום בימין תהום בשמאל

ואין כלום
זה חבל דק באמצע
תהום מחר תהום אתמול
ואין כלום
זה רק הרגע
ולא זו בלבד שמסוכן לפחד
מסוכן לדבר על פחד
ואין לי ברירה
עכשיו אני כאן
ואולי זה בכלל הכי ביחד

לא העת להסיר את פעמוני הרוח
אשר על מפתן חלוני
לא העת לנעול על מנעול ובריח
את פתחי עולמי
שיבוא טוב, שיבוא
אהיה שם בשבילו
השארתי לב פתוח
שיבוא טוב, שיבוא
אני מאמין אני בטוח
...
 

כהות הרגש
אבק בעיניים
פעם היינו אחד
היום זה שניים
זה התחיל כששכחתי את שמי
ואובך מסתיר שמיים
שלום היום
כבר לא יהיה וכנראה גם לא מחר
אם את עצמי איני יודע לנחם
לתת מקום ללב נשבר

אנ'לא רוצה לב של אבן
למד אותי געגוע
להתרגש כמו ילד
עשה שכל דבר אז בי נוגע

מה הייתי נותן
בשביל כאב חד
אמיתי
שיפלו השמיים
שתפרוץ סערה
שדמעת אמת תקרע את ליבי
ומעומק הלב תצא תפילה זכה
...

"בטח לא קשה לך הפרידה כי את פה רק חודשיים וחצי"

ברגע הראשון הגבתי במחאה נמרצת...

עכשיו אני קולטת שזה נכון...

חוץ מזה שעם רוב הכיתה אני ממשיכה...

הייתי צריכה לקרוא את הכל בפעם אחרת...הראש שלי תפוס ואני לא מרוכזת...

אני אגיב עוד כמה שעות יותר נורמלי בתקווה שיעבור לי...

כן קצת דפוק פה הפרצוף הזה...לא הצלחתי לשחרר חיוך..

בזמן האחרון,קצת קשה לי להגיע,

אני הולך ומתנשף ומתחיל קצת להזיע

כי בזמן האחרון,גם קשה לי להשביע,

את הרצון המקולל,לשרוף הכל בלי להודיע




כי בזמן האחרון,אני נוגע לא נוגע

ואם נגיד את האמת,אני הולך ומשתגע,

כי בזמן האחרון, קצת חשוך אתה שומע,

אז תדליק כבר את האור,תעשה מה שאתה יודע




בזמן האחרון, אנשים מוחאים כפיים,

הם מסתכלים עליי קרוב,בלבן של העיניים,

אז בזמן האחרון, נהייתי ביקורתי

ויצא לי קצת לחשוב,עד כמה הייתי אמיתי




כי בזמן האחרון,אני נוגע לא נוגע

ואם נגיד את האמת,אני הולך ומשתגע,

כי בזמן האחרון, קצת חשוך אתה שומע,

אז תדליק כבר את האור,תעשה מה שאתה יודע

לרוח זה עושה לי טוב אז נרגעתי קצת 

למרות שאני עדיין קצת...

יש לי תחושה שאת עשית בי את השינוי הזה של הרכרוכיות הזאת שגורמת לי לבכות שוב ושוב כמו ...

טוב אני הוללכת לדוד צריך להרדים אותו

אני ממש לא אוהבת את הרכרוכיות הזאת בעצם אני ממש שונאת את זה

מצד שני...זה משחרר

אני מופתעת לגלות בכל פעם מחדש שאת יותר פתוחה ממה שאני חושבת.

)

כמה מרנין

הדבר היחיד שאני יכולה להוציא עכשיו

החוסר ביטחון הזה.

במי שאני.

שיהיה לי עם מי להיות.

שם זה הכי פוגש אותי.

שם אני כבר אבלע.

שם כבר יראו מי אני באמת

חסרת קיימות.

אני פתאום לא קיימת

כי הקיום שלי זה רק בתנאים מסוימים.

אחכ אני כבר לא.

הן עם עצמן, כל אחת יש מי שמחפשת אותה ואוהבת אותה.

ואני בלי אף אחת. המקום שלי נאבד.

אני כבר לא.

שכחתן אותי

הרגלתן אותי להיבלע בין כולכן

אף פעם לא היה לי מקום אצלכן ולא אהבתן אותי

ואת, את שאמרת לי שנדבר.

איפה את?

שכחת אותי? או פשוט לא רצית?

למה?

למה??

מה נשאר ממני?

אין לי כוח שהיצירה שלי מגדירה אותי

והיא מי שאני

רק אם יצרתי יש אותי.

ואם לא, מה יש בי.

כלומר כלום.

וזה כואב. וזה חותך.

בבשר.

ואני רוצה לברוח, לברוח מהכאב.

אבל הוא פה. לא הולך לשום מקום.

ואני?

אני צריכה לבכות.

לא טוב לי

אני לא רגועה היום

כשהוא לא עונה לי אני לחוצה

ובכללי יום ברוך כזה (ככה כותבים?)

קיצור תתפללו עלי שאקום מהמיטה

למה אני לא יודעת מתי זה יקרה

אולי כשהוא יכתוב לי

עלאק שמרה לי את השעה

את אמיתית?!

בכלל לא קבעתי איתה כלום מה זה החוצפה הזאת

והיא גם לא התקשרה אלי כמו שרציתי ואמרתי לה

גם לא התקשרה כדי שנקבע שעה ואסביר לה

וגם קבעה עם עצמה שאני רציתי את השעה הזאת ואני עוד צריכה לעדכן אותה אם אני מגיעה.. פחחח

יש לה בעיה אני אומרת לכם...

זה הזיה מארץ ההזיות

מזל שניצלתי ממנה

תשאל את המים כמה הייתי שקופה

זה כואב לי לכאוב את לכתך

והרגליים מבקשות מנוחה

הלכתי מספיק בשבילך

הלכתי מספיק בשבילך

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואייי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לאא

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואיי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לבוא

לבואאאאאא

לבואאא

כל הלילות שהיו לי איתך

מאירים לי החשיכה

בריח שלך

אני עצבנית עליה

מבואסת

ומאוכזבת.

היא כל פעם אומרת ואז מתחרטת

אי אפשר ככה

קשה לי כל פעם חוסר וודאות

כל פעם אולי

ואז בסוף לא

ואז שניה לפני מבטלים

ואז מתחרטים

תחליטי

כאילו לא יודעת אי אפשר ככה

אז הגבתי לה יבש

ומותר לי.

עכשיו אני צכה לקום..

איך?!

כואב לי הבטן.

התקלחתי, התלבשתי, ציחצחתי.

שטפתי תכלים.

צריכה להתארגן

יאלה קומי יפה שלי קומי..

ואני לא אוהבת את זה!

יש דברים שכן אני מחכה להם אז באלי שיעבור הזמן,

אבל זה גם מעצבן ויש לזה השלכות שלא באלי לשאת.

באלי להישאר ילדה.

לנצל כל יום כל דקה.

לחיות את הרגע.

ולהתקדם!

יצאתי קצת לגינה

איזה כיף לי

נעים פה

יש שמש

שקט

אני לבושה כמו בקיץ

מרגיע

לרוב אני לא באה לכאן ..

לעיתים מתעצלת, לעיתים שוכחת

לעיתים צריכה דירבון.

אבל היום?

היום זה היום לצאת

יש שמש

חם נעים רגוע

אז לא היה לי ספק

היום בחרתי לבוא

ואני שמחה על זה

מבחינתי זה עשייה.

זה לא עוד יום שאני מעבירה

זה דרך

וואלה היה נחמד ב*****

לא ציפיתי!

הצלחתי להשתלב הרגשתי בנוח זקפתי את הגב את הכתפיים

הבאתי את עצמי, דיברתי בשוטף, צחקתי

אני אוהבת אותי ככה!

וגם בסוף הצחוקים עם *****

שלחתי לה עכשיו הודעה בוא נראה מה היא תענה..

באלי 

טוב היא בהתחלה התלהבה ואז פתאום היא לא בטוחה.

וזה קשה לי..

אני צריכה וודאות מותק

ולא כל פעם לחכות למה שהיא מחליטה

תקשיבו יום הזויי מארץ ההזויים

דיברתי איתו שעות ותכלס לא היה לי כוח

ואז דיברתי איתו

ואז נפגשתי איתה

ואז היה דווקא נחמד היום הייתי יותר משוחררת.. לא דפקתי חשבון מה שנקרא.

עד גבול היכולת כן?

ואז התחיל הגלגל..

קרה משהו כזה

וזה ביאס וכזה לקחתי את זה קשה

והלכנו במיוחד ואז גילינו שלא

ואז הגענו

והתבטל..

ואז עוד משהו..

ואז עוד משהו

ואז הוא אמר לי את הבשורה ..

ועכשיו עוד אחת

ואי אפשר ככה אי אפשר

מרגישה יום מעפן עם יותר מידי שיגעונות

לא מתאים לי בכלל!

רציתי רוגע שלווה וזה התהפך בצורה לא נורמלית.

ואני דואגת לה קצת

וגם מפחדת קצת שהיא תכעס

באלי שנהיה בטוב

וגם בכלל לא הייתי אמורה לנסוע היום לרוב אני לא הולכת ופתאום דווקא היום קרה כל מה שקרה...

אוף.. אני מבואסת

משהו אחד חיובי זה שהצלחתי לתקן את מה שרציתי. וגם לנקות. אז לפחות משהו

טוב היו ליד אנשים

אבל לא יודעת מעניין

אוף מי זה?

כאילו היא יותר שווה ממני

יאללה מטומטם אחד

מה אני יורדת לרמה הזאת בכלל

לכו שניכם

מפגרים

שונאת את זה שאתה יוצא עם כל החברות שלי

מטומטם!

אני לא מספיקה לך אתה מוכן לקפוץ!

מטומטם!

חושב שאני כלום!

די כבר להשתמש בי כצעצוע!

אני לא הצעצוע שלך

נמאס לי מהטמטום שלך

שירדתי הכי נמוך

אשכרה להתחנן אליו להיפגש איתי

יאלה. ת***** איתה מצידי

אני כועסת על עצמי

ושונאת את עצמי

ומבולבלת

ולבד

ושונאת את כולם

ואותו

ואותו

נעלבתי נפגעתי ואני לא מאמינה לך.