הרבה בחורים רואים ברב שלהם דמות שאפשר להתייעץ. 

זה לגמרי אחרת מסתם שאלה הלכתית.

בד"כ שבחור פונה לרב להתייעצות,  הוא עושה זאת מתוך הערכה לרב כאדם חכם ובעל ניסיון. הרב מייעץ, נותן נקודות למחשבה. מעולם לא: "תמשיך/תחתוך". לפחות ככה זה היה אצלי בישיבה עם חברים שלי.

אבל לדעתי זה טוב רק עם יש קשר חזק עם הרב, שהוא באמת מכיר את התלמיד.

לדעתי אין לזה מקום.

אני הייתי במצב שזה קלקל את כל מה שהיה טוב.

הוא יודע יותר תורה ממני (בתורה יש הרבה הבנה בנפש), יש לו יותר ניסיון חיים ממני... 

אני בטוח שאף רב לא יגיד לי פתאום  "אתה חייב להתחתן איתה!"  

אם זה מישהו שידוע בוודאות שהוא צדיק..

אז כנראה שאני אלך קצת יותר רחוק עם העצות שלו

אני מסכים איתך שלא שייך להתייעץ עם צד ג' על מה אני מרגיש, כי בסופו של דבר אי אפשר באמת להעביר למישהו אחר מה אני מרגיש, וגם כי ההחלטה היא נטו שלי.

לגבי עצות מצדיקים וברכות, אני לא מתחבר.

אבל, אם היה לי דמות, כמו רב קרוב, שיכולה לסייע לי בקשר, יש מצב שהייתי פונה אליה. לדוג' יש לי חבר שיצא עם מי שהיא אשתו היום, והיה לו קצת חששות מחתונה, אז הוא הלך להתייעץ עם הרב, שנתן לו כלים. או חבר שיצא עם בחורה, והיא הייתה טובה בשבילו, אבל לא הרגיש משיכה, והרב עזר לו להגיע לשם. בכל מקרה, זה לא בגלל שהוא רב, אלא בגלל הדמות שלו. וזה יכול להיות כל אדם אחר. 

מסכם, לקבל עזרה בלחזק את הקשר- כן. אבל בשביל לקבל אישור- ממש לא..

האמת שזה קצת משונה- אם חשוב לו לשאול את הרב אז למה לא שאל לפני...

אבל בעצם המחשבה שצריך לשאול את הרב אם זה בסדר לצאת עם מישהי שהוא רוצה- יש כאן משהו שאני מבינה למה הרגשת שאת נחנקת.

אני מניחה שיש אנשים שחשוב להם  להתייעץ עם הרב- אבל בכל מקרה- גם בדבר הזה צריך לשים גבול. כי אם אין גבול אז זה כבר הופך להיות קשר משולש במקום קשר זוגי. ואז עלול להיות מצב שבו כבר אין טבעיות ונורמליות בקשר.

בס"ד

אם יש רב שאני מעריכה כאדם חכם אז אני אלך לבקש ממנו עצה אבל זה באותה מידה שאני יכולה גם לבקש מהעו"סית שלי או מחברה שלי שאני מעריכה את חוכמתה.

אם יש לי שאלה הלכתית אני אלך לרב, לא סתם להתיעצויות.

ממליצים לו מה לשים לב,

יודעת על בחור שיצאתי איתו,שהרב שלהם אמר לחבר שלו,שים לב לאיקס ויי זד-

שים לב כמה היא תורנית,צנועה,או רועשת.

ובסוף הוא חתך,כי הבין שבעצם הרב פחות חשב שזה מתאים לו.

למרות שהבחור עצמו ממש היה לו טוב.

שהוא סיפר לי את זה היה נשמע ממש לא טוב בעייני.

זה עצוב ממש!

הרי טוב לך איתה! אז אתה מחפש אישורים מבחוץ לקשר שלכם?

הרב לא אמר לו לחתוך.הוא כיוון אותו באמת לשים לב לדברים שכדי לשים לב אליהם.

ובסוף אחרי שהוא שמע הוא החליט לחתוך.

כי הוא הבין שאם הרב משב את תשומת ליבו לדברים מסוימים סימן שכנראה שבסוף הרב לא הכי התחבר או משהו בסגנון..

כי אצליהם זה ידוע שכשבאים לרב אז הרב פשוט אומר מזל טוב או משהו כזה..

סתם.. גם אני לא הבנתי

הוא גדל בתורה אצל אבותינו הקדושים, ששים שנה, ואז הוסיף על זה עוד י"ד שנים אצל שם ועבר ורק אז עזב את רבותיו וכו'.

ואל תשכח שכשהוא עשה את זה, הוא כבר היה במדרגת נבואה. אז היה לו אחלה רב... 

נ.ב, הסברא נותנת ששם כבר נפטר והוא למד "בבית המדרש של שם ועבר" אבל אצל עבר בלבד (ככה זה מובא בגמרא). לא עיינתי בזה מספיק לומר

אם זה ח"ו אלימות רגשית, פיזית וכו'.

גם אז לדעתי הטיפול צריך להיות בצד השני (גבר/אישה אלימים/מתעללים), ואם המשפחה של המותקף/ת מתערבים זה בד"כ מוביל לכיוון אחד. מסתמא זה תלוי בסיטואציה.

בקיצור, מה שאני בא להגיד, ברוב המקרים אלה סתם אנשים חטטנים וחסרי דרך ארץ שמתערבים ועושים נזקים...

אבל אני מסכים שלא כדאי לנסות לפתור כל דבר לבד.

רק להזהר לא לערב את המשפחה כי הרגשות מתערבבים ונהיית חגיגה

וחברים וסתם מרעין בישין.

פשוט שאנשי מקצוע זה טוב, בהנחה שהם לא שרלטנים (היו מקרים של כאלה שהרסו משפחות בזדון)

מכיר מקרה שמישהי ממורמרת מאוד הרסה קשר בכוונת זדון ובשקרים מוזרים מאוד

כמו את כל בנאדם אחר שאני מעריך את דעתו בנושא הזה .

הקשרים שלנו הם חלק מהחיים שלנו ולכן ניתן לרבנים את אותו מקום בערך שיש להם בחיינו.

אצלי- שאלות הלכתיות שאיני יודעת את התשובה עליהן או הדרכה כיצד נכון לנהוג  בדבר כלשהו כאשר אני מתקשה להחליט, יש לציין שלא יצא לי עוד לשאול שאלה מסוג זה, אבל סביר להניח שכך אעשה.

פעם הלכתי לרב שלי לשאול אותו שאלה בהלכות שבת שלא ידעתי.

הדבר הראשון שהוא עשה היה לשאול אותי מה ההלכה לדעתי, ואם בדקתי את הסוגיה.

אמרתי לו שלא, בשביל זה באתי אליו.

הוא לא ענה, הלך לעבר ארון הספרים, שלף שמירת שבת ואמר לי בא נלמד ביחד.

הוא למד איתי את הסוגיה, ולאחר מכן שאל את דעתי שוב.

עניתי ושאלתי אותו אם זאת אכן ההלכה, הוא ענה לי מה שענה ובעצם לימד אותי שיעור לחיים.

קודם כל אני צריך לברר עם עצמי מה אני צריך, או מה ההלכה דורשת ממני.

לאחר שאני מגבש את הדעה ואת הספקות שלי לכאן או לכאן אין בעיה לשאול אם זה רב או חבר.

לפי זה אני נוהג מאז. קודם לחשוב עם עצמי, ואז לברר אם צריך מה באמת צריך לעשות ממישהו אחר.

אם הדבר ברור ומובן מאליו (וגם בזה טועים הרבה).

נראה לי אבל שאמרת את מה שהניקית שהגבת לה אמרה

התכוונתי שהעיקר הוא לבוא עם דעת כלשהי ואז להתייעץ עם הרב.

אם זה הלכה, הוא יכריע.

אם זה לא הלכה, הוא יציע ואתה תכריע.

ככה מקובלני מרבותי מימים ימימה (מכל הסוגים, אגב).

זה היה חיזוק לדבריך עם תוספת דגש

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?