ארוחות ערב. אמא מטגנת חביתה לאחותי.
"את לא רוצה עין, נכון?"
אני:"היא דווקא צריכה עין..."
(כתבתי את זה גרוע, אבל במציאות זה היה ממש מצחיק... גם אחותי צחקה
ארוחות ערב. אמא מטגנת חביתה לאחותי.
"את לא רוצה עין, נכון?"
אני:"היא דווקא צריכה עין..."
(כתבתי את זה גרוע, אבל במציאות זה היה ממש מצחיק... גם אחותי צחקה
זאת אחותך עם העין? אני פשוט לא זוכרת מי זה היה![]()
סניורהאני נראה לי הייתי בוכה...![]()
ו... אגב.... מזל טוב!!!![]()


המקדש השלישי בדרךזה קורעעע!
זה היה ממש ממש מצחיק!!!
סניורהמזל"ט אנש!![]()
![]()
המקדש השלישי בדרך
גדול!יהדות=דרך חייםאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)